השנה הראשונה של ממשלת בנט-לפיד התאפיינה דווקא ביציבות יחסית, אך נקודת המפנה מבחינתה הייתה הפרישה של חה"כ עידית סילמן. מאותו רגע החלו לצוץ בעיות משמעותיות.
חילופי שלטון
זה אולי נראה מובן מאליו, אבל עצם החלפת השלטון לאחר 12 שנים והקמת קואליציה בקונסטלציה חדשה הוא הישג של בכירי הממשלה הזאת. ההצלחה לעמוד במטרה שהציבו לעצמם רוב המפלגות שמרכיבות את הממשלה, להחליף את נתניהו שהפך אצלם לסמל של סיאוב שלטוני וצבירת כוח רב מדי בידי אדם אחד. לא רק שהם הצליחו להזיז את נתניהו, הם הצליחו להזיז גם את בני בריתו המשמעותיים ממוקדי הכוח ולערוך שורה ארוכה של מינויים - הפקק במינויים בשירות הציבורי השתחרר.
ממשלה חדשה, יעדים חדשים
אחרי קרוב ל-3 שנים ללא אישור תקציב מדינה בכנסת, הצליחה הקואליציה לאשר את התקציב לצד רפורמות רבות שהמתינו על שולחן הממשלה תקופה ארוכה. לצד זאת, בקואליציה הצליחו להקים ממשלה מגוונת, עם חלקים מימין ומשמאל, שהצליחה לשתף פעולה במגוון רחב של נושאים - החל מכלכלה וחברה ועד לדת ומדינה - במשך קרוב לשנה. מעבר לכך, בין חברי הקואליציה המגוונת הזאת נרקמו יחסי ידידות והיכרות עמוקים שצפויים להשפיע על המפה הפוליטית גם בשנים הבאות.
ניהול המפלגה והקואליציה של בנט
נפתלי בנט איבד כבר בשבועות הראשונים להקמת הממשלה את חה"כ עמיחי שיקלי והזניח את תחזוק הקואליציה ברגעים הקריטיים שלה אחרי ששקע במסעות בין-לאומיים. מהרגע שחה"כ עידית סילמן פרשה, פעילות הקואליציה כולה השתבשה והעסק החל להסתחרר. אפשר לומר שזה הכישלון הפוליטי המרכזי של בנט - בחירת אנשים שיהיו נאמנים לו ונאמנים לדרך שהוביל. בחירות רעות מבחינתו פגעו ביכולתו לשמר את חברי הקואליציה.
ניהול הלשכה של בנט
הבעיות בתוך לשכת ראש הממשלה הקשו על בנט לייצר קו אחיד ולהתחזק, מבחינה פוליטית וציבורית, כראש ממשלה. חצי מאנשי הלשכה תדרכו שהוא מושך ימינה, בעוד החלק השני תדרך שהוא בכלל מחפש את עתידו בשמאל. לשכת ראש הממשלה לא התמקדה מספיק בהצגת ההישגים של בנט וממשלתו, ובמקום זאת התעסקה במאבקי קרדיט וכוח בתוך עצמה.
דחיקת רע"ם לפינה
רבות דובר על הקונסטלציה המיוחדת שבמסגרתה הוקמה הקואליציה הנוכחית. אחת המטרות המרכזיות שלה הייתה לנרמל את שילובם הפוליטי של חברי הכנסת הערבים, אך דווקא מצבה המיוחד בכנסת הוא זה שהקשה עליהם. הקמת קואליציה שנשענת ותלויה כולה בקולות של חברי הכנסת הערבים בה, הובילה לכך שהח"כים הערבים נאלצו שלא לתמוך בקואליציה בנקודות הרגישות. המבנה הפוליטי הצר הזה דווקא חידד את המחלוקות והדגיש אותן בזמן שמטרת הממשלה הייתה דווקא להדגיש את שיתוף הפעולה. ההערכה היא שגם בעתיד רע"ם תהיה שותפה קואליציונית רצויה בממשלות הבאות, אבל לא כאצבע ה-61 בכנסת וכמי שמוטלת עליה האחריות להעברת חוקים ביטחוניים.
