צפירת הרגעה נשמעה. השביתה תמה. היום (חמישי) ילדי ישראל צעדו לבתי הספר. להורים, בעיקר אלה לילדי הגנים, זו בשורה טובה - אבל גם סכנה גדולה. זו סכנה משום שאתגרי מערכת החינוך אינם תלויים רק בהסכם שכר עם המורים. משום שמצבה של המערכת מחייב רפורמה מקיפה. אלא שעתה, עם ביטול איום השביתה, נחזור לשגרה, נתעלם מהבעיות האמיתיות, העיקר שלא תהיה שביתה.
- כמעט 2.5 מיליון תלמידים פתחו הבוקר את שנת הלימודים
- דרוש טיפול: הפערים שלא נפתרו באמצעות ההסכם עם המורים
חלק מאתגרי מערכת החינוך בישראל אינם מאפיינים רק את ישראל. אחרים מאפיינים את הקהילה הייחודית שלנו. אם לא נתעורר, אם לא נגבש תכנית חינוכית כוללת ומקיפה, המשבר הבא יתפתח לכלל טרגדיה.
ראשית, האתגרים המרכזיים של מערכת החינוך בישראל אינם תלויים בתקציב, אלא בעיקר במדיניות חינוך, בביזור, בתכנית אסטרטגית שכה חסרה. לחלק גדול מהנושאים הונחו אבני יסוד משמעותיים. חלק מהשרים ידעו להניח אריח על גבי לבנה, ליצור תחושה של המשכיות. אחרים נהנו להכריז שהם המציאו את העולם. מערכת החינוך היא מערכת אבולוציונית ולא רבולוציונית. שר.ה שלא ינהל דיאלוג עמוק עם מומחי החינוך ועם קודמיהם בתפקיד, יובילו לחורבן המערכת.
אז מה צריך לעשות? הנה שבעה צעדים לשיפור וצמיחת מערכת החינוך:
ההצעה החשובה מכול, מה שכפי הנראה לא יקרה במערכת הפוליטית החולה שלנו, הוא מינוי של שר.ה חינוך מקצועי לקדנציה של ארבע שנות שיקום, צמיחה ופריחת המערכת. לצדם צריכה לפעול מועצה מייעצת של מומחי חינוך מובילים.
מורים וגננות. משבר ההוראה לא ייפתר נוכח העלאה כזו או אחרת בשכר המורים. כדי להביא מורים טובים למערכת יש לנקוט בצעדים הבאים:
- תעודת הוראה – רק במסגרת לימודי תואר שני: ללימודי תעודת הוראה יגיעו רק אלה שסיימו לימודי תואר ראשון באחד מתחומי ההוראה. לימודי ההכשרה יתפרסו על פני שנה וחצי במכללה/אוניברסיטה ושנה וחצי בין כתלי בית הספר.
- קביעת תנאי סף גבוהים; מתן מלגות לימודים מלאות ללומדי הוראה בעלי הישגים גבוהים; בניית תכניות המשך למורות חיילות ולמדריכים ומרכזים מצטיינים בתנועות הנוער.
- שיפור משמעותי של סביבת העבודה של המורים. פינת עבודה לכל מורה, הענקת כלים לשיפור וייעול העבודה: מחשב אישי, טלפון. לכל אלה משקל חשוב גם בהעלאת הדימוי המקצועי של ההוראה בישראל.
- הגדרה מדויקת של מערכת היחסים בין בתי הספר לבין ההורים. יצירת הבחנה בין מעורבות ראויה להתערבות פסולה.
מנהלים ומנהלות – שדרת הניהול מהווה את עמוד השדרה של בית הספר. יש להעצים את מקומם, אחריותם וסמכותם של המנהלים. לשם כך יש להעביר את מירב האחריות התקציבית למנהלי בתי הספר. יש לציין שרפורמת גפ"ן חלקית ואינה מספקת את הנדרש. מנהלים רבים רואים בה עול ולא הזדמנות. היא נעדרת אמון בסיסי המאפשר למנהלים ולמנהלות לבחור בעצמם את התכניות החינוכיות המתאימות.
לשם כך, יש למנות בכל בית ספר בו מעל 500 תלמידים מנכ"ל.ית, מומחה בניהול כספים וארגון. זו אינה משימה למזכירה, בכירה ככל שתהיה; אין להטיל את המשימה על מנהל בית הספר שצריך להיות פנוי לתלמידיו, לפדגוגיה ולניהול כולל של המערכת.
לצד זאת, תנאי עבודת המנהלים, שכרם, ובעיקר היוקרה, מהווה אבן בוחן לגיוסם של מנהלים ומנהלות איכותיים.
פדגוגיה – יש להתאים את הפדגוגיה ליעדי המאה ה –21, לצמצם את מספר מקצועות הלמידה, לבחור במקצועות למידה חדשים כגון גוף ונפש, יכולת חשיבתית, כושר ביטוי.
מספר הבחינות צריך לעמוד על 4 בחינות חיצוניות בשנה, אולם תחומי ההבחנות צריכים להשתנות בכל שנה. אין לקבוע שבתחומי הוראה מסוימים תהיה בחינה ובאחרים לא, החלטה זו תפגע ביוקרת המקצוע.
יש לצמצם את מספר המגמות, להעמיק במגמות הנוגעות למדע בסיסי; מגמות הנוגעות לזהות יהודית-ישראלית והרוח; מגמות הנוגעות למקצועות המחר.
בתי הספר צריכים למקד את תוכניות הלימודים כך שתהיינה מאתגרות, דורשות מאמץ. היחס האישי לכל תלמיד והתאמת תוכנית אישית אינה מבטלת את הצורך בהפיכת בית הספר למרחב מאתגר, מקצועי, בעל דרישות ברורות ושאיפה למצוינות.
זרמים וקהילות – יש להעמיק ולהרחיב את מערכת החינוך הממלכתית חרדית, לעשות כל שניתן כדי להרחיב את מסגרות הכשרת המורים, להעמיק את לימודי הליבה. כך גם ביחס לחברה הערבית. עיקר תשומת הלב צריכה להיות מופנית לשליטה בשפה העברית.
תקציב - יש לקבוע מסגרת סל אישי לתלמיד ולהפעילו באופן דיפרנציאלי כך שתלמיד בישוב מוחלש יזכה למימון עודף. בדרך זו נפעל לצמצום פערים ולשוויון הזדמנויות.
מבנה – יש לשנות את המבנה המסורבל של משרד החינוך. לצמצמם את אחריותו לתחומי עיצוב מדיניות ורגולציה. את הניהול יש להפנות לרשויות מקומיות או לרשתות חינוך.
אלה שבעה צעדים נדרשים. ליישומם נדרשת עבודה מקיפה ורחבה. "אם תרצו – אין זו אגדה".
שנה טובה.
>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת "פנימה"