אתחיל בצפירת הרגעה נוכח אווירת "ערב המלחמה" שאנו חווים ביממות האחרונות. למרות התרגיל הגדול של צה"ל שמדמה מערכה רב-זירתית כוללת, למרות אימוני חיל האוויר, התדרוכים והנאומים – איראן אינה נמצאת במרחק של שבועות ספורים מפצצה גרעינית וישראל אינה ניצבת ערב מלחמה כוללת בכל החזיתות. העובדות הן כדלקמן: איראן אכן התקדמה בתחום ההעשרה והיא מרחק שבועות מהגעה לחומר בקיע לפצצה, אם תחליט לייצרו. אך מהרגע הזה ועד ההגעה לפצצה מבצעית יחלפו, על פי הערכת אמ"ן, לפחות שנתיים – הנדרשות לקבוצת הנשק האיראנית כדי לייצר מתקן נפץ גרעיני ולהתקינו על פלטפורמה שהיא טיל או מטוס.
עצירת איראן מהגעה לנשק גרעיני משלבת כמה אסטרטגיות: מדיניות, כלכליות וצבאיות. ניהול המערכה המורכבת מול איראן מחייב מנופים משוכללים, עדכניים ואפקטיביים, וכך נכון לראות את דברי שר הביטחון על אופציית התקיפה. קיומה של תוכנית צבאית שמרתיעה את האיראנים מפריצה לפצצה היא חלק חיוני בכל אסטרטגיית-על מול איראן.
חשוב שמקבלי ההחלטות בטהראן יידעו שלארה"ב יש נכונות להפעיל את יכולותיה הצבאיות ויבינו שמאחורי הנחישות הישראלית לעצור את איראן קיימת תוכנית מבצעית עדכנית. באופן פרדוקסלי, רק אז האסטרטגיה הכוללת לעצירת תוכנית הגרעין תוכל להתממש, ללא תקיפה קינטית.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בשנה האחרונה מדינת ישראל ניצבת, בסוגיית הגרעין האיראני, בפני שתי חלופות גרועות: החלופה הראשונה – חזרה להסכם הגרעין מ-2015, שבמציאות של 2022 יותיר את הרפובליקה האיסלאמית קרובה הרבה יותר לפצצה מאשר ב-2015. ההסכם יאפשר לאיראנים לגרוף עשרות מיליארדי דולרים ויקצר את משך הזמן עד להסרת ההגבלות על תוכנית הגרעין ("שנות השקיעה"). החלופה השנייה – אי-הסכם, מצב שבו תימשך הזחילה אל הסף הגרעיני, עד כדי העשרת אורניום לרמה צבאית (90%), צבירת חומר בקיע נוסף ואולי אף פיתוח פצצה. אלו נסיבות שיובילו למשבר חמור, שיחייב את ישראל לפעול בעיתוי מוקדם מזה שתכננה.
סיקור נרחב:
- גנץ: מחיר עצירת איראן עכשיו - נמוך משיהיה בעוד שנה
- מהמפקדות ועד למטוסים: כך צה"ל מתרגל לראשונה את תוכנית התקיפה המלאה באיראן
- הסיבה לחשיפת התרגיל הישראלי שמדמה תקיפה נרחבת באיראן
- השב"כ חשף ניסיון איראני לשדל אנשי עסקים להגיע לחו"ל
- הפרות סדר בכביש 6 וחילוץ מכפרים ערביים: בצה"ל מתכוננים למערכה הבאה
- מסתמן: האמריקנים לא יסירו את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור
מדיניותה הרשמית של ממשלת ישראל מתנגדת לחזרה להסכם, בוודאי אם איננו הסכם "ארוך ומהודק יותר". עם זאת, נראה כי עמדת ישראל, שאיננה משתתפת במו"מ, איננה משפיעה על הרצון העז של המעצמות לחזור להסכם. אלו במידה רבה האשימו את ישראל בפרישת טראמפ מההסכם, והבינו שהאופציה הקינטית שלה אינה מושחזת ואינה מעודכנת.
מיד לאחר שנכנס הנשיא ביידן לבית הלבן, הוא הורה לאנשיו לחזור להסכם הגרעין מ-2015 בין איראן למעצמות. החזרה להסכם התבססה על הבטחה בקמפיין הבחירות, על אידאולוגיה המאמינה בפתרון דיפלומטי של סכסוכים, על מחויבות למורשת הנשיא אובמה ועל הרצון להפוך כמעט כל מדיניות של קודמו הנשיא טראמפ.
אומנם מזכיר המדינה בלינקן הצביע בעת אישור מינויו בסנאט על הצורך "לחזק ולהאריך" את ההסכם, אך בהיעדר מנופים לא הצליחה ארה"ב להשיג את היעד הזה. אפילו החזרה להסכם המקורי מ-2015 התבררה כמשימה קשה, בצל הלהיטות של האמריקנים לחזור להסכם, ההבנה של איראן כי ארה"ב לא תפעיל נגדה כוח, והשלכות נסיגתם המשפילה של הכוחות האמריקניים מאפגניסטן, שהחלישה מאוד את עמדת ארה"ב בשולחן הדיונים.