תקציב הביטחון
הדבר הראשון, ואולי החשוב ביותר בהיבט הביטחוני, הוא שהממשלה אישרה והעבירה תקציב ביטחון. ברגע שיש תקציב ביטחון, הצבא ומערכת הביטחון כולה יכולים לתכנן 5 שנים קדימה באמצעות התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, שגם אותה הממשלה אישרה. היא מכילה בתוכה הסדרה של כל האימונים, הצטיידות ורכש של מערכות ומלאי תחמושת. היא מאפשרת גם לאשר פרויקטים אסטרטגיים שנובטים היום ומתוקצבים, כך שבעוד שנים קדימה הרמטכ"לים הבאים יוכלו ליהנות מזה. מדובר ביתרון עצום שהמערכת מסתכלת קדימה ומתוכננת, ויכולה למעשה לעבוד בצורה הרבה יותר חלקה. כעת, במערכת הביטחון יכולים להצטייד במלאים, לתכנן את הצבא והאימונים, ההכשרות והפרויקטים האסטרטגיים הרב-שנתיים העתידיים.
התמודדות עם המו"מ על הסכם הגרעין
בתחום הזה יש לממשלה שני הישגים מאוד משמעותיים: העובדה שלא הוציאו את משמרות המהפכה מרשימת הארגונים תומכי הטרור של ארצות הברית, וכן את ההחלטה של סבא"א, הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, לגנות את איראן על כך שהיא מסתירה פרויקטים שקשורים לגרעין הצבאי שלה. בסבא"א החליטו גם, כך מבינים בישראל, שלא לסגור 4 תיקים פתוחים של חקירה על ידי פקחי הסוכנות על הפרות בתוכנית הגרעין הצבאי שהאיראנים מקדמים. האיראנים קיוו מאוד שאלו ייסגרו, לכן מדובר בהישג לישראל. המצב זה נובע ממאמץ שקיימה הממשלה, בייחוד ראש הממשלה נפתלי בנט, בעבודה מאחורי הקלעים. מדובר באירוע חשוב במערכה הזאת.
השקט מעזה - והפיגועים בתוך שטח ישראל
השנה האחרונה התאפיינה בסימן שקט יחסי באזור רצועת עזה, אך המוקד עבר לתוך שטח ישראל - בה התרחשו כמה פיגועי טרור רצחניים שגבו את חייהם של 19 ישראלים. חודש הרמדאן היה אלים במיוחד ושוב: הר הבית הפך למוקד מרכזי למהומות ועימותים בין צעירים פלסטינים מוסתים לבין כוחות הביטחון.
באשר לשקט מרצועת עזה, יש לכך משמעות ביטחונית לאור העובדה שהשקט נשמר אפילו לאחר מצעד הדגלים וסדרת האיומים של חמאס. ההחלטה של הממשלה ללכת על מצעד הדגלים בכל הכוח ולשמור על עקביות, גם במחיר של התפרצות אלימה מעזה, זה לא מצב מובן מאליו - ואפשר בהחלט להתייחס אליו כהישג, לאור זה שחמאס לא מימש את האיום שלו.
לצד שנה שקטה מאוד בדרום, הפיגועים הרצחניים בשטח מדינת ישראל התרחשו במשמרת של הממשלה הנוכחית. הממשלה הפעילה את מערכת הביטחון בצורה נרחבת והעניקה לה יד חופשית למיגור גל הטרור - כולל יציאה למבצע "שובר גלים", שהתמקד בין היתר בצורה אינטנסיבית במתחם הטרור המרכזי ביהודה ושומרון, העיר ג'נין. גל הפיגועים גבה מחיר כבד בחיי אדם - ופגע גם בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל באותה תקופה.
"הגדלות הרמטכ"ל"
גם כחצי שנה לאחר שהמהלך אושר בישיבת הממשלה, הניסיון לגייס רוב כדי להסדיר בחוק את מנגנון "הגדלות הרמטכ"ל" למשרתי הקבע וגמלאי צה"ל עדיין תקוע בכנסת. למרות הדחיפה של שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל כוכבי, המהלך נתקל בהתנגדות מתוך הממשלה וגם מחברי כנסת בקואליציה. כעת, עם התפוררות הרוב בכנסת, האפשרות שהממשלה תצליח להעביר את החוק קטנה עוד יותר.
בתחום המדיני, ההישגים של הממשלה הזאת הם מאוד משמעותיים ובולטים:
הקשר עם ארה"ב
הדבר הראשון שניכר בו השינוי הוא הקשר בין ישראל לארצות הברית והבית הלבן בנושא האיראני. למרות המחלוקת העמוקה בנושא הסכם הגרעין, אחרי חריקות קלות בהתחלה, בממשלה, בהובלת בנט ולפיד, הצליחו לנהל את הוויכוח על הסכם הגרעין בתוך החדר ובצורה לא לעומתית, תוך שימור ערוץ ישיר עם הבית הלבן. השיא היה זיהוי הנושא של הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית כנושא שאפשר לגייס אליו תמיכה אזורית. בפועל, המהלך הזה עיכב את החתימה על ההסכם. זה נעשה תוך כדי עבודה ישירה מול הבית הלבן ובתיאום בין כל השחקנים, הממשלה והלשכות. בממשלה הצליחו גם לשווק לארצות הברית שהממשלה הנוכחית היא הממשלה הנכונה להם, ולגרום לאמריקנים לרצות שהממשלה הזאת תתקיים. לראיה - בממשלה קיבלו התחייבות מצד ארצות הברית שלא לקדם את הקונסוליה לפלסטינים בירושלים, למרות שמדובר בהבטחת בחירות של ביידן ושזה עושה לו צרות מבית במפלגה שלו.
