בספר הוראות ההפעלה של כל יועץ תקשורת מתחיל מופיעות ההנחיות הבאות:
- הראשונה היא גם הפרדוקסלית ביותר: "עוד לא נולד המרואיין שהצטער על ריאיון שלא נתן".
- השנייה: אל תשחוק את עצמך באינספור ריאיונות. הציבור כבר לא יתלהב ממך ואף עלול להיות אדיש לדבריך.
- השלישית: Stick to the message. או בתרגום לא מוצלח של יועץ שמבין - "תישאר על המסר".
לטעמי, ראש הממשלה נפתלי בנט, במופע הריאיונות שלו עשה הכול - אבל הפוך.
ראו מה קרה בפחות או יותר שבוע אחד של מסע הופעות: בליץ ריאיונות בשלושה ערוצים. את ערוץ 14 והעיתונות החרדית הוא המשיך להחרים, למרות ששוב הצהיר שהוא הכי ימני, בטח יותר מ"ההוא, ביבי והביביסטים". יממה לפני כן הקפיד להופיע בתקשורת ולפרגן, כמה מפתיע, לאביר קארה. שבוע שעבר מצא זמן לפוליטיקה באוגדת איו"ש, ובמסיבת עיתונאים שם זילזל ב"אולטימטום", כדבריו, של עידית סילמן. שם גם מעד בלשונו וכינה את ביתו ברעננה כמעון ראש הממשלה.
אם לא די בהופעות הללו, נזכיר את ההופעה הכי לילית שאפשר בפאב האילקה. לפני כן הייתה ההופעה בבית החולים איכילוב, כשלצידו פרופסור גמזו, שם הבטיח לעבור מהגנה להתקפה כאילו בצה"ל חיכו להוראה לרדוף אחר המחבלים. יש גם את ההצהרות בפתח ישיבות הממשלה ומסיבת העיתונאים עם מזכיר ההגנה האמריקני שבה, מי שבעברו שימש מנכ"ל מועצת יש"ע, כינה באנגלית את יהודה ושומרון כ"הגדה המערבית". הנה כמה ריאיונות שוחקים, מיותרים ועל חלקם כבר אפשר להצטער.
בנט הקפיד בכל שלושת הריאיונות לחזור על המסר לפיו נתניהו מעוניין לחזור לראשות הממשלה, ולו בכדי לקדם את עסקת הטיעון שלו. יכול להיות, עם הטיעון הזה קשה להתווכח. עם זאת, כל הפוסל - במומו פוסל: עד כה הסביר בנט שהוא היה מוכן לחבור לנתניהו, הבעיה הייתה שפשוט לא היה לו רוב של 61. באותה דרך הסביר שעדיפה ממשלת 60:60 כי החלופה היא "התהום", כהגדרתו. קרי בחירות. יצאתי מבולבל: קואליציה חלופית, כזו עם רוב שיאפשר לה לתפקד, זה בא בחשבון?
המסרים הסותרים התעופפו באולפנים עד כדי כך שנוצר הרושם שבנט פשוט לא בא מוכן. "לא אפגש עם אבו-מאזן כי הוא תומך בטרור", כך הסביר. גנץ? שר הביטחון? טוב, הוא יכול לפגוש את "תומך הטרור" כי זה סוג של ממשלה כזו - כאילו שר הביטחון הוא השר של כחול לבן, שר מעולם אחר. פוטין ופשעי מלחמה? הס מלהזכיר. אם מזמינים אותי, כך הוא מסביר, אני בא. אפילו בשבת.
"את הגדר נחליף בחומה", אז מה אם זה בניגוד למצע של ימינה שהזהיר: החומה תנציח את החלוקה. "הטרור הוא טרור יחידים", כך אמר. אז מה אם בעבר צייץ שאין דבר כזה טרור יחידים. "למשטרה, עד עכשיו, לא היה תקציב אפילו לרכוש ציין לייזר", אמר. אז מה אם הממשלה הנוכחית (לא הגרועה ההיא שהייתה פעם) היא שקבעה את התקציב. אגב, בעת העברת התקציב לפני חמישה חודשים יצא בנט לעיתונאים והבטיח: עכשיו האופוזיציה תתפרק לרסיסים. האופוזיציה, לא הקואליציה.
היו עוד הרבה אמירות שבנט עלול להצטער עליהן - את השם מושיק גלאמין, ההוא שהנציח את ההזנחה בבלפור, הוא הגה בזלזול כאילו שלף אותו הרגע מהזיכרון, ובאחד הריאיונות פלט "מה אכפת לי", כשנשאל על עלות שיפוץ "המעון" ברעננה.
מבחינתו, יריבו (פעם חברו) בצלאל סמוטריץ' הוא בכלל לא ציונות דתית. למה? כי הוא עשה "פקקטה צבא", כדבריו. אם זה המבחן, הכיצד ידידו (פעם יריבו) הוא כתב במחנה לשעבר יאיר לפיד והיום, בזכותו, ראש ממשלה חליפי? איזה שירות צבאי עשה שר הבריאות ניצן הורוביץ? איפה לחם השר ליברמן ומה עשה בצבא האיש שאליו הוא הכי מתחנף היום, סגן השר אביר קארה, כשקיבל בצבא מאסר על-תנאי. האם יכנה אותו בנט "פקקטה חייל"?
השבוע מציינים בעולם את יום הקוסמונאוט הבין-לאומי. 60 שנה עברו מאז יורי גגארין היה הראשון בחלל. זה הזכיר לי שפעם נתניהו כינה, בחוסר טעם, את יריבו שמעון פרס כאסטרונאוט היהודי הראשון. מהריאיונות אמש (שני) אני למד שבנט או שעדיין לא הפנים על איזה כדור הוא נמצא, או שהוא פשוט שינה את כל עולמו. הייתי מכיל טוב יותר את בליץ הריאיונות לו היה אומר: אני פה כדי לייצב את הקואליציה (בינתיים בהצלחה). באשר לעמדותיי? עזבו את הארכיון, אני בנט חדש. עמדותיי השתנו. הציבור יודע את זה. הסקרים מראים את זה. אתה לא רואה את זה?
עדיף כבר להיות ישר עם עצמך, אפרופו האימרה של הפוליטיקאי, גם אם לא היה כל כך ישר - שרק חמור אינו משנה את דעתו.