אי אפשר יותר להימלט מהתחושה שמיעוט ברוטלי ואלים השתלט באופן מוחלט על המרחב הציבורי. הוא מטיל אימה ופחד על הרוב הנורמטיבי שדחוק בין הפחד מסכין או שבר בקבוק בידיהם של ביריונים אלימים, ומולם שוטרים מבוהלים, מפוחדים ומאוימים החוששים לחייהם או לפרנסתם אם יעזו להגיב.
נמאס לשמוע על סמכויותיו המוגבלות של השר, ועל השמיכה הקצרה של המשטרה. נמאס לכווץ את הבטן מול מול שוטרים וחיילי מג"ב שמשפילים מבט מול אצבע משולשת של פלסטינים או מתנחלים. נמאס לכעוס מול מופעי אימים של חברי כנסת המרססים רוק וצורחים על מאבטחים העומדים מולם חסרי אונים. מול כל אלו נדרשת יד ברזל חדשה, נמרצת, לא מפוחדת ובעיקר נחושה להפוך את ישראל מחדש למדינת חוק.
בערב יום העצמאות פירסם אביו של ילד קטן מנתניה פוסט מצמרר על בנו שיצא לטייל עם חבריו ביום השמח והמרגש הזה, עד שחבורת נערים מצאה בו אובייקט מוחלש לאגרופים ודקירות בפניו משבר בקבוק - סתם כי בא להם. בהדסה הר הצופים הוצמד שבר זכוכית לצווארו של רופא כדי שיבצע החייאה בנפטר, תחת השגחת מאבטחים אשר חששו לחייהם. בבית חולים בגליל נכנסו ללא הפרעה עשרות בני משפחה להכות עשרות אנשי צוות כפורקן לזעמם על מות בן משפחתם בתאונה. דוח חדש של משרד החינוך חושף עליה של 50 אחוזים (!) במקרי אלימות בבתי ספר.
כל זה עוד לפני שדיברנו על ילדי בית ספר יסודי, שמקללים, מפעילים חרמות או סחיטות כספים - כולם הפכו עבורם לשגרה שקטה של אלימות שאין איש מעז להפריע לה, פשוט כי אף מורה לא מעוניין לשלם בחייו מול הורה אלים ששבר בקבוק בידו. מנהלי בית ספר חוששים לדווח על איומים כלפיהם מצד הורים לנערים אלימים, כי לא בא להם להפעיל את הצוואה לפני המועד המתוכנן.
כך קנתה לה מקום אופנת חולצות הרובה, שנכון לעכשיו פעילה בעיקר במגזר הערבי המדמם לתוך עצמו בשגרת רציחות, ירי פרוע והשתוללות חסרת מעצורים של סחיטות ופרוטקשן. כאילו אין חוק בעולם, אין משטרה שתעמוד מולם ותעצור את הטירוף המאיים על פרנסתם של ישראלים - ערבים ויהודים - מפוחדים שחוששים מלחטוף כדור ברגל או בגב אם לא יכבדו את החוק החדש. חוק הפשע.
ישראל חייבת יד ברזל
באדיבות טוויטר וטיקטוק החלו להיחשף לנגד עינינו מקרים הולכים וגוברים של אלימות מילולית קשה נגד שוטרים וחיילים. רק בשבועות האחרונים חזינו בחברי כנסת שאינם חוששים להכות שוטרים, או להתעמת עימם בכוחנות אלימה תוך הרמת ידיים וצרחות מטווח אפס. הכול, ללא תגובה או גיבוי, או אפילו זעזוע ציבורי מספק שיש בכוחו לחולל שינוי.
נסו להרים קול על שוטר אמריקני ותוך שניות תמצאו את עצמכם אזוקים, כשכף יד רחבה אוחזת בעורף ראשכם ומקפלת אותו לתוך דלת הניידת הצרה. נסו להרים יד על שוטר בריטי או צרפתי, ובתוך שניות תמצאו את עצמכם מרוחים על הרצפה כשקבוצת שוטרים מצוידים באלות מבהירים לכל הצופים מי החוק ומי הפושע. נסו לאיים או לתקוף סדרן או מאבטח בברלין, כזה שעושה את עבודתו החיונית בבית חולים או בית ספר, ותוך דקות תמצאו את עצמכם בניידת בדרך לחקירה קשוחה ואולי למעצר לילה בחברתם של שותפים מפוקפקים לתא.
ישראל חייבת יד ברזל. כזאת שתגדיר מחדש את מקצוע השיטור, שתכרות ברית של הבנה וגיבוי בין הרוב הדומם והמשותק מפחד לבין השוטרים. אנשי האכיפה יקבלו יד חופשית לפעול באגרסיביות נגד תופעות של אלימות בבתי חולים, בבתי ספר, בכביש, בפארק ובכל מקום שבו חיות אנושיות שיבשו את הסדר החברתי. שוטר צריך להיות שוטר, ולא דחליל מכווץ ומפוחד, שאם יעז לבצע את מלאכתו יחטוף תביעה או שיימינג ברשתות החברתיות. מאבטח צריך לדעת שבעת הצורך תעמוד לצידו מערכת המשפט כולה. מנהל בית ספר צריך להיות מודל לחיקוי שסמכותו לאכוף משמעת בחלקת האלוהים שהענקנו לו היא מוחלטת ואינה ניתנת לערעור.
מהפכה שכזו אינה תוצר של תקציב או חלוקת משאבים. בראש ובראשונה נדרש שינוי יסודי - מתפיסה של הימנעות והתעלמות לתפיסה חדשה של חתירה למגע, החמרת ענישה ולימוד מחדש של מקצועות השיטור. מספיק לדבר על ג'וליאני ותאוריית החלונות השבורים, כשלנגד עינינו כבר מזמן נשברו חלונות, דלתות וקירות, והבית כולו סדוק.
שחררו אותנו מהסיפורים על יד מלטפת, החובשת את פצעיהם הנפשיים והפיזיים של ילדים, רופאים ומורים. הגיע הזמן ליד ברזל שלא תהסס לשבור את ידם של אלו המאיימים עלינו.