חיזוק הקשר עם השכנות
הממשלה הנוכחית חידשה וחיזקה את הקשר של ישראל עם השכנות המיידיות שלה. עם המלך עבדאללה בירדן קיימו הצדדים ביקורים הדדיים ושוחרר הפקק מעל הסכמים שהיו חשובים לשני הצדדים, כמו הסכם המים והחשמל. בממשלה חיזקו גם את הקשר עם נשיא מצרים א-סיסי באמצעות פסגות גלויות של בנט בשארם א-שיח'. בממשלה פעלו גם להרחבת הקשרים המשמעותיים וקידומם לכדי ברית הגנה אזורית, בחסות ארצות הברית, יחד עם מדינות המפרץ. בתוך זה אפשר להכניס את "פסגת הנגב" וההישג של פסגה גלויה שכזאת, לצד הביקורים של לפיד וגנץ בכל מדינות האזור.
מאחורי הקלעים מתרחשת גם התקרבות לקראת יציאה לאור של היחסים בין ישראל לסעודיה. לצד זאת, בהיבט כלכלי יותר, בישראל חתמו על הסכם סחר חופשי עם איחוד האמירויות שהיה תקוע. להסכם הזה יש משמעות רבה באזור, גם כלכלית וגם כדי להוכיח את שיתוף הפעולה הביטחוני.
חופש הפעולה בסוריה
בשנה האחרונה ישראל הצליחה לשמר את חופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה. למרות המלחמה באוקראינה, בוצע תמרון עדין בין המחויבות של ישראל לעמוד לצידה של אוקראינה והמערב לבין הצורך בשימור היחסים מול פוטין. בהקשר הזה, הניסיון הראשוני למצב את בנט כמתווך בין הצדדים העלה את מעמדו הבין-לאומי וגם שימר את חופש הפעולה, כמו שאנחנו חוזים בימים אלה על פי פרסומים זרים. רק החודש, על פי פרסומים זרים, ישראל ביצעה 15 תקיפות בסוריה. למרות הגינוי הרוסי, ברור שהפעולות הללו יכולות להימשך.
זניחת הנושא הפלסטיני
במסגרת הקונסטלציה המיוחדת של הקואליציה, כל נושא זכויות האדם בשטחים, ההתנחלויות והמדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים והשטחים נדחק הצידה. המתיחות מול אירופה בנושא הזה עברה קצת למדרון אחורי, עקב העיסוק במלחמה באוקראינה, אבל ברור לכולם שמדובר בנושא שישוב ויצוץ בשנים הבאות ביתר שאת, ועלול להעיב על היחסים עם אירופה. העובדה שהממשלה הזו היא ממשלת סטטוס-קוו, וראש הממשלה בנט אפילו מסרב לדבר עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, מונעת שינוי לטובה בתחום הזה. את המחיר ייתכן שנשלם אחרי שאירופה תתפנה מהמלחמה באוקראינה.
התקציב
קצת עצוב לומר, אבל אחרי השנים האחרונות העובדה שהממשלה הזו הצליחה בכלל להעביר תקציב היא כבר נקודה טובה לציון. עבודה על תקציב מציגה את הפוליטיקה הישראלית המלוכלכת בפנים שונות לגמרי: פתאום הפוליטיקאים חייבים לדבר על מטרות, ולא (רק) כאלה שקשורות בהיצמדות לכיסא. התקציב האחרון לא רק שעבר, אלא עשה זאת כשהוא עמוס ברפורמות שאמורות להסדיר תחומים שנזנחו מכורח ההרגל וקבוצות הלחץ.
