כמו כמעט בכל שנה, תקופת חגי תשרי היא תקופה מתוחה מבחינה ביטחונית. דומה שהשנה מתלכדים להם כמה גורמים, לאו דווקא עם קו אחד המקשר ביניהם, שמחייבים את תשומת הלב המיוחדת של ראשי מערכת הביטחון ושל הדרג המדיני.
- הרשות הפלסטינית עצרה מבוקש בכיר בשכם
- מתיחות שיא ביהודה ושומרון: "רמת הטרור – כמו בגל הפיגועים של מרץ"
- פעילי חמאס בשכם ובחברון נעצרו בחשד לתכנון פיגועי תופת בישראל
שתי החזיתות העיקריות בעלות פוטנציאל ההסלמה שילוו אותנו בשבועות הקרובים הן גל אלימות נוסף ביהודה ושומרון והמתיחות בגבול הצפון סביב אסדת כריש. כל זאת כשברקע תקופת בחירות בישראל ולחצים פוליטיים מכל הכיוונים שיש לוודא שלא יתערבבו עם שיקולי הביטחון.
ההערכה היא שאין קו אחד שמחבר בין גורמי המתיחות השונים, אך יש בוודאות גורם אחד מרכזי שיכול להוות הנפץ שיביא את כלל המתיחות הזו לכדי תבערה אחת גדולה - הר הבית. תקופת החגים היא תקופה מתוחה ממילא בהר, ואירוע חריג בהר יכול להביא להתלכדות של המתיחות לכלל פיצוץ. מצופה שהדרג המדיני יפעל בקור רוח ובשום שכל וינחה את המשטרה לפעול תוך ריסון מקסימלי מצד אחד, אך מתוך נחישות למנוע פרובוקציות מכל כיוון שהוא מצד שני.
חזית הצפון – הביטחון העצמי של נסראללה מטריד; ימי קרב עלולים לגלוש למלחמה
ביום שבת נאם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, ועסק בנושא אסדת כריש תוך שהוא מחדש את האיום ומציב שוב את הפקת הגז כקו אדום. נסראללה ממשיך באסטרטגיה של הליכה על הסף. הוא נכון להגיע עד לכדי עימות תוך תקווה שלא יידרש לכך.
תעוזה זו של נסראללה צריכה להדאיג את ישראל. צה"ל חזק עשרות מונים מחיזבאללה, ולמרות זאת נראה שנסראללה אינו מורתע דיו. החשש הגדול הוא שביטחון עצמי מוגזם של חיזבאללה והערכה שגויה של יכולותיו מובילות אותו לניהול סיכונים לא אחראי. לנסראללה אין מבקר פנימי, אין סביבו אף אחד שידווח לו באופן אמין על מצב הכשירות של הארגון. הוא מוקף אנשים אפורים, מלחכי פנכה שמחמיאים לו, וסביר שברגעים אלו ידווחו לו בהרחבה עד כמה נאומו הפחיד את הישראלים.
ביטחון עצמי מוגבר, גם אם אינו מחובר למציאות, מגביר את סיכוני ההסלמה סביב אסדת כריש. חיזבאללה עלול להעז יותר, לקוות שהחיכוך עם ישראל יסתיים ב"יום קרב". הגלישה למלחמה עלולה להיות מהירה, ובסיומה, לאחר חורבן אדיר ללבנון, וגם פגיעות חמורות בעורף הישראלי, יסביר נסראללה שעדיף כאב המלחמה על ההשפלה של הרעב (לבנון היום היא מדינת מוכרת רעב על פי דוח של האו"ם).
החדשות הטובות הן שהצדדים קרובים לפשרה בסימון הגבול של המים הכלכליים. נשאלת השאלה אם המצב הפוליטי המורכב בישראל יאפשר את קבלת הפשרה שתצריך התגברות על מכשולים שהם פוליטיים בעיקרם. מהות הפשרה ככל הנראה היא הסכמה על גבול מים כלכליים המותיר חלק מהמאגר הלבנוני בשטח ישראל, ובתמורה ישראל תפצה את לבנון בתחשיב כלכלי כלשהו. זאת בהנחה ששני הצדדים יסכימו שלא לפתור את בעיית סימון הגבול הקרקעי - שם אין כל מרחב הסכמה והתפשרות. פשרה שכזו, לו תושג, תפוגג את המתיחות הביטחונית, תאפשר הפקת גז משדה כריש וגם תאפשר ללבנון לפתח את שדה הגז שבשטח המים הכלכליים שלה.
