בסוף, מה שהכריע את הכף זה בנימין נתניהו. נפתלי בנט הבין שמבחינתו, חזרת נתניהו לשלטון בכל דרך תהיה אסון. בנט כבר אמר למקורביו ש"בנימין נתניהו של 2015 זה לא אותו בנימין נתניהו של 2022". אם יש משהו אחד שגרם לו להבין, זה מה שגילה שנתניהו עשה, או בעצם לא עשה, בעניין איראן אחרי ששכנע את הנשיא טראמפ לצאת מהסכם הגרעין ולא טרח להכין תוכנית פעולה ישראלית חדשה.
- ישראל הולכת לבחירות - עדכונים שוטפים בזירה הפוליטית
- המרידות והמשברים שהובילו לפירוק ממשלת בנט-לפיד
- החשש מכאוס, הסקרים העגומים - והשיחה לשקד: מאחורי ההכרעה של בנט ולפיד
- הבחירות החמישיות יעסקו גם הן בדבר אחד בלבד | עמית סגל
בנט מדבר עם סביבתו על חזרת נתניהו במונחים של אסון, משהו שיביא לסופה של מדינת ישראל. החשש הזה מחזרת נתניהו לשלטון התגבר לאור הסקרים, שהראו שמאז שעידית סילמן פרשה והחל להתקבע הרושם שממשלת בנט-לפיד תלויה ברע"ם - הם החלו לדמם מנדטים. לפי הערכות, הגוש שלהם הפסיד תשעה מנדטים בשבועות האלה. בנט חשש גם שנתניהו יעשה הכול כדי לצאת לסבב הבחירות מכס ראש הממשלה, כדי להיות ראש ממשלת המעבר בכל סבבי הבחירות שיבואו.
לכן, כשהבין בנט שאפסו הסיכויים לאפס את מאזן גנאים ורינאוי זועבי, כשהבין שהחיזורים הנלהבים שלו אחרי ניר אורבך לא מועילים כשהבין שתקנות יו"ש לא יאושרו בכנסת וזה מוביל את המדינה לכאוס, הוא החליט לעשות את המעשה.
צריך להזכיר שבנט, מלכתחילה, פסל את כל הספקולציות הפוליטיות שטענו שהוא יעשה מעשה כדי למנוע מלפיד את הרוטציה. בנט הקפיד לומר כל הזמן שהוא יכבד את ההסכמים. היה בכך משהו מרענן אתמול - לראות ראש ממשלה שגם מוותר על הכיסא שלו ועל עוד כמה ימים בלשכת ראש הממשלה, וגם מתעקש לעמוד בהסכמים עליהם הוא חתום.
בימים האחרונים בנט פעל בשני צירים: בציר הראשון הוא השקיע שעות בישיבות עם ניר אורבך והבהיר שיעשה כל מה שצריך כדי לראות איך אפשר להחזיק אותו בקואליציה, לפחות עד ביקור הנשיא ביידן בישראל. במקביל, בנט קיים ישיבות קדחתניות בזמן האחרון כדי להוציא כמה שיותר תוכניות לפועל ולוודא שהמהלכים שהחלו בתקופת כהונתו, בעיקר פרויקט הלייזר ועניינים כלכליים נוספים, יכנסו למסלול מסודר. כבר כשהכינו את הביקור של הנשיא ביידן בישראל, היו מי שאמרו לבנט שבסוף מכינים פה ביקור שיאיר לפיד ייהנה ממנו. בנט בכל זאת ניסה להגיע למועד, אבל עשה בסופו של דבר את המהלך הזה אחרי שהבין מהאמריקנים שהביקור של ביידן יתקיים בכל מחיר, גם אם לפיד יהיה זה שיגיע לקבל את פניו של הנשיא. שגריר ארצות הברית בישראל תום ניידס אמר לי אתמול: "ביידן בא לבקר את העם בישראל ולא ראש ממשלה ספציפי". עם זאת, ספק אם זה היה נכון אם נתניהו היה זה שנכנס לתפקיד.
המפסידה הגדולה מהאירוע הזה היא, קודם כל, איילת שקד, שנצמדה לבנט ועכשיו הפסידה בהרבה מובנים ולא ברור מה היא תעשה כעת. היא הייתה גם זו שניהלה עד הרגע האחרון ניסיון להביא לממשלה חלופית בראשות נתניהו וגם זו שהובילה את ההתנגדות לחוק הנאשם. עכשיו היא צריכה להתמודד עם התוצאות. גדעון סער יצטרך גם הוא לעבוד קשה ולגייס את המצביעים בבחירות הקרובות אחרי שלא הצליח לחמוק מהדיבורים על כך שיחבור לנתניהו. היום הוא כבר הדגיש באופן ברור שאין בכוונתו לשבת עם נתניהו ובכוונתו ללכת על הקו הזה אחרי הבחירות. בסביבת בנט ולפיד טוענים שסער דחק את הקואליציה לפינה כשהכריז שאם תקנות יו"ש לא יעברו לא תהיה לממשלה זכות קיום, ובכך סיכל אפשרות לפשרה מאחורי הקלעים ולהעברת החוק בשקט. ואולם, בסוף בנט ולפיד פירקו את הממשלה בעצמם על בסיס החוק כך שבסופו של דבר סער צדק.
ומילה אחרונה - על ברית האחים של בנט ולפיד. זו ברית שהחלה בשנת 2013, אלו היו שני אנשים שאם היו נפגשים בצבא או באוניברסיטה בטח היו נחשבים לחברים טובים. הם מצאו את עצמם בתחילת הדרך בשתי קצוות של המפה הפוליטית. עם זאת, הצורך מול נתניהו איחד ביניהם והביא אותם לייסד את ברית האחים כדי להיכנס יחד לקואליציה של נתניהו ב-2013. והנה, תשע שנים אחר כך, נתניהו שוב גרם להם לעמוד יחד - ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי - כשהברית אפשרה להם להנהיג את המדינה יחד ולהביא אחד את השני למקום הכי גבוה שאפשר. העובדה שבדרך נוצרה חברות אמיתית ושותפות לימדה את שניהם שיעור מאוד חשוב גם בפוליטיקה, אבל גם על החלוקה לשבטים ומחנות במדינת ישראל.