שר האוצר אביגדור ליברמן ניהל את העברת התקציב ביד רמה, וללא ספק ניצל את העובדה שמדובר בתקציב ראשון עבור רבים מחבריו לקואליציה. אם בתקציבים הקודמים משרד האוצר היה מכניס כמה "עיזים" בתקווה שאחת תעבור את הגדר, את הגדר הזו עברו כמעט כולן. הממשלה הצליחה, אם יותר ואם פחות, להוביל שינויים בכשרות, בחקלאות, בתקינה, בתחבורה הציבורית, בגיל הפרישה, בדיור ובמה לא. אמנם לא כל השינויים טובים בעיני כולם, ותמיד יש מקום לשיפור, אבל התקציב הזה, של שנת 2022 - הוא בהחלט דוגמה לממשלה מתפקדת.
המלחמה ברגולציה
הממשלה הזו, כפי שאכן הבטיחה, נלחמה בערמות של רגולציה ובירוקרטיה עודפת, שגורמת לנו בישראל לשלם יותר על כל דבר. הרפורמה ביבוא, שהובילו ליברמן וברביבאי, ובפרט הרפורמה בתקינה, שמאפשרת לאלפי מוצרים שעומדים בתקן האירופי להיכנס בקלות ובמהירות לישראל, תפתח את השוק הישראלי לתחרות בתחומי המזון, הקוסמטיקה, מוצרי החשמל ועוד. אמנם קבוצות לחץ ומשרדי ממשלה שונים הצליחו להחריג מוצרים רבים, אך זו התחלה טובה למלחמה ביוקר המחיה החריג בישראל.
במקביל, השרה איילת שקד וסגן השר אביר קרא הובילו רפורמות בתחום רישוי העסקים, שצפויות לחסוך ל-36 אלף בעלי העסקים מאות מיליוני שקלים ומיליוני ימי המתנה. הרפורמה הזו, שחותכת את כמויות הבירוקרטיה בישראל, ושרבים התנגדו לה מטעמים רלוונטיים יותר ופחות, צפויה להקל על המשק כולו. החיסכון הזה, בתקווה, יתגלגל גם אלינו הצרכנים.
מחירי הדיור
במלחמה במחירי הדיור המטפסים הממשלה אולי לא יכלה לנצח, אבל חבל שהיא בחרה להפסיד. לצד כמה מהלכים חיוביים, ביניהם ההשקעה בשכירות לטווח ארוך, הפחתת הרגולציה והאצת התחלות הבנייה, גם השרים ב"ממשלת השינוי" לא יכלו להתאפק והחליטו לחלק מתנות, על חשבוננו כמובן. שיטת ההגרלות שגורמת לרבים לשלם על מעטים הורחבה בשנה האחרונה, וממשיכה להתרחב גם כעת, כשרואים את הבחירות באופק. סגן החשב הכללי באוצר העריך לאחרונה שכל משק בית שילם 10,000 שקל (!) לכל אדם שזכה במחיר למשתכן.
כשמחירי הדיור אכן ייעצרו, בגלל העלאת הריבית, הבנייה המואצת או תכנון חכם של תחבורה ציבורית, אל תשכחו שלא להודות לשר השיכון זאב אלקין ולשר האוצר אביגדור ליברמן, שהחליטו להפוך את המשרד שלהם ללוטו וחילקו את הכסף שלכם לכמה ברי מזל.
שוק העבודה
ממשלת ישראל יכולה אולי להתגאות בעובדה שבשנה האחרונה ירד שיעור האבטלה לרף הנמוך ביותר, אך אילולא הקורונה זו לא הייתה הבעיה המרכזית שלנו. על פי דוחות ה-OECD בשנים האחרונות, הפריון הנמוך של העובד הישראלי (כלומר, התוצר לשעת עבודה) יחד עם שיעורי התעסוקה הנמוכים בקרב קבוצות אוכלוסייה ספציפיות (גברים חרדים ונשים ערביות) - הם מהגורמים המרכזיים שפוגעים בצמיחה הכלכלית ולא מאפשרים לצמצם את שיעורי העוני.
דוח מפורט בנושא, שהוגש על ידי ועדת התעסוקה 2030 כבר לממשלה הקודמת, זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מ"ממשלת השינוי". על מנת לפתור את הבעיות בתחום, הממשלה הייתה צריכה להתייחס לשוק התעסוקה בכובד ראש לא פחות משוק הנדל"ן, וכפי שהיא קובעת יעדים להתחלות בנייה - כך יש לקבוע יעדים לתעסוקה. בשביל להשיג את היעדים הללו, יש להתחיל בלשפר את מערך ההכשרות המקצועיות באופן שיתאים לשוק התעסוקה הדינמי והמתקדם בישראל, ולהבין שבמקום לדחוף עוד ועוד צעירים לאקדמיה (למשל, על ידי חוק 'ממדים ללימודים') הגיע הזמן לתת לצעירים, כמו גם למבוגרים שהמקצועות שלהם נעלמים, את הכלים להשיג מקצוע מרוויח.