יש לפשרה זו גם היבט מדיני - זהו צעד נורמליזציה ראשון בין ישראל ללבנון, וכל נורמליזציה שאינה כרוכה בפשרה ביטחונית היא אינטרס ישראלי מובהק.
הזירה הפלסטינית: התלכדות של מספר גורמים שמובילים את המצב לסף פיצוץ
גל אלימות חדש מציף את יהודה ושומרון. הוא מתאפיין במפגעים צעירים המזוהים עם ארגון פתח. הגל הזה מלווה בקמפיין רשת נרחב נגד כוחות הביטחון הפלסטיניים. הלחץ עליהם כבד. הם מואשמים בבגידה ובשיתוף פעולה עם ישראל בשל התיאום הביטחוני.
כל זאת על רקע מבצע "שובר גלים" הנכנס לחודשו השלישי, מבצע היוצר חיכוך רב בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. בכל ערב בו נכנסים כוחותינו לעיר פלסטינית, כחלק מפעילות סיכול נדרשת ומוצדקת, הם מחלישים את סמכותם ומעמדם של כוחות הביטחון הפלסטיניים. המעצר עצמו מלווה בירי של אותם צעירים פלסטינים. ירי זה מחייב מבצע נוסף של כניסה לשטח העיר בלילה הבא למעצר היורים וכך מעגל הקסמים ממשיך. מעגל האלימות מתרחב, כוחות הביטחון הפלסטיניים נחלשים וכן הלאה.
הדבר החמור יותר בזירה זו הוא ההתלכדות של חולשת התיאום הביטחוני, ותופעת צעירי הפתח האלימים עם קרב הירושה הצפוי ביום שאחרי עבאס. מדובר בקרב מכוער שככל הנראה הוקדם ואנו עדים לראשיתו כבר כיום. הלגיטימציה של מנהיגות הרשות הפלסטינית מצויה בשפל היסטורי.
כאן ראוי לחדד את ההבדל בין הרשות הפלסטינית למנהיגות הרשות הפלסטינית. הרשות, בעיני האזרח הפלסטיני, היא מדינה בדרך וככזו היא זוכה ללגיטימציה לאומית, מעמדה לא נדון כלל. להבדיל, מנהיגות הרשות אינה לגיטימית בעיני רבים. הדרך להגברת הלגיטימציה של מנהיגות פלסטינית חדשה עלולה לעבור דרך גל אלימות קשה. אלימות שתעודד על ידי המתמודדים לכס הירושה. הם יודעים שהפחדה, לאומנות, הקצנה, עידוד לאלימות נגד יהודים הם מתכון מנצח להגברת הפופולריות שלהם ברחוב.
לסיכום, כשם שבשנים החולפות ידעה מערכת הביטחון להתמודד עם האתגרים של תקופת החגים, סביר שכך יהיה גם הפעם. אבל כדאי ורצוי להקל על עבודתה ולהפחית את הלחץ שאינו נדרש. מדובר פה בלחץ הנובע משיקולי מערכת הבחירות: יש להפחית את השיח המפלג, הקיצוני והמתלהם. לא כל אירוע ביטחוני נובע מהצלחת הממשלה הנוכחית או מכישלונה. חיזוק התיאום הביטחוני הוא אינטרס ביטחוני ולא חולשה פוליטית.
עצירה טקטית של מעצרים ביהודה ושומרון לצורך חידושם באופן מדויק יותר, הוא שיקול מבצעי ולא סממן של חולשה, הסדרת הגבול הימי של המים הכלכליים מחזק את הביטחון הלאומי, וגם אם יכלול פיצוי מסוים ללבנון הוא משפר את היציבות האזורית. התנהגות שכזו היא יוזמה המאפשרת את מיצוי המתיחות הטקטית להישגים אסטרטגיים לישראל.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS