הדיווחים הרבים על מגעים מתקדמים עם ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בדבר עסקת טיעון שנוגעת לאישומים הפליליים נגדו מחזירים אותי 14 שנים לאחור - להליכים המשפטיים בעניינו של הנשיא לשעבר, משה קצב.
יש קווי דימיון בולטים בין שתי הפרשות: נאשם בפלילים שכיהן בעמדה רמה בצמרת המדינה, החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום שעלול להשית על הנאשם, אם יורשע, עונש כבד; הליך שימוע בפני היועץ המשפטי; התייצבות מלאה של הפרקליטות מאחורי היועמ"ש; מגעים לעסקת טיעון כדי למנוע הליך משפטי מורכב וממושך; השפעות ושיקולים משפחתיים; השלכות ציבוריות ואישיות על גורלן של הדמויות וכמובן עתירות לבג"ץ בדרישה לבטל את קיום העסקה.
יש עוד קו מחבר בין פרשיות קצב ונתניהו, בשינויים המחוייבים (על אף השוני המהותי בסוג האישומים) - דווקא היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, שהגישו את כתב האישום, מעוניינים מאוד בעסקת טיעון שתחסוך הליכים משפטיים ארוכי שנים.
הבה נחזור לרגע אל פרשת קצב בשנת 2007. בעניינו נחתמה עסקה שכללה אישומים מופחתים בדבר מעשה מגונה שלא בהסכמה, הטרדה מינית והתפטרות מתפקיד נשיא המדינה במקום אישומים חמורים של אונס, מאסר על-תנאי ופיצוי לכל אחת מהמתלוננות בסך 30 אלף שקלים.
עסקת הטיעון הזאת עוררה בזמנו סערה ציבורית עזה, ועתירות רבות בדרישה לבטלן הוגשו לבג"ץ. באופן מפתיע, היו אלה דווקא בכירי הפרקליטות שנעמדו על רגליהם האחוריות והגנו בתוקף על עמדת היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, שתמך בעסקת טיעון עם קצב. פרקליט המדינה באותה עת, שי ניצן, הגן בעצמו בלהט על קיום העסקה, והסביר לשופטי בג"ץ ולציבור הרחב מדוע יש לקבלה ולהימנע מהמשך ניהול תיק רב-שנים בערכאות המשפטיות. בסופו של יום, בג"ץ הכשיר את העסקה על חודו של קול.
אך כשהגיע מועד אישורה של העיסקה הסופית בבית משפט השלום בירושלים, באפריל 2008, קצב הדהים את הנוכחים וחזר בו מהסכמתו לעסקת הטיעון. בשל כך, בחלוף שנה, גיבשה הפרקליטות כתב אישום חמור הכולל עבירות אינוס, שבעטיין נידון קצב לשבע שנות מאסר. אין ספק שבכך עשה את טעות חייו.
בדומה לפרשת קצב, גם בעניין נתניהו מסתמן שפרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, מעוניינים מאוד בקיומה של עסקת טיעון ובעצירת משפטו של ראש הממשלה לשעבר, לא פחות מנתניהו עצמו.
בהקשר זה ניתן לקבוע שפניית נתניהו לאהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס ובכיר המשפטנים בישראל בדור האחרון, הייתה מהלך שח-מט מבריק. קבלת חותמת של לגיטימיות לעסקת הטיעון האפשרית מהאב המכונן שחתום על הכרעות משפטיות מכוננות, סללה את הדרך לגיבוש העסקה המדוברת שכנראה תביא לסיום הפרשה.
ברק צוטט: "לדעתי מדובר באישום ובמשפט מיוחד הגורמים לקרע בעם...עמדה זו (חתימה על עסקה ומניעת המשך ניהול המשפט - ג.ק.) היא חיובית וחיונית למדינת ישראל...למען איחוי הקרעים בעם והורדת מפלס המתח כלפי מערכת המשפט".