כל תחום החינוך גועש בתקופה האחרונה. רותח. 7 שנים שאני מסקרת את התחום, ולמעט תקופת הקורונה שהכניסה את כל המדינה לבהלה, חודשים כמו אלו האחרונים אני לא זוכרת.
אז מה עשתה ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך בשנה האחרונה? לא מעט. יש גם דברים שבעיני חייבים לעשות, אבל היא, כנראה, לא מסכימה עם דעתי. אז בואו נבחן שתי נקודות לשימור ושתי נקודות לשיפור – כמו בצבא:
הרפורמה בבגרויות
כבר שנים שכולם מבינים שמספר הבגרויות, שבישראל הוא הגבוה ביותר בעולם, הוא קטסטרופלי. התלמידים לא לומדים כלום למעט יכולות שינון והקאה. הם לא זוכרים דבר רגע אחרי הבחינה, אין להם יכולות ביטוי בכתב ובעל פה ואפילו האקדמיה כבר הרימה ידיים. מרצים מקבלים סטודנטים שיודעים לחשוב "כמו שהבוחן של משרד החינוך רוצה שיענו בבחינה". כולם שותפים להבנה שצמצום הבגרויות ל-4 או 5 מחויב המציאות. האם העבודה המסכמת שתחליף את הבגרויות תיעשה באופן שישנה את צורת החשיבה והלמידה של תלמידי ישראל? אם זה יעשה נכון, זה בהחלט יכול לקרות.
הרפורמה בגיל הרך
אחרי שנים של הזנחה, נכנס לפעילות פיקוח אינטנסיבי על התחום הזה. נכון שהדברים לא יקרו מיד אלא בתוך כמה שנים, אבל כבר עכשיו – פעוטונים כושלים נסגרים, יש למי לפנות וכשנדמה שהפעוטות לא מטופלים טוב, מטפלות מתחילות לעבור הכשרה ויש גורם אחראי.
רפורמת "גפן"
הרעיון עצמו מצוין – לתת למנהלים סכום כסף משמעותי והרבה מאוד אוטונומיה כדי שיבחרו בעצמם אילו תוכניות הם רוצים להכניס לבתי הספר. לדוגמה: חוגים, תגבור במתמטיקה, מוגנות ועוד. הבעיה היא שהתוכנית הוצגה למנהלים כשהיא לא "אפויה" וכשהם עצמם בקריסה כללית. הם לא מצליחים לגייס מורים לבתי הספר, עוד לא הספיקו ללמוד את הרפורמה בבגרויות וכבר עליהם להבין רפורמה חדשה וגם לדעת לנהל כספים – מיומנות לא פשוטה בכלל למי שאין לו ניסיון. בעיקר, במצב הנוכחי, כשלמורות ולמורים אין כסף בחשבון, מתסכל מאוד לראות כל מיני חברות וגופים חיצוניים נכנסים לבתי הספר ומקבלים שכר גבוה יותר מהם.
הצפיפות בכיתות
הצפיפות בכיתות בישראל היא בין הגבוהות והקשות במדינות ה-OECD. מורה לא יכול לזהות תלמידים שקופים או לתת סיוע נכון לתלמידים מתקשים כשיש 35 ו-40 תלמידים בכיתה. במרבית מדינות העולם עברו ללמד בקבוצות קטנות, כשהיחס בין המורים והתלמידים קטן יותר (בהולנד למשל: מורה אחת על כל 20 תלמידים). שרת החינוך שאשא ביטון חושבת שזה לא קריטי, שחשוב יותר לשנות את המרחב הלימודי למזמין יותר. בעיני אין תחליף ללמידה אינטימית ושקטה, כזו שתקדם את התלמיד, כל אחד לפי צרכיו – מבלי להתיש את המורה.
מינויים
לאחר שיתוק ממושך, הממשלה הצליחה להעביר שורה של מינויים חשובים במערכת המשפט - 4 שופטים בבית המשפט העליון, יועצת משפטית לממשלה, פרקליט מדינה, 3 משנים חדשים ליועצת המשפטית לממשלה, מנכ"ל משרד המשפטים, מנהל הרשות להגנת הפרטיות, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מנהל רשות האכיפה והגבייה ועוד. חלק מהמינויים הללו ילוו ויעצבו את מערכת המשפט לשנים קדימה, יותר מהזמן שהממשלה תשרוד גם אם תמלא את ימיה.
