1. בית ספר הוא כמו תחנת שיגור לחלל. מורים הם המהנדסים, המפתחים, אנשי הטכנולוגיה, מומחי בטיחות. הכול במורה אחד. חינוך הוא תהליך, אבל יש בו משמעות לכל רגע ורגע.
המאה ה-21 מערערת על מוסכמות רבות. המורים 'משגרים' את הילדים שלנו לעולם מאתגר, הם אמורים להקנות להם כלים וידע רלוונטי, להכשירם לעולם של תעסוקה משתנה, של ערכים שהתערערו. הם משתדלים להקנות להם זהות אישית, להעצים אותם. זוהי משימה מאתגרת, אבל זו שליחות שאין כמותה בעולם. מורים הם מעצבי העתיד.
2. בבתי הספר הרבה מורים מעוררי השראה, מחויבים, כאלה הנוטלים על כתפיהם משימות בלתי נגמרות. הם עובדים מסביב לשעון, יום ולילה. מי שסופר את שעות העבודה וימי החופשה, לא ביקר יום אחד מחייו בבית ספר.
3. לא כל המורים פועלים כך, לא כל המורים תורמים לשמה הטוב של מערכת החינוך. אבל זה הרגע שבו עלינו, ההורים והאזרחים לשאול: מה החלק שלנו בבריחת המורים (חלקם הגדול איכותיים, כאלה שיוכלו בקלות יתירה להשתלב בעולם התעסוקה)? מדוע אנו מבקרים, לפעמים בזים למי שאחראים על היקר לנו מכל?
רופאים מרפאים את הגוף החולה, מורים מרפאים את הרוח והנפש; לצערי, אף אחד מאתנו לא חושב שהוא רופא, אבל רוב ההורים חושבים שהם מחנכים. חינוך אינו הורות, הורות אינה הוראה. קצת כבוד והערכה לא יזיקו.
"רוב ההורים חושבים שהם מחנכים. חינוך אינו הורות, הורות אינה הוראה. קצת כבוד והערכה לא יזיקו"
4. שכר המורים נמוך. צודקים המורים. בעיקר שכר המורים המתחילים. וצודקים אנשי האוצר. העלאת השכר אינה מספקת. מחקרים בעולם מוכיחים זאת – בוודאות. אולם, מה שיתנו המורים תמורת העלאת השכר לא יכול להיקבע על ידי משרד האוצר אלא רק על ידי משרד החינוך, על ידי מומחי החינוך.
5. והנה דוגמא לחוסר ההבנה של חלק ממנהלי המשא ומתן: האם הדבר המשמעותי ביותר לקידום החינוך הוא התאמה בין ימי הלימודים לימי החופשה? האם המורים הם בייבי סיטר של הילדים שלכם? ואולי צריך להעלות את ימי החופשה להורים? אולי לפתח, להגדיל ולהעצים את בתי הספר של החופש הגדול שיזמתי? אני מבקש לקבוע: התניית העלאת שכר המורים בשינוי ימי החופשה היא גם החמצה גדולה, אבל היא בעיקר מצביעה על האסון הגדול: יש מי שמנהל משא ומתן ולא מבין בחינוך.
אולם לא רק משרד האוצר 'אשם'. משרד החינוך לא היה אמור 'להגן', על המורים אלא להוביל את המהלך, לא לאפשר להסתדרות המורים להכתיב את כללי המשא ומתן. משרד החינוך לא אמור 'לחזק', 'לתמוך', אלא להנהיג, ליזום, לעצב, לגבש תכנית לאומית. האוצר מוביל את המהלך מפני שמנהיגי החינוך נעלמו.
6. אז מה כן צריך לעשות:
א. גיוס מורים - לגבש תכנית לאומית לגיוס הטובים להוראה:
- תעודת הוראה תהיה רק במסגרת תואר שני, לאחר שהמורה רכש בתואר הראשון תחום התמחות (עברית, מתמטיקה, תנ"ך, מדעים וכו').
- תגמול משמעותי ללומדי ההוראה. פתיחת מסלולי מצטיינים ועוד.
- יצירת תכנית ייחודית לבוגרות מסלול מורות חיילות וכדו'.
ועוד ועוד.
ב. לבטל את שנות הוותק, שריד ארכאי מתקופות לא ראויות. יש לעבור לדרגות: מורה מתחיל; מורה; מורה אומן; מורה מנחה. שעות ההוראה יהיו בהתאם לדרגת המורה. מורה אומן יעסוק בפיתוח תכניות לימוד, מורה מנחה שיחנוך מורים צעירים וכו'.
