נתחיל בשורה התחתונה והחשובה ביותר הרלוונטית לימינו אלה: אין בשום פנים ואופן להשוות בין ימי האינתיפאדה השנייה לבין גל הפיגועים הנוכחי, קשה ככל שיהיה. אין שום נקודת ייחוס בין הנעשה היום לבין המציאות המדממת של אז. בראשית שנות האלפיים זו הייתה חברה פלסטינית שלמה שבחרה במלחמה: מהראש, ערפאת, שכיוון לפיגועים ולרצח ישראלים, דרך רבים מאנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני ועד מעבדות נפץ ממוסדות של חמאס והג'יהאד. אלו היו רשימות של אלפי מתנדבים שהמתינו לתורם לבצע פיגועי התאבדות (שבהם תמכו 70% מהפלסטינים), בחוץ היו הפגנות של רבבות ומאות אלפים, כמות ההרוגים בשני הצדדים הייתה אדירה – הכול טבל בדם.
- הרגע שבו ישראל הסירה את הכפפות - ושינתה את הכללים: מה נשתנה מאז? פרויקט מיוחד
- המבצע שהרס את קלפי המיקוח של הפלסטינים - והחזיר את הזמן לאחור | ניר דבורי
אולם גם במסגרת הטרור הפלסטיני הרצחני של ראשית שנות האלפיים, הפיגוע במלון פארק בנתניה נתפס כקו פרשת מים: אירוע חריג ויוצא דופן - אפילו מכונן. המציאות בשטחים שנולדה אחריו ובעקבותיו לא תדמה יותר למה שהיה קודם לכן, גם 20 שנים אחרי. הייחודיות שלו איננה דווקא במהות הפיגוע או באופי התארגנות הטרור מבית היוצר של חמאס שעמדה מאחוריו. חשיבותו הייתה בתגובה הישראלית אליו - זו שהפכה זמן קצר אחריו למבצע צבאי יוצא דופן שמחק, הלכה למעשה, את הריבונות הפלסטינית והחזיר את ישראל לכל שטחי הגדה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במשך שנים השתדלה ישראל לשמור על קווי המתאר של הסכם אוסלו. אחד מהם היה, בתמצית – הפלסטינים ידאגו לצרכים האזרחיים והביטחוניים שלהם באוטונומיה על חלק משטחי הגדה. אלא שבמהלך השנה וחצי שקדמו למבצע "חומת מגן" – נולד בשטחים ארכיפלג של טרור. מחנות הפליטים, הערים, הכפרים והעיירות הפלסטיניות הפכו חממות לייצור טרור, גם טרור מתאבדים. אחרי מאות הרוגים, ההבנה בישראל הייתה שלא ניתן לנצח את הטרור הזה אלא בכניסה פיזית ובכיבוש השטח מחדש.
במבט לאחור מדובר היה בהישג צבאי ישראלי דרמטי, חסר תקדים: ישראל הצליחה להכניע טרור רצחני שנתמך על ידי אוכלוסייה אזרחית, לייבש את ביצת הטרור, להילחם במדגרת המתאבדים, לפגוע אנושות בחמאס בגדה ולהחזיר את המצב מול הפלסטינים לשפיות. אגב, אז, כמו היום, אפשר לסמן מקום אחד שהפך לסמל - מחנה הפליטים ג'נין: פריפריה מרוחקת, צפופה וחסרת הווה או עתיד, שצמחה להיות קן של טרור ואלימות אשר קוראת תיגר על כולם, ישראל כמו גם הרשות הפלסטינית.
שני עשורים אחרי, ואיש בשטחים לא מציין את האינתיפאדה השנייה כהישג פלסטיני. נהפוך הוא. מי שעוקב אחרי התקשורת והשיח בשטחים בעשור וחצי האחרונים יזהה את החרטה על ההליכה בעיניים פקוחות למלחמה, שבסופה הרשות נותרה חלשה יותר ותלותית יותר בישראל. חלום המדינה הפלסטינית התרחק ושום הישג, מדיני או אחר, לא נרשם בעקבות האינתיפאדה הזאת, למעט מותם של אלפים משני עברי הקו הירוק.
