במסגרת תרגולת הקבע "מטרות קופצות" של ממשלת בנט-לפיד, נקלע השבוע ראש הממשלה נפתלי בנט למצב של ירי מכמה כיוונים. אישור מתווה מצעד הדגלים שיעבור ביום ירושלים דרך שער שכם שימש כהרמה להנחתה ליחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, שבמסגרת המיתוג מחדש שלו הפך לשומר החומות. סינוואר לא חיכה הרבה ושחרר איום שלפיו אם מצעד הדגלים יעבור דרך שער שכם - יעופו טילים על ירושלים. כך, הצהרת הלאומיות הראויה של הממשלה הפכה למקפצת יחסי הציבור של יחיא סינוואר.
- השר בר-לב אישר: מצעד הדגלים ביום ירושלים יעבור בשער שכם
- הנייה באיום לקראת מצעד הדגלים: "לא נאפשר את חילול אל-אקצא"
- חה"כ אבידר נגד השר בר-לב: "לשקול אם זה ידליק מדורה בירושלים"
לכאורה, מדובר במצב של "ווין-ווין", שבו גם בנט מרוויח את דעת הקהל של ציבור הימין-מרכז כמי שלא מתקפל מול איומי חמאס, וגם סינוואר מרוויח התחזקות של הנרטיב שלו כמגן העיר ירושלים. הבעיה היא שכפי שכבר נוכחנו לדעת, לסינוואר יש מילה. סינוואר בוודאי גם יודע שהוא מכניס את בנט למלכוד - כי אם יסוג לאחור וישנה את מתווה הצעדה, יהיה לזה מחיר כבד לבנט מימין ועלול לזעזע את הקואליציה.
לאחרונה מחלחלת התחושה שלאופוזיציה נגמרו הכדורים במחסנית. אירוע רודף אירוע, טלטלה רודפת טלטלה, פרישה רודפת פרישה, ואז חזרה מפרישה, וחצי פרישה. למרות הכול, ממשלת בנט-לפיד עומדת. למרות הנרטיב הדומיננטי לפיו העסק אוטוטו עומד להתפרק, לחברי הממשלה הזאת ולאילו שעומדים מאחוריהם יש הרבה יותר סיבות להישאר מאשר ללכת.
צבר האירועים סביב הפרישה והחזרה של רינאוי זועבי לקואליציה חשף חזית אחידה ומעניינת בין חברי הכנסת הערבים שחברים בקואליציה, כמו גם את מארג האינטרסים שמובילים נבחרי ציבור ערבים - כזה שמשפיע בסל התמריצים שיגרמו להם להישאר. עשרות שנים במדבר הפוליטי, בלי תקציבים ראויים ובלי כוח להשפיע עשו את שלהם, ובכירי החברה הערבית לא מתכוונים לוותר על זה כל כך מהר, עם כל הכבוד לגברת רינאוי זועבי.
לכן, בהערכה זהירה, אם בנט יחליט לשחק "צ'יקן" עם סינוואר, רוב הסיכויים שהשמאל יתמוך בו, כולל חברי הכנסת הערבים. הפרגמטיות שלהם הרבה יותר חזקה מכל נרטיב פרו-פלסטיני או דתי. אגב, זה משהו שאפשר פחות לומר על הצד הימני בקואליציה. גם בנט יודע את זה.
מבחינת בנט, השיח שמתנהל בימים אלו עם המגזר הערבי בעקבות אירועי זועבי, והמשא ומתן שמתרחש אחריו, יכול בניהול חכם לעגן את הצד השמאלי ולקבע אותו גם במצבים כמו התלקחות מול החמאס. גם הרגע שבו נצטרך שוב לנקות את ג'נין כמוהו כבר חלף, ואולי הגיע הזמן לחפש את ההצדקה הבינלאומית לעניין הזה. בהקשר הזה, החיבור שעשה סינוואר בין עזה לגדה יכול להתהפך עליו. במקרה כזה, הוא יצטרך לחשוב פעמיים לפני שייתן את ההוראה לירות טילים על ירושלים.
לכן, אם בנט רוצה לשבור את המשוואה ההסברתית שמטפח סינוואר, ולפיה חמאס מגן על ירושלים ועל אל אקצא, ולייצר משוואה חדשה, עכשיו זה הזמן. זאת ולא רק, עכשיו נראה כי בשלו התנאים של בנט לקחת סיכונים מהסוג הזה, הן פוליטית והן ביטחונית. זה הזמן שלו לאיים על סינוואר בחזרה.
בהנחה שממשלת בנט-לפיד בסופו של דבר לא תסיים את ימיה, עמידה מול חמאס יכולה לשנות את המצב הפוליטי מבחינתו. מכונת התעמולה של האופוזיציה תהיה חייבת להתיישר ולהירגע, הקשב יזוז מהבית ברעננה לעניינים הביטחוניים. יש גם סיכוי קטן שעימות עם חמאס יביא, בסופו של דבר, את לפיד לרוטציה הנכספת. כך שבניהול הסיכונים, ועם קשב רב לטמפרטורה העולה בציבור, לבנט יש גם סיבות פוליטיות לשנות את המדיניות מול חמאס - ולענות לאיומי סינוואר.
>>> שיר שגיא שימשה בעברה כיועצת תקשורת של נבחרי ציבור, בהם נפתלי בנט וגלעד ארדן. מומחית להסברה ועיצוב מסרים ציבוריים, סמנכל"ית התוכן של פיד החדשות הפרו-ישראלי NEWSRAEL