שימוע פומבי למועמדים לביהמ"ש העליון
שר המשפטים גדעון סער הצליח להעביר, בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון, את ההצעה שלו לשימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון. מדובר בהישג חשוב לקידום השקיפות בבחירת שופטים. אמנם לא מדובר בשינוי שיטת הבחירה, שתישאר עדיין בידי הוועדה לבחירת שופטים, שבפניה גם ייערך השימוע. עם זאת, לפומביות ולשקיפות יש ערך חשוב, שבוודאי יתרום לשיפור הליך הבחירה.
פיצול תפקיד היועמ"ש
מלבד השימוע לשופטים, נראה שסער לא הצליח לקדם עד כה את הנושאים שרצה ושמצויים במחלוקת בין חלקי הקואליציה. אחת הדוגמאות הבולטות היא השינוי הנדרש בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. השנים האחרונות הוכיחו שתפקיד היועמ"ש חייב להשתנות באופן כזה או אחר, ושהיועץ אינו יכול להחזיק בכל הכובעים והסמכויות הנוכחיות, כשבין חלקן יש התנגשות מובנית. במשרד המשפטים טוענים שהנושא לא ירד מהפרק, וכי הוא עדיין נבחן בשל המורכבויות הרבות. עם זאת, נכון לעכשיו, "פיצול" או שינוי כלשהו לא נראה באופק.
החוק להגבלת כהונת ראשי ממשלה
גם החוק להגבלת כהונת ראשי ממשלה (והחוק להגבלת כהונת ראשי ערים) נותר בינתיים תקוע. בין אם המניעים לקידום החוק היו פוליטיים-צרים או ענייניים, מדובר בחוק חשוב שיכול היה לתרום למדינת ישראל, ללא כל קשר לנתניהו עצמו.
חוק יסוד: החקיקה
הכישלון הזה הוא בעיקר פספוס של הממשלה, החמצת הזדמנות שספק אם תחזור בקרוב. סער בישר בתחילת הקדנציה על קידום "חוק יסוד: חקיקה" - חוק שיכול היה להסדיר, סוף כל סוף, את מערכת היחסים בין הרשויות. ועדה הוקמה, עם נציגות מכל חלקי הקואליציה ההטרוגנית, אך להסכמות הם לא הגיעו. נותרו שתי מחלוקות עיקריות סביב החוק - כמה שופטים יוכלו לפסול חוק של הכנסת? באיזה רוב תוכל הכנסת להעביר את החוק חרף החלטת השופטים (פסקת התגברות)? ללא הסכמות, החוק החשוב וההכרחי הזה ירד כנראה לטימיון.
ביטחון תזונתי
לזכות הממשלה עומד שינוי משמעותי מאוד בכל הנוגע לביטחון תזונתי של משפחות עניות: הגדלת התקציב למיזם לביטחון תזונתי ב-110 מיליון שקלים, הוספת משפחות נוספות ובעיקר הצעד החשוב ביותר של הכנסת הסכום לבסיס התקציב של המשרד. כלומר, העמותות לא ייאלצו להתחנן לסיוע ולתקציבים כל תקציב מחדש. התגבשה ההבנה שהמדינה חייבת, בראש ובראשונה, לדאוג למשפחות לדבר הבסיסי ביותר – אוכל.
חוק זכויות רווחה לאנשים עם מוגבלות
החוק החשוב הזה, שאושר לאחרונה בממשלה, לא זכה להד שהוא ראוי לו. הבשורה המרכזית בחוק הזה נוגעת לאלפי אנשים עם מוגבלות שיעברו לדיור בקהילה. אחד הדברים הכי חשובים ומשמעותיים שלמדנו, בטח בשנה הנוראית שחווינו השנה בה מתו 3 דיירים מהרעלת מזון ב"בית דפנה" ומקרה התעללות מחריד ב"בני ציון", הוא עד כמה הפיקוח במקומות הסגורים כמעט ולא קיים, וכמה חשוב לחיים שלהם להיות חלק מהקהילה.
חוק לשימור ערכות אונס
בממשלה התגבשה ההבנה שחייבים לשים סוף להשמדה של ראיות פורנזיות שלושה חודשים בלבד אחרי האיסוף שלהן. ההחלטה הזו, שנשמעת אולי קטנה ושולית, היא דרמטית. לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לוקח הרבה זמן לעכל את מה שעברו ובטח לאזור אומץ לגשת להתלונן. אי-השמירה של ערכות האונס מנעה מהם להגיע אל בית המשפט והמשטרה עם ראיות שיסייעו בהרשעת התוקף. כאן צריך לתת קרדיט גם ללובי למלחמה באלימות מינית, שהיה זה שדחף את החקיקה שסוף סוף הבשילה בממשלה הנוכחית ועברה פה אחד ללא מתנגדים.