ג. יש לקבוע מסגרת שעות עבודה שבועית קבועה, ללא שעות גמול, ללא שעות לפי הכנה לבגרות וכו'. מסגרת של חמישה ימי עבודה בשבוע. מנהלי בתי הספר יחלקו את השעות של המורים על פי צרכי בית הספר תוך עמידה ביעדים.
ד. יש לאפשר מתן תגמול ומתן תמריץ למורים מצטיינים, ובתנאי שהכללים יהיו שקופים; שמדדי ההצלחה יהיו יחסיים לרמת התלמידים; שמדדי ההצטיינות יהיו נקיים משיקולים פוליטיים וארגוניים.
ה. יש לקבוע מסלול שכר נפרד למחנכי כיתות ולמנהלי בתי ספר .
ו. מסלולי הלימוד וההתפתחות (תואר שני, השתלמויות וכו') יהיו חלק מחמשת ימי העבודה, בתיאום עם מנהל בית הספר ובהתאם לצרכי בית הספר.
ז. יש לאגד את בתי הספר באשכולות אזוריים, כך ניתן יהיה לאפשר משרה מלאה לכל מורה.
ח. יש לפשט את תהליכי הפיטורין - להקים מסגרת הוגנת הכוללת נציגות בית הספר, משרד החינוך, רשות מקומית וארגוני מורים. לאפשר למורים הטובים להוביל את המערכת גם על חשבון מורים וותיקים, תוך יצירת תכניות פרישה הוגנות ומכבדות.
"העלאת שכר המורים בשינוי ימי החופשה היא גם החמצה גדולה, אבל היא בעיקר מצביעה על האסון הגדול: יש מי שמנהל משא ומתן ולא מבין בחינוך"
ט. אין לשנות בשלב זה את מספר ימי הלימוד והחופשה, אבל יש לשנות את לוח השנה של בתי הספר. לבטל את ימי האסרו חג, את ל"ג בעומר, פורים יהיה רק יום חופש אחד, לקצר את ימי חופשת הפסח וחנוכה. את הימים הללו יש להחזיר במסגרת ימי חופשה בין יום הכיפורים לסוכות, והתחלת החופשה הגדולה בבתי הספר היסודיים ב-20 ביוני, כמו התיכוניים. בבתי הספר התיכוניים יצאו לחופשה ב-15 ביוני. מי שמכיר את בתי הספר התיכוניים יודע שבשל בחינות הבגרות, שנת הלימודים הסדירה מסתיימת הרבה לפני.
7. לא עכשיו
זוהי תכנית לאומית, מעין 'ועדת דוברת דור 2.0'. ועדיין לא נגענו כלל וכלל בשכר הסייעות והסייעים, גננות וגיל הרך, ועוד. חייבים לבנות תכנית לאומית המובלת על ידי אנשי חינוך מובילים, חוקרים, מומחי כלכלה, נציגי ציבור ומשרדי הממשלה. תכנית כזו יכולה להיות מוכנה תוך חצי שנה.
את הוועדה אפשר להקים עכשיו או עם כינון הממשלה הבאה. טוב יעשה ראש הממשלה הנכנס, יאיר לפיד, אם יוביל את הטיפול בסוגיה.
כל הסכם שכר קבוע שייחתם עכשיו מסכן את מערכת החינוך. הוא ייתן דיבידנד פוליטי לשרים ולהסתדרות המורים, אבל יסכן את מערכת החינוך. הוא יהיה אסון חינוכי.
כעת יש לחתום על הסכם ביניים שמעלה רק את שכר המורים המתחילים ל-9,000 שקל. ההסכם יהיה תקף לשנה אחת בלבד.
הוועדה תעסוק בשלושה תחומים: הכשרת המורים, מבנה ההעסקה של כלל עובדי החינוך, מבנה השכר של כלל עובדי החינוך. אם עד פברואר 2023 לא יוצג הסדר כולל ומקיף, יהיו זכאים ארגוני המורים לשבות.
8. כן, אני יודע. הצעותיי לא יתקבלו. המערכת הפוליטית, לצערי, פעם אחר פעם, מחפשת רווחים קלים על חשבון הילדים שלנו, על חשבון העתיד שלנו.