לפני שנים אחדות הגיעה לישראל משלחת רמת דרג ונמרצת. חבריה קיימו מפגשים רבים עם בכירים במשרד הביטחון ובתעשיות הביטחוניות. על הפרק מרוץ חימוש, כמעט היסטרי, עבור צבא אוקראינה. באותן שנים החל צבא אוקראינה לעבור מנשק סובייטי, שרובו מיושן, לנשק מערבי. ישראל, באופן טבעי, נתפסה אצל האוקראינים כיעד לטכנולוגיה מתקדמת. הם ביקשו טילים, מל"טים, מערכות הגנה אווירית, נשק קל, מערכות תקשורת ולוחמה אלקטרונית. הם ביקשו מכל הבא ליד, וגם היו מוכנים להתחייב לעסקאות ענק במאות מיליוני דולרים.
סיקור N12:
- רוסיה במסר מפויס: "לא מעוניינים במלחמה מול אוקראינה"
- ביידן לנשיא אוקראינה: תתכוננו לפגיעה
- ארה"ב יוזמת תוכנית חלופית לאספקת גז לאירופה
גם הישראלים רצו, אפילו מאוד. אוקראינה היא יעד מצוין עבור התעשיות הישראליות, משלמת הרבה ובמזומן. אבל היה מישהו שבלם את החגיגה - משרד החוץ. שם הבינו כמה מסוכן ללכת יד ביד עם אחת האויבות הגדול ביותר של רוסיה ועצרו את המהלך. בסופו של דבר, למגינת ליבם של אנשי המשלחת מאוקראינה, התפשרו הצדדים על הרבה פחות: ישראל מכרה להם רובי תבור ואת זכויות הייצור של הרובה החדש מתוצרת IWI. גם טילי נ"ט מסוג 'ספייק' שמיוצרים ברפאל, אבל לא הרבה יותר מזה. ישראל נזהרה ונזהרת עד היום.
זה השתלם לה. רוסיה לא מכרה סוגי נשק מתקדמים למדינות עוינות כמו אירן, בתמורה לבקשתם לא למכור נשק לאוקראינה. ישראל הלכה בין הטיפות בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, שנמשך כבר כמעט עשור, ועשתה מאמצים להתרחק מהאש. כך נבלמה עסקת המכירה של סוללות נ"מ מסוג S-300 לאירנים.
פוטין מפגין שרירים
בעוד ישראל נזהרת מלהסתבך במתיחות ההולכת ונבנית בין שתי המדינות, מומחים שבוחנים את המהלכים הצבאיים לאורך הגבול בין רוסיה לאוקראינה מזהים עלייה ברטוריקה ובהצהרות המנהיגים, הרבה יותר מעלייה בסיכויים לפתיחת מלחמה. מה שעשוי לחזק את התיאוריה הזאת היא ההתנהגות של ממשלת גרמניה: גרמניה לא מזהה, לפי שעה, איום צבאי מצד רוסיה ולכן סירבה להעביר נשק לאוקראינה בימים האחרונים, ומעדיפה להפעיל לחץ כלכלי על רוסיה.
צבירת הכוחות הרוסיים בגבול איטית מאוד, כך מזהים מומחי צבא במערב. היא התחילה לפני כמעט שנה ושינעה עשרות רבות של חטיבות, טנקים ונגמ"שים - אך מעט מאוד כוחות חי"ר. היא מילאה את החניונים בכלי רכב משוריינים, אך מרביתם ריקים מלוחמים. רוסיה מותחת את התהליך לקצה כדי להלחיץ את אוקראינה. קייב, מצידה, נמנעת מגיוס כולל של כוחות המילואים שלה. הם מזהים שצבירת הכוחות הרוסית נועדה לערער את עצביהם ועצבי הציבור, ושגיוס מילואים יפגע בכלכלה.
האירוע הזה מוצא את נאט"ו לא מאוחדת ואת ארצות הברית מגמגמת. אם פוטין יחליט לפעול, יטעה בהבנת המצב ויפלוש לאוקראינה, אולי כל המהלך יביא לו הרבה נזק מתועלת? הוא החייה למעשה את ברית נאט"ו הגוועת אחרי שטראמפ כמעט חיסל אותה, והוא מאפשר לממשל ביידן לייצר הזדמנויות מדיניות בזירה האירופית. האסטרטגיה של פוטין, שנמשכת כבר שנים, הביאה למצב בו אוקראינה מתחמשת, שפינלנד ושוודיה שוקלות ברצינות להצטרף לנאט"ו ושפולין רוכשת נשק רב, גם מישראל.
מה יכולותיה של אוקראינה? הצבא שלה הוא השלישי בגודלו באירופה. במספרים הוא מרשים, ויש לו ניסיון לחימה. בפועל, יש בו הרבה מדי פלטפורמות ישנות והוא רק החל בתהליך מודרניזציה.
מה יעשו האוקראינים? האם ינסו לשחוק את הצבא הרוסי, להאט את התקדמותו ולגייס אהדה בינלאומית בתקווה שהמערב יבוא לעזרתה? אין ספק שאנחנו בנקודה רגישה, ואף אחד עוד לא יודע במה יבחר פוטין. האם זה עוד מהלך אחד מתוך סדרת מהלכים שקיים באזור ב-8 השנים האחרונות, בניסיון להביא לרווח מדיני וכלכלי עבור רוסיה המקרטעת?
אולי יש כאן עוד נקודה ישראלית - האם ההסכמים בין ארצות הברית ורוסיה סביב בלימת המערכה באירופה ישפיעו על הסכם הגרעין עם אירן? האם וויתורים של פוטין בגבול אוקראינה יביאו לוויתורים של ביידן בהסכם ההולך ומתגבש בווינה? ישראל תעקוב.