קשישים סיעודיים
אחד הנושאים שפשוט הופקרו על ידי הממשלה. לא שדאגו להם כראוי עד עכשיו, אבל הקורונה הביאה איתה אתגרים גדולים ומשמעותיים כשקשישים רבים נכלאו בבתים ובבתי האבות, מצבם החמיר והשמיים הסגורים הגדילו את המחסור האדיר במטפלים. שמענו מהממשלה בעיקר הבטחות על הגדלת המכסה, על ועדות מיוחדות, לאחרונה אפילו התכנס קבינט ראשון לענייני זקנה. עם זאת, בינתיים, כל מי שמתמודד עם קשיש סיעודי במשפחה יעיד שהמצב כיום הוא הפקרות מוחלטת. אין מי שדואג להם.
הצעת חוק חופשת לידה לגברים
החוק, שהוכרז בחגיגיות על ידי מרב מיכאלי ושר האוצר אביגדור ליברמן, לא הביא שום בשורה אמיתית. ספק אם החוק הזה יעבור בצורתו הנוכחית. עם זאת, המתווה שמתוכנן כיום, לפחות ממעט הפרטים שידעו להציג, לא מביא שינוי שיאפשר לנשים לחזור לעבודה מבלי שיפגע מעמדן או שכרן. הבשורה האמיתית בדרך לשוויון בנטל עבור הורים ואפשרות לנשים להתקדם בקריירה מבלי לשלם את מחיר ההורות חייבת לבוא מכיוון מעונות היום, דאגה לחינוך מסובסד לגיל הרך. שבועיים נוספים לחופשת לידה לאב לא ישנו את המצב, לעומת האפשרות למסגרות מפוקחות וברות-השגה שיאפשרו לאימהות להרגיש בטוחות לחזור לעבוד. על הדרך, כדאי גם להזכיר שהממשלה לא קידמה דבר בתחום, ושמעונות היום סובלים ממחסור אדיר של כוח אדם ורבים מהם נסגרים עקב כך. כישלון אדיר.
בדרך לאוניברסיטה בגליל
הממשלה לקחה החלטה בכיוון ברור מאוד - להקים אוניברסיטה חדשה בגליל. החלטת ממשלה קודמת משנת 2005 לא קודמה עד היום, ושרת החינוך החדשה יפעת שאשא-ביטון, בת העיר קריית שמונה, מובילה את המהלך החל מכניסתה לתפקיד. תחילה היא מינתה את פרופ' יוסי מקורי, מי ששימש כנשיא מכללת תל חי לתפקיד החשוב של יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, אותה מועצה שבמשך שנים מתנגדת להכרזה על מוסדות חדשים כאוניברסיטאות. בנוסף, היא הכריזה על המהלך כמה פעמים. עדיין קיים ויכוח היכן תהיה בדיוק האוניברסיטה, אך כל החלטה בנושא תהיה מבורכת לתושבי הצפון.
הרפורמה בחקלאות
שר החקלאות ופיתוח הכפר, עודד פורר, שבמקביל משמש גם כשר לפיתוח הנגב והגליל, התבטא לאורך שנותיו כחבר כנסת אין-ספור פעמים בעד ההסדרים הקיימים בשוק החקלאות - מכסות גידול ביצים, מכסי מגן על תוצרת חקלאית ישראל וכו'. לכן, היה זה לא פחות מתמוה כאשר נכנס לתפקידו והוביל מדיניות הפוכה ב-180 מעלות מדבריו בעבר.
פורר עושה טוב כשהוא שם על השולחן את מצב החקלאות הישראלית, מדבר על הצורך לקחת אותה קדימה ולהשקיע תקציבים גדולים במחקר ופיתוח על מנת להצעיד את המקצוע הזה קדימה. עם זאת, הרפורמה שהוביל ל"הוזלת יוקר המחיה" דרך מחירי הפירות והירקות נכשלה, לפחות עד עתה, כאשר על פי נתוני אמת המחירים של הסחורה המיובאת לא ירדו.
