אזרחי ישראל מבקשים מענה לטרור ומייחלים למענה מידי. ביסוד התרבות הישראלית קיימת הטיית יתר לפתרונות טכניים ומידיים. יש להם צורה ברורה והם מתבטאים בתפעול יעיל של תוכנית עבודה. ליחידות הלחימה במיוחד, אלה שנבנו בתשתית ייעודית ללחימה בטרור כמו הימ"מ, בוודאי צריכה להיות מוכוונות למצוינות תפעולית. עם זאת, מרכיבי פעולה אלה לכשעצמם, עם כל הצטיינותם, אינם חזות הכול. מלחמה בטרור היא סוג של מלחמה וכמו מלחמה גם היא תופעה התלויה במרקם תרבותי רחב וכולל.

מומחים לטרור ממוקדים בעיקר בשאלות טכניות כאלה, שאפשר לתת להן תמיכה חקירתית-עובדתית כמו השאלות: מה צורת הפיגוע? באיזה נשק ומהיכן הגיע? האם המפגע בודד או חבר בארגון? מהיכן הגיע? איך הגיע? מה מקורות המימון? ועוד. בכל השאלה הללו הדיון מבוסס על נתונים ויכול להישאר נטול עמדה ערכית והשקפת עולם פוליטית. בשאלה אחת מהותית הדיון המקצועי מתקשה לבסס עמדה נטולת הטיה ערכית ופוליטית, וזו השאלה הגדולה "למה ולמען מה מופעלת הטרור". בשאלה הזאת התקשו האמריקנים מול פיגועי ספטמבר 2001, והם התקשו לדון בה לא רק בגלל אילוצי תקינות פוליטית.

גם השיח הישראלי, שנמצא בהטיית יתר לשיח "מומחי ביטחון", חסום לבירור שאלות מהותיות וכוללניות.

לא רק פעולה צבאית מדכאת טרור

ספר חדש שיוצא לאור בימים אלו על ידי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, מציג מחקר על מבצע "חומת מגן". שני רמטכ"לים כתבו לספר הקדמה: רב-אלוף שאול מופז, שהיה רמטכ"ל בימי המבצע, והרמטכ"ל הנוכחי רב-אלוף אביב כוכבי, שהיה אז מח"ט הצנחנים. הקדמתם מסתיימת במילים: "'חומת מגן' הוא הוכחה הולמת לכך שהלחימה בטרור מציבה אתגר מורכב, אך כזה שאפשר וחובה לנצח". 

בכל קנה מידה, המבצע הזה אכן היה הצלחה מבצעית ואסטרטגית. בוויכוח הבלתי מוכרע אם יש לטרור פתרון צבאי או רק פתרון מדיני, רבים ביקשו להציג את "חומת מגן" כהוכחה שיש לטרור מענה ביטחוני-צבאי. אלא שגם אז המענה לא היה מוחלט. בסיום המבצע, עקומת הפיגועים אמנם הלכה וירדה במובהק, ואין להתעלם מהתרומה הדרמטית שהייתה אז להישגי הפעילות היעילה של צה"ל והשב"כ. ובכל זאת, מלחמה בין עמים כתופעה תלוית מכלול דתי, תרבותי וכלכלי רחב היקף, מחייבת מבט אל המכלול הרחב שהביא אז להשגת דיכוי הטרור.

ראוי למקד מבט על כניסתו של אבו מאזן לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית ב-2004. כניסתו הביאה את הנהגת הרשות הפלסטינית לבחינה מחודשת של המערכת הבינלאומית המתהווה ובכלל זה גם את ההבנה כי טרור המתאבדים הסב נזק גדול לתדמית המאבק הפלסטיני בדעת הקהל הבין-לאומית. עבאס הבין כי טרור המתאבדים הוא שהביא על הפלסטינים את מבצע 'חומת מגן', ובכך יצר לישראל את תנאים להמשיך בבניית זוחלת של התנחלויות ומאחזים. בפועל, נוצר אפקט של 'כלים שלובים': ככל שהאמפתיה לעמדה הפלסטינית הלכה ודעכה, האמפתיה לעמדה הישראלית הלכה וגברה.

הפלסטינים הפנימו את הכלל המוכר כי טרור כשלעצמו אינו מספיק על מנת להביא להכרעה. הטרור אפקטיבי ככלי ליצירת התהוות אסטרטגית רק כאשר הוא חלק ממערכה שלמה הכוללת גם מרכיבי לחץ מדיניים. אבו-מאזן, בריאיון מצוטט ליומון הירדני "אל ראי" (30.9.2004), הבין את הנזק שנוצר מהעצמת הטרור בגלישה אל מעבר לאותו סף 'נסבל' מבחינת ישראל, באופן שהעניק לה את מלוא הלגיטימציה להפעלת כוחה הצבאי. בהקשר זה נוצרו התנאים שהביאו את ההנהגה הפלסטינית החדשה, בהובלתו, להכיר כי באותה העת טרור המתאבדים, כרכיב מערכתי, מיצה את עצמו.

בהבנה כי למול מדינת ישראל ניצבת מערכת פלסטינית מרובת פנים, נבונה ומתוחכמת, המאבק הישראלי בגל הטרור החדש חייב להכיר כי המענה אינו יכול להיות טכני בלבד. כאן צריך להתחיל הדיון הישראלי העקרוני. בפנייה למבט אסטרטגי כולל. אלא שדיון כזה נטוע בשורשיו בלב המחלוקת הישראלית על חזון מדינת ישראל. ברור כי בממדי השטח של בעיית הטרור, המענה דורש התנהלות טכנית וטקטית בהפעלה נכונה של כוחות הביטחון. בממדי העומק הבעיה דורשת חזון לאומי כולל וכאן המחלוקת בחברה הישראלית-יהודית מובילה אותה לשיתוק מערכתי. גם מכאן צומחת הטיית היתר הישראלית להתמקדות במענה טכני לטרור, זו כביכול נקודת המפגש היחידה שאפשר להגיע בה להסכמה ציבורית רחבה.

למול מנהיגי השמאל, שתמיד ביקשו להזכיר כי זה לא יגמר בלי מהלך מדיני, ובתוך כך קידמו חזון של נסיגות והיפרדות, מנהיגי הימין לא ממש טענו את הטענה המקבילה. הם העדיפו להכריז "תנו לצה"ל לנצח". העניין הוא שצה"ל יכול לנצח, אבל זה לכשעצמו עם כל חיוניותו איננו מספיק.

מול אלה המצביעים על מהלך מדיני רווי ויתורים כמהלך משלים למענה הביטחוני, העמדה האחרת חייבת להצביע על מהלך משלים בכיוון ההפוך. כלומר, מהלך רחב לתנופה מחודשת של מאמצי ההתיישבות בגליל בנגב וביהודה ושומרון כמומנטום ציוני המבהיר כי עם ישראל נכון למאבק ארוך שהוא נחוש לנצח בו. אנו כאן - בכל המרחב בין הירדן לים - על מנת להישאר.

בטווח המיידי יש לשכלל ולהדק את המענה הביטחוני. בטווח הארוך, עם ישראל לא יכול להימלט מהחובה לברר את חלומותיו ולהחליט על דרכו.

אלוף במילואים גרשון הכהן (צילום: הביטחוניסטים)
אלוף במיל' גרשון הכהן | צילום: הביטחוניסטים

>>> אלוף במיל' גרשון הכהן הוא מפקד הגיס המטכ"לי לשעבר, חבר בתנועת "הביטחוניסטים"