פרישת היועצת המדינית שמרית מאיר היא לא עוד עזיבה בלשכת ראש הממשלה. מאיר נחשבה לדמות חזקה ולוחשת על אוזנו של בנט במהלך השנה האחרונה, מבחינה מדינית וגם פוליטית. הודעת חה"כ עידית סילמן על עזיבת הקואליציה אותתה לבנט שצריך לעשות חשיבה מחודשת על מערכת היחסים העכורה בתוך הלשכה.
עימותים בלשכת רה"מ - סיקור N12:
- שמרית מאיר, היועצת המדינית של ראש הממשלה בנט, מתפטרת מתפקידה
- מאחורי הקלעים: עימותים בין היועצת המדינית ללפיד ובכירים בלשכת רה"מ
- הזירה הפוליטית - כל העדכונים והכותרות הפוליטיות של N12
כבר לפני כחודשיים חשפנו במהדורה המרכזית טפח מהיחסים העכורים בתוך לשכת ראש הממשלה בנט. מאיר, כיועצת מדינית, תפסה כוח ומעמד בלשכה - ובדרך דרכה על האצבעות של האנשים הקרובים ביותר לבנט. היא זו שהוביל את הקו המדיני של בנט ובעיקר את האסטרטגיה הפוליטית בלשכה, והניסיון למצב את בנט במרכז המפה תחת 'מודל אריאל שרון'. מאיר היא זו גם שהובילה את ההתמקדות של בנט באתגרים המדיניים והגיאו-אסטרטגיים, ולא בפוליטיקה של כאן ועכשיו, בכנסת ובמפלגה.
מולה בלשכה ניצבו שלום שלמה מזכיר הממשלה וטל גן-צבי, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה. שניהם, שמלווים את בנט כבר שנים, ניסו להוריד את בנט לקרקע המציאות ולהחזיר את ההתמקדות למישור הפוליטי הפנים-ישראלי, בניסיון לחדש את הקשר עם הימין והבייס המקורי של המפלגה. בעקבות המאבק הזה המתיחות בתוך הלשכה הלכה והחריפה עם הזמן, עד שהגיעה לשיאה סביב פרישת חה"כ עידית סילמן מהקואליציה.
בסביבתה של של שמרית מאיר טענו שהיועצים הפוליטיים נרדמו בשמירה, בעוד היא התמקדה בעבודתה והביאה קבלות בזירה הבין-לאומית. היועצים הפוליטיים בלשכה טענו מנגד שמאיר דחפה את בנט להתמרכזות שאנשי ימינה לא יכלו להשלים איתה, ואף עומדת מאחורי כמה מהתקלות הגדולות ביותר - כמו הכנסת הביטוי "הגדה המערבית" בנאום בנט מול מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן. בנוסף הם טענו שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - לא ניתן להיות האישה החזקה בלשכה, שמשפיעה בכל הזירות, מבלי לקחת אחריות כשהדברים משתבשים.
הפרישה של שמרית מאיר, אף שהגיעה מיוזמתה, מסמלת את הדרך החדשה שאליה יוצא ראש הממשלה בנט ואת הבנתה של מאיר שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. ראשית, בנט הבין שהוא עומד בראש לשכה לא-מתפקדת ומסוכסכת, ושהנפגע המרכזי מהירי הדו-צדדי זה ראש הממשלה בעצמו. בנוסף, מאחר וריח הבחירות כבר נישא חזק באוויר נראה שכולם, כולל בנט ומאיר, הבינו שכרגע לא ניתן יהיה לקדם מהלכים מדיניים דרמטיים, והדגש ממילא יהיה על העשייה הפוליטית והציבורית.
אחרי פרישתה של חה"כ עידית סילמן, הבין בנט ששרידותו בשלטון תלויה בשביעות רצונם של חברי ימינה - איילת שקד, ניר אורבך ואביר קארה. לכן, מבחינתו, עליו לאפשר לצוות הפוליטי של הלשכה להשתלט על המצב ולנהל את המשבר.
בסופו של דבר, וגם עיתוי פרסום ההודעה - שישי בצהריים - לא יסתיר זאת, הפרישה של היועצת המדינית מהלשכה היא מכה קשה לבנט, בייחוד לקראת ביקור ביידן בחודש הבא. היא מלמדת על כך שישנם אנשים בסביבה הקרובה ביותר של בנט שאינם מאמינים בשרידותה של הממשלה, ומעדיפים לקפוץ מהספינה הטובעת. לבנט, מסתבר, כבר אין את הפריווילגיה לקפץ בין יבשות, ועליו להשאיר את הבמה לצוות הפוליטי, להיצמד לדופן הימני ולנסות להציל את מה שנותר ממפלגתו.