מבט על הזירה הפוליטית בגדה יגלה שכולם הפסידו. נתחיל במפסידה הגדולה ביותר בגדה - חמאס. מאז האינתיפאדה השנייה ובעיקר מאז 2007, עת חמאס השתלטה בהפיכה אלימה על הרצועה ומיצבה את עזה כבסיס הכוח שלה, הפכה התנועה בגדה המערבית לנון-גרטה. "זכינו בעזה אבל הפסדנו את הגדה – והגדה חשובה יותר", אמר לי בזמנו איש חמאס.
בעשור וחצי האחרונים, השליטה של מנגנוני הביטחון של אבו-מאזן בשטח היא כמעט אבסולוטית (לצד צה"ל ושב"כ, כמובן): מעצרים של אנשי חמאס הפכו עניין שבשגרה, הזרוע הצבאית של חמאס רוסקה ולא הצליחה להתאושש מאז, התנועה לא השכילה לייצר הנהגה מדינית בגדה (בשל המעצרים והאיומים שלהם זוכים מנהיגי חמאס) ושטחי יהודה ושומרון הפכו מבחינת חמאס לעקב אכילס שבה תחושת נרדפות מלווה את אנשי הארגון כל העת. "רק נסיגה של ישראל מכל שטחי הגדה או אנרכיה עשויים להחזיר אותנו לתמונה, אחרת נמשיך להיות מרוסקים פה עוד שנים ארוכות", שמעתי מפעיל של חמאס.
אלא שאין מדובר במשחק סכום אפס. לא רק חמאס נחלש בגדה בהשוואה למצבו לפני 20 שנה – גם מעמדה של הרשות הפלסטינית נפגע קשות. אומנם זו הצליחה לבצר את מעמדה בשטחים, אולם אך רק באמצעות כוח הזרוע והגב הישראלי. עשרות אלפי הנשקים שבידי הרשות הפלסטינית, הביטחון המסכל וחדרי החקירות האימתניים - כל אלה מחפים על תחושות של היעדר לגיטימציה ובעיקר על שנאה גדולה של הציבור הפלסטיני בכללותו כלפיה. הרשות נחשבת לגוף מושחת, מנוון, שלא מתחשב בזכויות אדם ובעיקר שלא עושה את מה שהוקם בשבילו – לקדם מדינה פלסטינית עצמאית. גם תנועת האם החזקה ביותר, פתח, נתפסת בקרב ציבורים רבים כמי שאיבדה את דרכה ונעה לה בחלל חסרת אוריינטציה, מתקשה להיפטר מההנהגה הוותיקה שלה ולהזריק דם צעיר לתנועה.
20 שנה אחרי הפיגוע הקשה ההוא, ספק אם יש פלסטיני שהאמין ששני עשורים אחרי, זה יהיה המצב בשטחים. מדינה פלסטינית היא חלום רחוק שמימושו לא נראה באופק, המילה שלום יצאה מהלקסיקון וחומות האיבה גדלו להן בין שתי האוכלוסיות. במקביל, עבור הרוב הגדול של הפלסטינים, המטרה החשובה ביותר היום היא להשיג אישור עבודה בישראל, כזה שיבטיח משכורת יפה וביטחון כלכלי – אותה ישראל שמרבית הפלסטינים תמכו בפגיעה בה ובאזרחיה, אז, לפני 20 שנה.
המתיחות ביהודה ושומרון - סיקור נרחב:
- חג בצל מתיחות ביטחונית: סגר כללי יוטל על יהודה ושומרון
- חברו של הישראלי שניצל מלינץ' ליד בית לחם: "זרקו לעברו אבנים והכו אותו – הוא נמלט"
- חילופי אש בין צה"ל לפלסטינים בטול כרם; חמאס מאיים: "האינתיפאדה לא תיעצר"
- סוכל פיגוע גדול בירושלים בערב החג, 6 מחבלים נעצרו
- הפלגים הפלסטינים בעזה סיכמו על היערכות להסלמה
- קומנדו בערים, מצוד בשטחים אחרי החמושים: כך מערכת הביטחון תמנע פיגוע בחג
- "לחנוק" את ג'נין, לנעול את קו התפר: המאמץ המשולש נגד גל הטרור
- לאחר שהושחת: קבר יוסף שופץ לאור יום במבצע מורכב
- צה"ל מתגבר כוחות בקו התפר, בר-לב: "לא נהסס לצאת למבצעים נרחבים יותר"
- לפי מגורים, מספר הילדים וכמה שנים בכלא: כך מקבלים מחבלים כסף מהרשות הפלסטינית
- בסמטאות ג'נין, בנשקים שלופים: המבצע בג'נין מעיני הלוחמים