אתחיל במובן מאליו, או לפחות במה שהגיע הזמן שיהיה המובן מאליו - נדרש שיפור משמעותי בשכר המורים במדינת ישראל. למרות שבמהלך השנים חלו שינויים בשכר המורות והמורים, השיפור בתנאיהם אינו מתחיל אפילו להדביק את השחיקה המתמשכת בשכרם, קל וחומר אל מול עבודתם השוחקת. התנאים של צוותי ההוראה, בעיקר של אלו שרק נכנסים למערכת מלאי מוטיבציה אך מעוטי תנאים, משפיעים ונוגעים לא רק בבתיהם של מאות אלפי עובדות ועובדי ההוראה, אלא ממש בכל בית ששולח את ילדיו לבתי הספר. המצב הנוכחי מייצר פיחות במעמד המורה ובמקצוע ההוראה, ומוביל לנטישה הולכת וגדלה של המקצוע, ושל מקצועות לימוד שלמים שעומדים בפני מחסור קריטי במורים.
עם זאת, אין לצמצם את העיסוק לעניין השכר בלבד. פעם אחר פעם חוזר המאבק שנועד לטפל בכאן ובעכשיו - שיפור קל ולא מספק של שכר המורים, בעוד שאת הסוגיה האסטרטגית והמהותית הנוגעת לשיפור מעמד המורה בישראל מותירים לעתיד – עתיד שאינו מגיע.
אז מה כן צריך לקדם לצד ההעלאה הדרושה בשכר המורים?
חקיקת "חוק עובד הוראה" או "חוק המורה"
בישראל מעמד המורה אינו מעוגן בחוק, הגיע הזמן לשנות את המצב. מדובר בחקיקה שתעגן את זכויות וחובות עובד ההוראה, שתקבע גבולות למעורבות הורים בפעילות ההוראה, שתגן על המורים כעובדי ציבור ושמעל הכול תקבע פעם אחת ולתמיד את מקצוע ההוראה כפרופסיה – ממש כמו עורך דין, רופא או רואה חשבון. מעבר לעניין המהותי, ישנו כאן מסר חשוב לצוותי ההוראה שחשים חוסר הערכה ציבורי מתמשך כלפי עבודתם, בבואם לבחור בו כמקצוע.
מהפכה בתחום ההכשרות
מדובר בתחום שסובל מהזנחה רבת-שנים בישראל, ולא רק במקצוע ההוראה. מערך ההכשרות למקצוע ההוראה צריך לעבור התאמות בהתאם למציאות המשתנה: יכולת הנחיה, שינוי בתפקיד המורה, פרקטיקות הוראה רלוונטיות תואמות לשנת 2022, שימוש במרחב, הכשרה שתלמד את הילדים כיצד ללמוד ולא בהכרח שינון חומר לימודי ועוד. בנוסף, נדרש מערך הכשרות שלוקח בחשבון את התמורות שחלו בשנים האחרונות, ובעיקר בשנתיים האחרונות בצל הקורונה. מורות ומורים רבים מגיעים לבית הספר ללא ידע טכנולוגי בסיסי, מה שבלט בתקופת סגרי קורונה – תפעול של למידה מרחוק דורש מיומנויות שאינן קיימות במקרים רבים. צוותי ההוראה צמאים להכשרה מתאימה, כזו שתדביק במעט את פערי הטכנולוגיה בינם לבין התלמידים שלהם ששולטים בנפלאותיה.
הקמת מועצה לאומית לטיפול במעמד המורה
היתרון המובהק של מועצה כזו - היותה א-פוליטית, כזאת שמורכבת מנשות ואנשי מקצוע בלבד. המועצה תראה לנגד עיניה את המורה בלבד ואת מה שנדרש כדי להתמודד עם הנושא המרכזי במערכת החינוך, כפי שטענו במקנזי, "איכות המערכת כאיכות מוריה". המועצה תקדם את תפקיד המורה, תפתח את ההכשרות והמיומנויות הנדרשות, את ההתאמה האישיותית שנחוצה לצד תנאי העסקה ועוד. משהו שדומה ל"ועדת דוברת" שקמה בתחילת שנות האלפיים בכדי לבצע בחינה מקיפה של מערכת החינוך על כלל ההיבטים. הנחיצות במועצה שכזו, שאינה תלויה פוליטית, נעוצה בכך שהיא תוכל לתכנן עשור קדימה ולא שנה או שנתיים קדימה, מועצה שתבחן את סוגית ההוראה משלב ההכשרה ועד היציאה לפנסיה.
האוטונומיה למנהלים והצמצום בבחינות הבגרות
רפורמת גפ"ן, המאפשרת גמישות פדגוגית ניהולית, היא בהחלט צעד בכיוון הנכון. כך גם צמצום בחינות הבגרות, שהחלו ברפורמת "הלמידה המשמעותית" וממשיך היום. מדובר ברפורמות שיצאו לדרך על אף לחצים חיצוניים ויש לברך את העוסקים במלאכה על הדבקות בהן.
שינוי בתמהיל החופשות
מקצוע ההוראה הוא אחד מהמקצועות השוחקים במשק. הדבר האחרון שיש לעשות זה לצמצם את ימי החופשה של המורים, שאגב, רבים מהם מנוצלים ללמידה עצמאית ולהמשך פיתוח מקצועי מצידם. יחד עם זאת, מה שנדרש הוא שינוי תמהיל החופשות שיאפשר לצוותי ההוראה גמישות רבה יותר בהחלטה מתי לקחת את החופשות. למשל: המרת ימי החופשה באיסרו-חג לימי חופשה במועדים גמישים.
דגש על שיפור בתנאיהם של המורות והמורים הצעירים
בתנאים הנוכחיים, המוטיבציה לגייס מורים למערכת הולכת ויורדת. ובכל זאת, מיטב בנותינו ובנינו בוחרים במקצוע ההוראה דווקא בשל הערכים וכנראה שלא בגלל השכר. ועדיין, גם הטובים ביותר נשחקים לאורך זמן, כאשר מצד אחד התמורה אינה מתגמלת ומספקת ומצד שני, כשמעמד המקצוע עצמו זוכה מבוקר עד לילה לשלל ביקורת.
מורה טוב מורה לחיים? ממש לא
מורה טוב יישאר כזה כל עוד הוא מרגיש שהוא יכול לשנות, להשתנות, לתרום ולהיתרם מהמקצוע. יש לאפשר למורה לפרוש בכבוד כבר אחרי עשור, במקום לחייב אותו להישאר עד גיל פרישה. מורה שחוק לא עושה טוב – לא לעצמו, לא למערכת ולא לילדים שלנו.
לסיכום: שכר גבוה כן, יחד עם שינויים דרמטיים בשאר ההיבטים של המורה, ההוראה ומעמדו.
>>> מיכל כהן היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, מנכ"לית קרן רש"י