הפשיעה החקלאית ותרבות הפרוטקשן
בנושא זה, אין חדש תחת שמי הגליל. מה שהיה נהוג בעשורים האחרונים ממשיך לפעול גם בימינו. ארגוני פשיעה מפעילים חברות שמירה פיקטיביות שמהלכות אימים על עסקים ומפעלים בצפון, ודורשים מהם דמי חסות על מנת שלא יפגעו בהם. בעוד שהשר לביטחון הפנים הקודם אמיר אוחנה הרבה לבקר בגליל וללחוץ על המשטרה לפעול בנושא, כמעט ולא נשמע קולו של השר הנוכחי עמר בר-לב בחודשים האחרונים. גם עדכון חוקים ישנים לצורך הרתעה וטיפול בארגוני הפשיעה לא קודמו תחת משרד המשפטים, והמשטרה נשארה לבד בחזית עם מעט כוח אדם וכלים חסרים לטיפול במכת המדינה הזאת.
פערי צפון-מרכז
תקופת הקורונה הארוכה שינתה את אורחות החיים של רבים, בצורת מעבר לעבודה מהבית וחיפוש אחר איכות חיים גבוהה יותר מחוץ לעיר. עם זאת, לצערם של רבים שהיגרו לצפון, ורבים עוד יותר שבדקו את האפשרות הזאת, הם גילו שדבר לא השתנה ברמת השירותים שהמדינה נותנת לתושבי הגליל. הפער בשירותי הרפואה הוא עדיין בלתי נסבל ומתבטא במחסור ברופאים, מחלקות מקצועיות ותשתיות בסיסיות. תוחלת החיים במרכז גדולה בשנתיים, ומי שמחפש איכות חיים מסתכל קודם כל על רמת השירותים לאזרח. לתושבים נותר להתנחם רק בכך שהתורים להוצאת דרכון חדש בסניפי משרד הפנים בטבריה וקריית שמונה עומדים על שלושה שבועות בלבד, לעומת חודשים ארוכים במרכז הארץ.
תחבורה ציבורית
סדר העדיפויות של משרד התחבורה היום הוא כזה: הולכי רגל, אוטובוסים, רכבת, רכב פרטי. עד לתחילת כהונת הממשלה הפירמידה הזאת הייתה הפוכה, ולשרת התחבורה מרב מיכאלי תפקיד גדול במהפך הזה. בתקציב המדינה, במינוי אנשי המקצוע, אפילו בשיח הציבורי - בתקופת השרה מיכאלי נפל במשרד (סופית) האסימון: עידן הרכב הפרטי בישראל (ובגוש דן במיוחד) נגמר. וטוב ושכך.
מזיזים פרויקטים
פינוי כפר שלם עבור הרכבת הקלה, האצת עבודות החישמול ברכבת שמשבשים את התנועה בערבים, רכבת קלה מנצרת לחיפה, רכש מאסיבי של אוטובוסים חשמליים ואסדרת מסופי אוטובוסים. זה היה תקוע במשך הרבה זמן, ועכשיו כבר לא. רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית, המתבקשת, אולי דורשת תיקונים והתאמות - אבל יסודותיה מתקנים חגיגה פוליטית של עשרות שנים על סבסוד הקווים. אפשר להודות לשרה מרב מיכאלי שהזיזה את פקידי האוצר, את פקידי משרד התחבורה - ולקחה את המהלכים הללו קדימה.
התור בנמלים
נכון, זו תופעה עולמית. נכון, יש מדינות במצב גרוע מישראל. ובכל זאת: גם במשרד התחבורה יודעים שלא ננקטו צעדים מידיים ואפקטיביים לקיצור התור בפריקת מטען כללי. נעשו מהלכים רחבים, נפתחו רציפים, אבל ההשפעה על התור הגדול היא מזערית, ותורגש רק בעוד שנה במקרה הטוב. בתקופה של אינפלציה משתוללת, של שיבושים בשרשראות האספקה, ישראל מסוגלת להיות אי של יציבות (כמו בסוגיית האנרגיה). בינתיים, זה פשוט עולה מיליארדים למשק ולציבור כולו.
מבחן הביצוע
"בולדוזר". ישראל כ"ץ זכה ואז אימץ את הכינוי הזה: התנהלות כוחנית, ראש בקיר, כזאת שעצבנה רבים, האריכה תהליכים - אבל הביאה תוצאות בתחום התשתיות. השרה מרב מיכאלי שאפה לעשות ההפך: לפעול בהסכמות, להגיע לפתרונות משותפים עם ראשי ערים וחברי כנסת. בפועל: התקפלה בסוגיית התחנה המרכזית מול חולדאי, הרגיזה את חה"כ מיכאל ביטון עם רפורמת התעריפים, ועדיין לא מצליחה לשכנע ראשי ערים להזיז את נתיבי התחבורה הציבורית בגוש דן. בלי שותפים פוליטיים ומוניציפליים לשינויים הדרמטיים והמוצדקים לחלוטין אליהם היא שואפת, זה לא יגיע לשום מקום.