ישראל שברה בחודשים האחרונים שתי משוואות מול עזה: הראשונה היא תגובה עקבית וחזקה על כל ירי לשטח ישראל, ולו הקטן ביותר. המשוואה השנייה היא "משוואת הברקים". לא משנה אם חמאס מסביר שהירי ביום שבת לחופי בת ים הוא תוצאה של "פגעי טבע", בצה"ל מגיבים בתקיפה של יעדים של ארגון הטרור, ואף כאלה הנחשבים איכותיים.
הלילה (בין שבת לראשון) היה זה מתחם לייצור רקטות. לחמאס אין הרבה מתחמים מסוג זה, אם בכלל - וכל פגיעה מעכבת משמעותית את המשך ייצור הרקטות. זאת במיוחד על רקע כשלונו של ארגון הטרור להבריח רקטות מסיני והתלות הגוברת שלו בייצור עצמי, שהוא יותר איטי ומלווה בקושי להשיג חומרי גלם איכותיים לייצור.
אחרי מבצע "שומר החומות", התחייבה ישראל לשנות את המשוואה. "מה שהיה הוא לא מה שיהיה", הכריזו מקבלי ההחלטות. בינתיים, ישראל עומדת בזה. עד כה בצה"ל משיבים בירי לעזה, גם על הפרות קטנות של המשוואה כמו הפרחת בלון. לפי שעה זה עובד, כי חמאס מבין את המחיר הגבוה שהוא משלם פעמיים: בנזק שהוא סופג ובחוסר התקדמות בהסדרה.
קפאון בסוגיית השבויים עלול להוביל לסבב לחימה נוסף
במקביל, ישראל מייצרת מחיר הפסד גדול ככל הניתן לעזתים באמצעות הגדלת הסחורות שנכנסות ויוצאות מעזה. מגדילים זאת ככל שניתן, מבלי להכניס חומרים "דו-שימושיים", כאלה שיכולים לסייע לייצור אמצעי לחימה. בנוסף, מאפשרים לעשרת אלפים פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל. כל פועל כזה מרוויח בארץ פי 6 מבעזה. זה מהווה תמריץ כלכלי גדול לשמירה על השקט.
סוגיה נוספת הנמצאת בליבת ההסדרה מול הרצועה היא סוגיית השבויים ונעדרים. בחמאס לחוצים והיו רוצים להגיע לפתרון, אך לא מוכנים להתפשר על שמות המרצחים שישתחררו מהכלא הישראלי בתמורה. המשא ומתן תקוע בנקודה הזו, דבר שעלול בהחלט בנקודה מסוימת אף להביא לסבב לחימה נוסף ברצועה. כמו שאמר שר הביטחון בסוף מבצע "שומר חומות": "זהו לא סיום הלחימה - אלא הפסקת אש". בהחלט ייתכן שיהיה צורך בעוד סבב לחימה לפני שבחמאס יסכימו להתפשר במסגרת הסדרה חדשה.