ממשלת בנט-לפיד מתקרבת לתום השנה הראשונה של הכהונה שלה, ואי אפשר לומר שימי החסד שקיבלה עברו – הם מעולם לא ניתנו לה, ובצדק. מהרגע הראשון לקיומה, ולמעשה עוד לפני הקמתה, היא ספגה ביקורת חריפה והתנגדות רחבה בקרב חלק גדול מהציבור וכל מפלגות "גוש נתניהו". נראה שבשבועות האחרונים ההתנגדות הזו הולכת וצוברת תאוצה, כאשר גורמים בימין מריחים אפשרות ממשית של הפלת הממשלה, שממילא נבנתה על קואליציה שברירית.
למרות שבשטח ההפגנות די דלות ולא מזכירות את המחאות נגד ממשלת רבין בזמן הסכמי אוסלו או ממשלת שרון בהתנתקות, אפשר כבר לזהות תופעה שמוכרת לנו מאותן תקופות: רבנים חשובים מהציונות הדתית, בעיקר באזורים החרד"ליים שלה, עומדים בחזית. זה מתחיל עם "גילויי דעת", ואז מכתבים פומביים, קריאה להפגנות נגד הממשלה והשתתפות אקטיבית במחאה. האם מישהו מדבר על משא ומתן עם אבו-מאזן או חלילה על פינוי התנחלויות? מישהו מקצץ בתקציב הישיבות? רכבות נוסעות בשבת? גדודים של אברכים מובלים אל הבקו"ם? לא ממש. מקסימום רפורמה של השר (לשעבר) מתן כהנא בשירותי הדת. ובכל זאת, הרטוריקה המוכרת מדברת על "סכנות חורבן" ו"פגיעה אנושה בזהות היהודית", ואיום על שלמות הארץ.
המחאה לגיטימית לגמרי – הלחץ על שמוליק סילמן הביא לפרישת אשתו, יושבת ראש הקואליציה, שבתוך יממה עשתה פליק-פלאק אידיאולוגי מרשים, ומאוד יכול להיות שהמכבש שמופעל כיום על ניר אורבך ישיג תוצאה דומה. זו פוליטיקה, ומי שבוחר להיכנס לשם צריך לקחת בחשבון שלחץ זה חלק מהמשחק. כל זה כמובן לא תופס כשמדובר בשלט המחריד עם תמונות הרוגי הפיגועים האחרונים שהוצב מול ביתו של אורבך, ומאשים אותו במותם. שום קיטל ביום כיפור לא יכפר על המעשה הברברי הזה.
רבנים הם מנהיגי ציבור, וככאלה ראוי שקולם ישמע. בכל השנים הם היו מעורבים באופן עמוק בפוליטיקה, לפעמים גם כשזה לא ממש נעשה בהתאם לחוק, כאשר רבני ערים ושכונות, ורבני ישיבת הסדר, קצת חרגו ממידת המעורבות הפוליטית המותרת להם. אין בכך חדש, אבל יש בעיה אחרת: אני מביט על אותם רבנים שמתדלקים את המחאה, ושואל רק שאלה אחת: איפה הייתם לפני שנה?
אם אנחנו חוזרים לאביב הקודם, כאשר המדינה הייתה במצב ביטחוני אפילו עוד יותר רגיש, כאשר ניהלנו מערכה מול חמאס בעזה והתקיימו פרעות בערים המעורבות – בדיוק באותה תקופה נוצר הסיכוי התיאורטי שהממשלה הנוכחית תקום: זה קרה משום שממשלת ימין לא הצליחה לקום, למרות למעלה מ-70 חברי כנסת שמגדירים את עצמם כימנים – יותר מאשר בכל כנסת אחרת בהיסטוריה. מדוע לא הצליחה לקום ממשלת ימין? משום שמפלגת "הציונות הדתית" (שבינתיים ניכסה לעצמה את השם, אך עוד לא את הייצוג של כל הציבור הזה) עמדה בסירובה לשתף את מפלגת רע"ם בקואליציה. היה זה בצלאל סמוטריץ', היום הכוכב הגדול של הימין (שגם אנשי שמאל מודים שהוא היה שר תחבורה מצוין), שבהחלטה מודעת הגיש על מגש של כסף את השלטון לממשלת בנט-לפיד, והפך את הסיכוי הקלוש של הממשלה הנוכחית לקום - לעובדה מוגמרת.
אז איפה היו כל אותם רבנים שהיום זועקים מרה? מדוע אוהלי המחאה וההפגנות שמגיעות לפתח ביתם של חברי ימינה לא התקיימו מול הבית של סמוטריץ'? רק לאחרונה פגשתי שני רבנים מאוד חשובים בציונות הדתית, כאלו שלא השמיעו את קולם בפומבי, שסיפרו לי שהם בעצמם תמכו בתכנית של נתניהו להקים קואליציה עם רע"ם. הם אמנם לא התלהבו מהרעיון, אבל הבינו (וגם נאמר להם במפורש) שזו האפשרות היחידה, והעריכו שחברי כנסת מגוש "אנטי-ביבי" יבינו שאין להם סיכוי לחזור לכנסת אם יהיו בחירות חוזרות, ויצטרפו לממשלה אחרי כמה שבועות. ככל שאני נובר בסוגיה הפוליטית הזו – זו האמת היחידה וחבל להיסחף אחרי ספינים.
הקמפיין החריף שמתנהל נגד נפתלי בנט וחברי ימינה שעוד נותרו במפלגה הזו לא מסתיר את הכישלון הגדול של אותם רבנים. הם לא הבינו אז לאן נושבת הרוח, הם לא קראו נכון את המפה הפוליטית, ולא רק שעכשיו הם משלמים על כך – הם לא למדו את הלקח.
עכשיו הם בונים על תסריט בדיוני שאחמד טיבי ואיימן עודה יסייעו בהפלת הממשלה כדי להמליך תחתיה את נתניהו. גם בתסריט שבו ממשלת בנט-לפיד נופלת, מי בכלל מבטיח שסמוטריץ', שבגללו נתניהו הוא יושב ראש האופוזיציה, לא ימנע שוב הקמת ממשלה ימנית? אולי הפעם הוא יפרק את העסק על דרישה לתיק הביטחון לעצמו או לתיק המשפטים לאיתמר בן-גביר? מי מוכן להמר שדווקא הפעם כל הכוכבים יסתדרו? אף אחד. בבתי הספר לפוליטיקה ילמדו עוד שנים רבות על התקופה שבה המפלגה הקטנה ביותר בכנסת עמדה בראש הממשלה, וכשיסבירו איך זה קרה – לרבנים שצועקים עכשיו יהיה שם מקום של כבוד.