התערבותו הנדירה של ברק ופנייתו ליועץ המשפטי מנדלבליט, בעיצומו של הליך משפטי מתנהל, הפתיעה מאוד. כמו כן, היא בעלת משקל סגולי משנה כיוון. מנדלבליט היה צריך אותה. היא פתחה חלון הזדמנויות קצר וחד-פעמי לשני הצדדים. הנימוק של ברק פחות הפתיע. זהו נימוק שאינו משפטי, אלא הוא מייצג מבט-על ציבורי-חברתי רחב של בכיר השבט המשפטי ו'המבוגר האחראי'. במילים פשוטות: לברק ברור שהאינטרס הציבורי, כמו גם ההגנה על תיפקודה של המערכת המשפטית, גובר על המשך התנהלות תיקיו של נתניהו בבית המשפט.
עסקת חייו של נתניהו
בנימין נתניהו הוא איש חכם. הוא יבודד את רעשי הרקע (המשפחתיים והאחרים), ויחתוך. כמובן לא לפני שימשוך את ההתדיינות על פרטי העסקה עד הדקה ה-90, אך הוא לא יחמיץ את הזדמנות הפז ולא יהמר על גורלו.
כבן להיסטוריון מובהק, בראשו של נתניהו חולפות מן הסתם מחשבות כיצד תיצרב דמותו בדברי ימיה של מדינת ישראל. אבל נתניהו יניח עתה לתודעתו ההיסטורית. כאדם מעשי ביותר הוא לא יסתכן ולא ילך על כל הקופה. ייתכן ובעתיד תקום הקונסטרוקציה המשפטית היצרתית שתאפשר את שובו לזירה הציבורית.
נתניהו קורא היטב את המפה ומבין - כרבים וטובים אחרים - שגם אם שלושת השופטים המקצועיים בבית המשפט המחוזי בירושלים (רבקה פרידמן-פלדמן, משה ברעם ועודד שחם), יזכו אותו מסעיף השוחד, פרס נובל הוא לא יקבל מהם בגין שאר האישומים בתיקיו. יש סיכוי סביר שיורשע בסעיפי מרמה והפרת אמונים, לצד ענישה חריפה.
יש גם את הצד השני למטבע: היועץ המשפטי היוצא והפרקליטות.
נכון יעשו אף הם אם ישלימו חתימה על עסקת הטיעון. מדוע? משום שהתמשכות משפטו של נתניהו יוצרת קרע עמוק בעם. בד בבד היא עלולה להרחיב את הבקיעים בתזת האישומים וכן באפשרות להרשעה מהדהדת. אמון הציבור הרחב במערכת המשפטית הגיע לשפל חסר תקדים, ובמשטר דמוקרטי הוא גורם חיוני כפי שאבחן הנשיא ברק. מערכת המשפט בהחלט יכולה להיות מרוצה מההישג של הרחקת ראש ממשלה לשעבר החשוד בפלילים מהזירה הציבורית. העסקה - ששני הצדדים אנוסים לחתום עליה – מעידה כאלף עדים על הצדקתה.
זאת ועוד, המערכת המשפטית של ישראל הדמוקרטית חזקה דיה. בעשור האחרון היא הושיבה מאחורי סורג ובריח, נשיא, ראש ממשלה ורב ראשי. מערכת זו אינה צריכה הוכחות חוזרות ונישנות לאיתנותה, בייחוד שמדובר בהאשמות תקדימיות השנויות במחלוקת. קיום עסקת הטיעון משרת את האינטרס של הצדדים למשפט, כמו גם את האינטרס של חלק ניכר מאזרחי ישראל.
כפרקליט שאמון על משאים ומתנים מורכבים, אני ממליץ לנתניהו לחתום בהקדם על העסקה שהיא בבחינת מצנח זהב בעבורו, בצומת הגורלית בה הוא ניצב. כל חלופה אחרת עלולה להיות יקרה, מחמירה וקשה.
בשורה התחתונה אני מעריך שנתניהו יעשה את עסקת חייו, ולא יחזור על טעות חייו של משה קצב.
>>> עו"ד גלעד קורינאלדי שימש כיוזם וכמתווך בעיסקת הטיעון בפרשת קצב, מומחה לניהול מו"מ וסיום סכסוכים