ראש הממשלה נפתלי בנט ישב מבודד בביתו - ודפק על השולחן. בדיונים שהתקיימו השבוע אחרי הפיגועים הוא רצה מבצע מסיבי לאיסוף נשקים, שינצל את שעת הכושר הנדירה שנוצרה בחברה הישראלית בצל הפיגועים הקשים: הציבור היהודי מעוניין באיסוף הנשקים מחשש לביצוע פיגוע טרור ואלימות, והציבור הערבי אינו יכול לשאת עוד את רמת הפשיעה ברחוב הערבי. אלא שבנט, גרסת ראש הממשלה, גילה במהרה את גודל הפער בין הרצוי למצוי.
מדינת ישראל של שנת 2022 יושבת על חבית חומר נפץ. ברחבי החברה הערבית מסתובבים מאות אלפי כלי נשק שמוחזקים באופן לא חוקי. אלא שבתום שבוע וחצי שבהם מצאו את מותם 11 בני אדם חפים מפשע, צריך לומר ביושר - מי שמונע מהממשלה לעשות את הדבר הנכון איננה מפלגת רע"ם אלא ממשלת ישראל עצמה, או יותר נכון, ממשלות ישראל לדורותיהם שייבשו את המשטרה ופגעו קשות ביכולת שלה לבצע את תפקידה.
לא רק שעבאס לא מנע מהממשלה לעשות את המעשה המתבקש והנכון לאסוף את הנשקים האלה, הוא התייצב באולפן "שש עם סיון רהב מאיר" והתחנן להוסיף עוד אלפי תקנים ולהתחיל לאסוף את הנשקים מיידית. האבטחה על עבאס אפילו תוגברה אחרי שגינה את הפיגועים. והוא לא לבד: גם איימן עודה וחברים נוספים ברשימה המשותפת מתחננים כבר חודשים שהמשטרה תיכנס לערים ולכפרים ותאסוף את הנשקים.
אבל בדיונים התברר כי המצב מורכב הרבה יותר: נציגי מערכת אכיפת החוק הבהירו לראש הממשלה ולשאר חברי הקבינט כי אין ביכולתם לבצע את המשימה באופן מיידי - קשה מאד לבצע הגנה והתקפה בו זמנית כשהשמיכה כל כך קצרה.
הם אומנם יכולים, בסיוע כוחות של צה"ל, להציף את הרחובות בשוטרים - אבל אין להם די כוח אדם וציוד גם להוציא לפועל מבצע איסוף נשקים שדורש כוח אדם מיומן ואיכותי, וגם להיערך להפרות סדר נרחבות. חלקם גם חושבים שמבצע כזה אינו חכם: להערכתם, העבריינים יתכוננו לקראת המבצע ויחביאו את הנשק, ולכן מוטב להמשיך בפעולות נקודתיות שמבוססות על מודיעין איכותי.
אין זו הפעם הראשונה שישראל מגלה שייבוש המערכת הציבורית פוגע פגיעה קשה ביכולת להתמודד עם משבר פתאומי: גם בקורונה נאלצה הממשלה לשנות את מדיניותה, אחרי שהבינה שכלי האכיפה האפקטיבית פשוט אינו מצוי בידה. סט שלם של כלים פשוט נזנח לצד הדרך, אחרי שהתברר שהמשטרה אינה יכולה לעסוק בכך במקביל לפעילות השוטפת. כעת מתכננת הממשלה להוסיף עוד תקנים, בתקווה שאולי בעתיד יוכלו לבצע גם מבצעים רחבים יותר. זה חשוב, אבל הבטחות כאלה שמענו כבר לפני שנים - ועדיין חזרנו לאותה הנקודה.
האופוזיציה טוענת שהממשלה לא מספקת את הסחורה בגלל שיש בתוכה נציגים של התנועה האיסלאמית. במקרה הנוכחי המציאות היא בדיוק הפוכה: כל ממשלה הייתה מקבלת מכחולי המדים את אותן התשובות, והמפלגה שכרגע מנהלת את הלובי להוספת 4,000 תקנים למשטרה היא דווקא רע"ם.
בינתיים במשולש שמנהל את הזירה המדינית-ביטחונית - בנט-גנץ-לפיד - הניחו בצד את המחלוקות והפשילו שרוולים כדי לטפל במשבר. שלושתם מבינים היטב שאם אזרחי ישראל לא יסתובבו בבטחה ברחובות, הם עצמם לא יסתובבו במסדרונות הממשלה. בלי ביטחון אישי לאף אחד מהם אין זכות קיום, אבל אין להתבלבל: מערכת היחסים בין גנץ לבין לפיד ובנט מעולם לא הייתה מתוחה יותר.
אם לא די בכיפופי הידיים סביב הנסיעה להודו, וההתנגדות של גנץ להודעתם המשותפת של בנט ולפיד נגד כוונת האמריקנים להוצאת משמרות המהפכה מרשימת הטרור, השבוע חשפנו כי לפיד ובנט עשו יד אחת כדי לסכל את הפגישה המשולשת של גנץ עם עבדאללה ואבו מאזן. גנץ סבר כי מפגש כזה עשוי היה לתרום להרגעת הרוחות, השניים האחרים בירכו על כך שחסכו לממשלה את כאב הראש הזה כעת.
אלה לא אירועים מקריים - בנט ולפיד מאסו בניסיונות של גנץ להיות ראש ממשלה חלופי שבונה לעצמו מעמד מדיני, והוא ממילא מרגיש שהוא ראוי יותר משניהם. גם כשהמציאות משתנה במהרה - ואיתה גם סדר היום של הממשלה - יש כמה דברים שלא משתנים.