האיראנים, שהעריכו שארה"ב לא תעזוב את שולחן הדיונים וזכו לתיווך אוהד מרוסיה ומהאירופיות, העלו דרישות שאפילו משטר ביידן התקשה להיענות להן. מדובר בהתחייבות כי הנשיא הבא לא יפרוש מההסכם, צעד הנוגד את חוקת ארה"ב, ולאחרונה גם הועלתה הדרישה להוציא את משמרות המהפכה מרשימת הטרור. אף שהיה נראה כי ללא הסכם הצדדים מתקרבים להתנגשות ולמשבר, בהערכת המצב האסטרטגית נכון למאי 2022 מתברר ששלושת הצדדים מעדיפים לעת עתה שלא לחתום על ההסכם – אך גם לא להגיע למשבר שיחייב אותן לפעולות שעלולות להוביל לעימות חריף ואולי למלחמה.
האמריקאים, שאיימו פעמים מספר בשנה האחרונה ש"הזמן אוזל", עסוקים בשלושת החודשים האחרונים במלחמה באוקראינה – משבר ששאב את כל החמצן מחדרי קבלת ההחלטות בוושינגטון. הם כאמור לא יכולים לקבל את הדרישות האיראניות האחרונות – אבל איראן עצרה בהעשרה ל-60% כתוצאה מאיום של שאר המעצמות להשיב את הסנקציות ולהחזיר את ה"תיק" האיראני למועצת הביטחון. הצעד הזה מאפשר להם להרגיע את תחושת הדחיפות.
ארה"ב מתקרבת לבחירות האמצע, והנשיא ביידן, שמדיניותו באוקראינה זוכה להערכה, לא יכול לקבל הסכם משפיל הנכנע לדרישות איראן ואשר עלול להוביל לעימות דיפלומטי גלוי עם בעלות בריתו באזור – ישראל והמפרציות, שחשיבותן עלתה כמפיקות נפט בעקבות המלחמה באוקראינה. הקולות הנשמעים בוושינגטון בימים אלו – "נמתין כמה חודשים, אולי שנה, לאחר בחירות האמצע וסיום המלחמה באירופה" – משקפים את המציאות: אין הסכם אך גם אין משבר. העובדה שמי שהכשיל את ההגעה לידי הסכם הם האיראנים רק מקילה על הממשל להסביר מדוע הוא ממתין.
גם באיראן פחתה תחושת הלחץ להשתחרר מהסנקציות. הסנקציות גם כך לא נאכפות בצורה הדוקה, מחירי הנפט זינקו לשמיים; איראן הכפילה את יצוא הנפט, בעיקר לסין, ומחירו הגבוה מספק לכלכלה של החבל הצלה. את ההתנגדות לחזרה להסכם מובילים מפקדי משמרות המהפכה: כיום הם "גוזרים קופון" שמן מהברחות הנפט וכלכלת השוק השחור שהם מנהלים – בעוד שאם איראן תחזור למכור נפט, ההכנסות ינותבו באופן חוקי למדינה האיראנית – ומשמרות המהפכה באופן פרדוקסלי יישארו עם תקציב נמוך יותר. מי שמבין זאת היטב הוא הנשיא ראיסי, שלא הצליח לעמוד בהבטחות הבחירות שלו ומתגלה כחלש יחסית ובניגוד לקודמו רוחאני.
ראיסי עד כה מתקשה לתמרן את גופי הכוח באיראן ואת המנהיג העליון ח'אמנאי בצורך להגיע להסכם. ביצועיו כתליין היו כנראה טובים יותר מביצועיו כפוליטיקאי הבכיר מתחת למנהיג העליון, שאולי מהרהר מחדש אם היה נכון לסמן את ראיסי כיורשו. בטהראן חוששים גם שהסרתן ההדרגתית של ההגבלות על תוכנית הגרעין עד 2031 עלולה להיגדע כבר ב-2025, במקרה שלבית הלבן ייכנס נשיא רפובליקני שיחליט שוב לצאת מההסכם.
עם זאת, טהראן מבינה שבמצב שבו בעלות בריתה רוסיה וסין שקועות במשבר האוקראיני, הן לא יתמכו בפריצה לסף הגרעיני המנוגדת לתפיסת שימור המועדון הגרעיני כמועדון מצומצם. בתנאים אלה, גם איראן מוצאת שמצב של "לא הסכם ולא משבר" הוא המצב המועדף.
ולבסוף – ישראל: באופן פרדוקסלי, הבחירה האמריקנית והאיראנית של "לא הסכם ולא משבר" משחקת לידיה. התנגדותה לחזרה להסכם התממשה: לפחות בטווח הזמן הקצר, איראן לא תכניס לקופתה את עשרות מיליארדי הדולרים שהיו צפויים לזרום אליה עם החזרה להסכם, ומנגד אין היא שועטת לפצצה – מה שהיה מחייב את ישראל לפעולה. אך בפרפרזה על השיר הידוע שכתב נעמי שמר, "מה שלא קרה במאי, יקרה אולי ביוני-יולי" – ישראל חייבת לנצל את הזמן שהיא קיבלה לקדם יעדים מדיניים ויכולות מבצעיות.
על ישראל לחזור לנסות להשפיע על המעצמות להשיג הסכם משופר וארוך יותר, לקדם ולעדכן יכולות ותוכניות מבצעיות ולהגיע ל"הסכם בילטרלי" עם הממשל בוושינגטון – הסכם שיעגן אסטרטגיה מתואמת ועדכנית להשגת היעד המשותף לשתי המדינות: שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין – ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד