אלה לצד אלה התנוססו במטה ליל הבחירות של עמנואל מקרון, למרגלות מגדל אייפל בפריז, דגלי הטריקולור של צרפת בכחול-לבן-אדום ודגלי האיחוד האירופי בכחול ועליו 12 כוכבים שמסמלים שלמות (חודשי השנה, השליחים, שבטי ישראל ועוד). תומכיו של מקרון נופפו בגאווה גם בדגלי האיחוד האירופי, משום שהם בחרו בהמשכה של אותה שלמות שהדגלים האלה מסמלים עבורם. הם דחו את כוונותיה של מארין לה פן להרוס, לפגוע, לשנות את צרפת. לשנות את הסדר שלפיו שוקמה אירופה משתי מלחמות עולם הרסניות ועקובות מדם במחצית הראשונה של המאה הקודמת.
הבחירה בעמנואל מקרון היא בחירה בהמשך הסדר הזה. היא הצבעת אמון של הצרפתים באיחוד האירופי, בציר צרפת-גרמניה שמוביל את האיחוד האירופי. זו הצבעת אמון בנאט"ו, הצבעת אמון בסדר העולמי שארצות הברית שבה ומובילה אחרי שג'ו ביידן נבחר לבית הלבן. תבוסתה של לה פן היא עוד כישלון של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שמבקש עכשיו לזעזע את כל מה שנבנה באירופה כשהסתיימו המלחמות ההן.
אחרי שנשמנו לרווחה יחד עם כל מי שמאמין בסדר העולמי הליברלי, צריך לשים לב לפרטים הקטנים. בפעם השנייה שמארין לה פן מתמודדת מול עמנואל מקרון היא הקטינה את הפער ביניהם באופן משמעותי, מה שמאפשר לה להכריז – שלמרות שלא חצתה ראשונה את קו הסיום, היא בכל זאת ניצחה. עם זאת, חשוב לציין שמקרון עדיין ניצח בפער גדול פי כמה מהפער שבו מתמודדי המפלגה המסורתיות בצרפת גברו זה על זה בעבר. ניקולא סרקוזי ניצח את סגולן רויאל ב-6% ופרנסואה הולנד ניצח בתורו את סרקוזי ב-3.2%. אלה היו הימים של הפוליטיקה הישנה, הקלאסית, פוליטיקה שהצרפתים איבדו את האמון בה כשריסקו את המפלגה הסוציאליסטית ואת מפלגת המרכז-ימין הגדולה של ז'אק שיראק וניקולא סרקוזי ובחרו לפני 5 שנים בעמנואל מקרון.
כן, עמנואל מקרון היה מועמד של מחאה. פופוליסט שמרד בסדר הישן של צרפת. עכשיו הוא זה שעומד על משמר הרפובליקה. אחרי 5 שנים באליזה, הוא הפך להיות הממסד וככזה אכזב מצביעים רבים שבצר להם פנו לקצוות הקיצוניים בימין ובשמאל. משימתו העיקרית של מקרון בחמש השנים הבאות היא לשכנע את הצרפתים שהדרך לטפל בדברים שהוא רואה מכאן היא לשמור על המוסדות והערכים. לתקן, לשפר, אבל לא להרוס כפי שמציעים הקיצונים.
אם לא יצליח, בעוד חמש שנים, רבים מהמאוכזבים שבחרו הפעם כלל לא להצביע יטריחו את עצמם לקלפיות ויגדילו את כוחה של מארין לה פן עוד יותר.