בשבוע שעבר פורסם כי משרד המשפטים, לצד המשנה ליועצת המשפטית לממשלה כרמית יוליס, אישר לחבר מאחזים בלתי חוקיים בעלי "אופק הסדרה", קרי, לשיטתו, היושבים על אדמות מדינה, לרשת החשמל. נראה שחוות דעת זו אינה סנונית המבשרת טוב לטיב החלטותיה של היועצת המשפטית החדשה.
מאחזים הם תחילתה של התנחלות בשטחים. במהותה היא קביעת עובדות בשטח, מבלי שקדמה להתנחלות החלטת ממשלה להקמתה, מבלי שנבחנו זכויות הבעלות על הקרקע, מבלי שניתן אישור על גבולותיה המוניציפליים ומבלי שקיימת תב"ע בת תוקף מאושרת שלפיה ניתן להוציא היתר בנייה. זו צורת התיישבות "פרטיזנית", המתעלמת לחלוטין מכל היבט חוקי של דרך התיישבות.
בשטחי הגדה המערבית, המצב המשפטי סבוך בהרבה: השטח שבו מתנחלים ישראלים אינו נתון לריבונות ישראלית ולא חל בו הדין הישראלי. הוא נמצא תחת שליטה צבאית ישראלית, שגם היא מוגבלת על פי הסכמי הביניים עם אש"ף שישראל התחייבה להם. הדין החל בשטחי הגדה, לפי החלטות בית המשפט העליון הישראלי, הוא הדין הבין-לאומי. לפי אותו דין בין-לאומי, המקובל על כל מדינות העולם למעט ישראל, ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית אינה חוקית. ניתן לראות את החלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק, בחוות דעת מייעצת משנת 2004.
גם בישראל המאחזים לא נחשבים חוקיים, לשיטתו של בית המשפט העליון. על חוקיות ההתנחלויות, החליט בית המשפט העליון שלא להחליט.
כל עוד מאחז מוגדר בלתי חוקי, מחמת אי-מילוי אף לו אחד התנאים שהוזכרו לעיל, הרי שדינו פינוי. נראה שחיבור יישוב בלתי חוקי לרשת החשמל אינו אפשרי, ולראיה – בישראל תנאי לחיבור חשמל הוא ההכרה הממשלתית בחוקיותו של היישוב. דין הפינוי מחמת אי-חוקיותו סותר את ההחלטה לחבר יישוב כזה למערכת החשמל. כל קבלן זוטר יודע שכדי לחבר בניין לרשת החשמל, יש להציג לרשויות "טופס 4", המעיד על היותו של הבניין מאושר כדין למגורים.
היוצרות התהפכו למען המאחזים
עוד באפריל 2004 אסר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על משרדיה לבצע כל פעולה בלתי חוקית באשר למאחזים הבלתי חוקיים. הוא אף קבע בהנחיות: "החלטה על הקמת יישוב חדש היא עניין שבמדיניות, ובעלת השלכות רחבות על היבטים שבאחריות של משרדי ממשלה רבים ושונים, ועל כן מן הראוי כי תתקבל על ידי הממשלה, או על ידי ועדת שרים מטעמה".
נוכח המצב המשפטי הזה, כיצד ניתן במשרד המשפטים אישור לחיבור מאחזים בלתי חוקיים לרשת החשמל? לדעתי, נראה שלא ניתן, שהרי אין החלטת ממשלה על הקמת המאחז, והדבר לא נשקל כלל על ידי הדרג המדיני המוסמך. כאן, רתמה המשנה ליועמ"ש יוליס את העגלה לפני הסוסים: במקום לומר לממשלת ישראל – אם הינך מעוניינת להפוך את המאחזים הללו למעמד "התנחלות", תתכבדי ותחליטי על הקמתם, תבדקי לעומק את הזכויות בקרקע. אם אלו אינן בידך ולכן אינן יכולה להעניק אותן לאחרים, תדאגי לתב"ע כדין, ולגבולות מוניציפליים; לאחר שתעשי כל זאת, תהיי רשאית לחבר את המאחז, שהפך להתנחלות, לרשת החשמל. כאן הפכה המשנה את היוצרות: קודם חיבור לרשת החשמל, אחר כך כל היתר. כלומר: לא יעשו.
לא זאת גם זאת: תפקיד היועצת הוא לעמוד על שלטון החוק, לקיומו של החוק הלכה למעשה. מי שמפר את החוק – אמור להיענש. כך, לכאורה, היה אמור להיות דינם של מקימי המאחזים, שהרי עשו כן תוך הפרת חוק גמורה. והינה, דווקא להם החליטה היועצת המשפטית החדשה לתת פרס. אותם היא פוטרת ממה שכל אחד אחר יורק דם וזיעה כדי לזכות בו – "טופס 4" המיוחל.
היועצת התגייסה למען השר?
כאן ישאל התם את עצמו: היועצת אינה רואה את מה שאני רואה? הלוא גם ילד בגן היה רואה. זה, להשערתי, ההסבר – שכולו פוליטי: חה"כ ניר אורבך מימינה לוחץ לאשר חשמל למאחזים. לא משום שאין להם חשמל, הרי הם מתחברים "פרטיזנית" כשגרה לרשת החשמל דרך ההתנחלויות בקרבת מקום. אורבך זקוק לתמיכת הבייס המתנחלי, ובחיבור לחשמל יש אלמנט של הכרה. מפלגת ימינה השוקעת תעשה כל מאמץ לעודד את חבריה לעשות טובה ולהישאר בה. יסודות הקואליציה בסכנה, ושר המשפטים יעשה הכול כדי לשמר אותה.
כך, בין במילים ובין מחמת רוח המפקד, הבינה היועצת שיש לעשות הכול כדי להציל את כיסאו של השר שמינה אותה. כך עשתה את ההוקוס פוקוס והפכה מאחזים בלתי חוקיים למוארים באור של חברת החשמל. כדי להשתיק את הקולות משמאל לממשלה, אישרה גם את חיבורם של כמה כפרים פלסטיניים לרשת החשמל.
אז גם אני בעד המשך קיומה של הממשלה שלנו, שעדיפה לאין שיעור על האלטרנטיבה המציצה מהפינה. ובכל זאת, כבעלת התפקיד הכי חשוב כמעט במדינה, יש כללים ואותם אסור להפר. במיוחד לא לה.
>>> טליה ששון היא עורכת דין ומראשות "יוזמת ז'נבה". לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה