הטרור, בעיקר נגד יהודים, חזר להכות במרכזי הערים. שלושת הפיגועים הרצחניים בבאר שבע, חדרה ובני ברק הם המשך לגלים קודמים בהקשרים המשתנים מדי פעם, שמטרתם היא הגברת האיבה, זריעת פחד ושחיקת התקווה בקרב אזרחי ישראל. מדינת ישראל ומערכת הביטחון ידעו לנצח גם את הגל הזה, אולם כחלק מתפישת הביטחון הלאומי יש לשנות גישה כלפי ההתמודדות עם שורשי הבעיה באמצעות מערכת החינוך בישראל.
מעבר למערכה הביטחונית המיידית, על מקבלי ההחלטות ועל הקבינט המדיני-ביטחוני להבין שביטחון לאומי הוא סוגיה רחבה בהרבה. קל וחומר כאשר עד כה אין כתובת ברורה להצביע עליה כמחוללת את גל הטרור – בבאר שבע מדובר באזרח ישראלי, בדואי, שהגיע מחורה, בחדרה מדובר במפגעים ערבים ישראלים שהגיעו מאום אל-פחם ובבני ברק במחבל שיצא מכפר סמוך לג'נין. התופעה מעלה סוגייה חשובה מאין כמותה לסדר היום הלאומי - חיינו המשותפים כאן כישראלים, יהודים ולא יהודים ביחד, בחלקת האדמה הזאת.
באוקטובר 2021, חמישה חודשים לאחר אירועי מאי ובעיצומם של גלי הקורונה, המכון למחקרי ביטחון לאומי שבאוניברסיטת תל אביב פרסם נייר עמדה לפיו היעדר הסולידריות בחברה הישראלית – בין יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים – הוא חולשה אסטרטגית, שפוגעת בחוסן החברתי בישראל וביכולת שלנו לעמוד במשברים. סקרים מראים שחוסר האמון, החשדנות והפחד בין הקבוצות מתחילים בגיל צעיר. בשסע, שנתפס בעיני רוב הישראלים כחמור ביותר, הרוב המוחלט של בני הנוער לא מאמינים שיש אפשרות ליחסים טובים בין יהודים לערבים. בני נוער מקבוצות שונות שלא נפגשים זה עם זה ולא מאמינים שיוכלו לחיות יחד בשלום בעתיד - זו מראה רעה מאוד לחברה הישראלית וקריאת אזהרה לנו, המבוגרים, המחנכים דור שאין לו תקווה.
כאן נכנסת מערכת החינוך לתמונה. למערכת זו הפוטנציאל להבאת שינוי בגיבוש עולם הערכים ותפיסותיו של אדם אשר מתגבשות כבר בגיל צעיר, בחינוך אותו הוא סופג כילד בביתו וכמובן במערכת החינוך. בהקשר זה, בחודשים האחרונים מתנהלת במשרד החינוך ועדה חשובה, המובילה בירור שלא היה כמותו כבר עשור: מה ניתן לשפר בתחום החינוך לחברה משותפת וכיצד. פעולת הוועדה, שיתוף הציבור וארגוני החברה האזרחית, מעוררים תקווה מחודשת. אנחנו יודעים מניסיון שההשקעה בחינוך לחיים משותפים נושאת פירות, ותקווה היא כוח מדבק, בכל המגזרים.
התכנית ללימוד משותף אומצה בישראל כבר בשנת 2014 (גילוי נאום: מופעלת על ידי מטח) וכעת הזמן להרחיבה. מדובר בתכנית שפותחה בצפון אירלנד, רווית היסטוריית הדמים והקרבות. על אף קווי הדמיון לסכסוך המקומי והמדמם שלנו, התכנית עברה התאמות ושינויים שיהפכו אותה רלוונטית למערכת החינוך בישראל. לימוד משותף הוא גישה חינוכית שמטרתה לטפח שותפויות לימודיות בין בתי ספר מזרמי החינוך השונים באותו מרחב גיאוגרפי. באמצעות לימוד משותף, בתי הספר מטפחים יחסים טובים בין הקבוצות השונות תוך שמירה על זהויות, מקדמים חוויה לימודית בין-תרבותית ומאגמים משאבים. התוכנית הפכה בצפון אירלנד לחוק מדינה תוך עשור, במטרה לקדם את מערכת החינוך ואת החברה בצפון אירלנד לא רק ליחסים של שלום, אלא גם להישגים טובים יותר באמצעות שותפות בין מורים. כדברי שר החינוך במדינה: "לימוד משותף אינו תוספת נחמדה לבתי ספר. הוא אמצעי מרכזי לשיפור החינוך ולהצעדת מערכת החינוך של צפון אירלנד להובלה עולמית במאה ה-21".
בישראל, יותר מ-200 בתי ספר משתתפים בתוכנית, יותר מ-800 מורים כבר הוכשרו בה ויותר מ-6,000 תלמידים חוו תוכניות לימוד משותף בשלוש השנים האחרונות, בעיקר באנגלית ובשילוב של עברית לערבים וערבית ליהודים.
המורות והמורים, בעינינו, הם סוכני השינוי החשובים ביותר. יש להרחיב את הכשרות המורים להתמודדות עם גזענות בכיתה ובחברה ולחנך לחברה משותפת בהשתלמויות מקוונות. כיום המספר עומד על כ-800 מורים שעוברים הכשרה כזאת מדי שנה – יש להגדיל משמעותית מספר זה. אנו שומעים ממקור ראשון, ממורים בשטח, על חשיבות ההכשרות ועל תחושת המסוגלות המתפתחת בעקבותיהן לטפח אמפתיה וסולידריות חברתית. את כל זה הם מקרינים הלאה גם לתלמידיהם. החינוך לחיים בחברה משותפת חייב להיות בדנ"א של מערכת החינוך בישראל למען העתיד של כולנו, לא משנה לאיזו קבוצה אנחנו שייכים.
דווקא בהקשר הבהול הנוכחי, מוצע לקיים ברמת ההנהגה הלאומית דיון גם בסוגיה הזאת, שהיא חיונית ומהותית לביטחון לאומי ולחוסן לאומי כהשלמה למערכה הצבאית והביטחונית.
>>> יוסי בידץ הוא אלוף במילואים, לשעבר מפקד המכללה לביטחון לאומי וראש חטיבת המחקר באמ"ן, כיום משמש כמנכ"ל המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח)