כל כך התרגלנו, כאן בישראל, להכרזות הלוחמניות והקיצוניות מפיו של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, עד שפספסנו במידה רבה את השינוי העמוק שגולם בנאומו האחרון בכל הנוגע למדיניות התנועה כלפי הציבור הערבי בישראל. בדבריו, סינוואר קרא לרע"ם לפרוש מהקואליציה, תיאר את מנסור עבאס כבוגד בעמו ובעיקר עודד את אזרחי ישראל הערבים לבצע פיגועים בכל מתווה שיוכלו - מרובים ועד גרזנים וסכינים - ולמעשה למרוד בשלטון.
הפיגוע באלעד - סיקור N12:
- פורסמו שמות 3 נרצחי הפיגוע באלעד
- אלמנתו של אחד הנרצחים: "נשארתי לבד עם 5 יתומים"
- ימים לפני הפיגוע: סינוואר קרא לפלסטינים לאחוז בנשק וגרזן
דברי סינוואר מגלמים תפנית במדיניות המסורתית שנקטה חמאס כלפי הערבים בישראל, ואשר נוסחה בידי מייסד התנועה שייח' אחמד יאסין. האחרון הגדיר את הערבים בישראל כציבור פלסטיני הנתון בנסיבות מיוחדות ורגישות שיש להתחשב בהן, ולפיכך לקרא להיזהר משילובו במאבק המזוין נגד ישראל. הייתה זו התאמה אסלאמית לתפיסה שבה אחז אש"ף מאז 1967 ולפיה ניתן לפתח קשרים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים עם הציבור הערבי בישראל, אך להימנע משילובו בעימות הצבאי.
הגישה הזו השתלבה היטב עם התפיסה שקידם שייח' עבדאללה נמר-דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית - שלאורה פועל כיום מנסור עבאס - ולפיה נוכח המצב הייחודי של הערבים בישראל עליהם לשמור על החוק במדינה ואף להעמיק את השתלבותם בה. דרוויש בעבר, ועבאס כיום, דוחים כל התערבות חיצונית בעניינם של הערבים בישראל, ומבהירים כי הם אומנם חשים זיקה בסיסית לאחיהם בשטחים, אך הם מחויבים ראשית כל לטפל בבעיות האזרח הערבי במדינה.
דברי סינוואר גילמו את המעורבות הישירה והבוטה ביותר של חמאס עד היום במתרחש בזירה הפוליטית בישראל בכלל ובקרב הציבור הערבי בה בפרט. בעבר היו מקרים שבהם אזרחים ישראלים, לרבות פעילי התנועה האסלאמית, היו מעורבים בפיגועים, הסתה, ריגול או הפרות סדר תוך שיתוף פעולה עם גורמים מעברו השני של "הקו הירוק" ובכללם גם חמאס, אך אלה היו ברובם יוזמות מקומיות או נקודתיות ולא חלק מאסטרטגיה סדורה, כפי שהשתקפה בנאום סינוואר.
מאחורי דבריו החריפים של מנהיג חמאס יחיא סינוואר ניצבים שני שיקולים מרכזיים:
- רצון לשמר את מה שהגדיר חמאס - אחד ההישגים הגדולים במבצע "שומר החומות". מדובר ביכולת ללבות את היצרים בקרב הציבור הערבי בישראל ובכך להפכו לחזית עימות נוספת. סינוואר לא תכנן להביא להתפרצות אירועי מאי בישראל, אולם מרגע שנוצרו, הוא שואף לשמר ולשכלל את הכלי הזה, דבר שניכר במאמציו להתסיס את האווירה בנגב לפני כמה חודשים ולחולל "התקוממות בדואית" נגד המדינה. נוכח כישלונו המתמשך להביא להתפרצות רחבה ביהודה ושומרון - לרבות ברמדאן האחרון - סינוואר מרכז מאמץ בהבערת הזירה הפנימית בישראל, תוך חתירה לערעור מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים והפגנת יכולתו לאיים על ישראל במגוון זירות פעולה.
- ניכר היה כי ההשתלבות התקדימית של גורם ערבי בקואליציה השלטונית בישראל - ובפרט כזה המזוהה עם משנת האחים המוסלמים (בהיבט התרבותי והחברתי שלה) - מוציאה את סינוואר מדעתו. חמאס הביעה כמה פעמים את סלידתה העמוקה מרע"ם, למשל כשבכיריה טענו שאין הכרח לפרוש מהקואליציה בתרחיש הסלמה בעזה, אולם זו הפכה להתקפה חריפה על עצם קיומה. ייתכן כי אם לא היה מדובר במפלגה אסלאמית, הדבר היה "קל יותר לעיכול" מבחינת סינוואר.
נאום סינוואר היה כה חריף, שגם מתנגדי רע"ם בחברה הערבית גינו את הדברים: איימן עודה דחה את הקריאה לאזרחים הערבים לאחוז בנשק וטען ש"הערבים בישראל יודעים בעצמם היטב כיצד לנהל את ענייניהם"; ראשי רשויות בולטים - למשל כפר קאסם, טירה ורהט - גינו בחריפות את ההתקפה על עבאס; האופוזיציה לעבאס בתוך הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית לגלגה על סינוואר שמשתף פעולה עם המשטרים הרצחניים בסוריה ובאיראן, אך לא בוחל בהתקפה על רע"ם; מוחמד דרואשה, ראש מפלגת "מען", טען שמדובר בסטייה ממשנתו של שייח' יאסין; ואף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, המקורב לחמאס וידוע באיבתו כלפי רע"ם, נמנע מתגובה לנאום.
במבט אסטרטגי - דברי סינוואר הם עוד ביטוי למאמץ "הבידול" שחמאס נוקטת בשנה האחרונה ותכליתו לפגוע בישראל בכל זירה שאינה עזה, שם התנועה מקפידה לשמור על רגיעה בתמורה להקלות האזרחיות התקדימיות שמהן היא נהנית, ובמוקדן יציאת הפועלים לישראל. מדיניות זאת התבטאה במלוא עוזה בגל ההסלמה האחרון שבו חמאס ליבתה את האווירה בירושלים ובשטחי יהודה ושומרון, שיגרה רקטה מלבנון, ומנסה להתסיס את החברה הערבית בישראל, אך משמרת שקט בעזה.
המצב שבו חמאס מכתיב את המוקד הגיאוגרפי ואת עוצמת העימות עם ישראל בלתי נסבל ומחייב חשיבה מחודשת לגבי המדיניות הננקטת כלפי עזה. במסגרת הזאת נדרש יהיה להציב תגי מחיר והתניות - כמו למשל הפסקת הכוונת הטרור וההסתה ביהודה ושומרון או התגמשות בנושא השבויים והנעדרים - בתמורה למהלכים האזרחיים שמקודמים כלפי הרצועה וכה חיוניים לשלטון חמאס.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. שימש עד 2019 כיועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים