שבוע וחצי עברו מאז צפינו כולנו במסיבת העיתונאים החגיגית של בנט, ליברמן וברביבאי, שהייתה אמורה להציג לציבור את תוכנית הממשלה למלחמה ביוקר המחיה. נכון להיום, לא רק שזה נראה כמו זיכרון רחוק. יותר מזה, מסיבת העיתונאים הזאת נראית היום כמו הצגה חלקית מאוד של תוכנית העל הכלכלית של ליברמן.
לבשורה הלא קשורה בעליל למאבק ביוקר המחיה שהוצגה שם, היה המשך. צד נוסף. לא, הוא לא כלל פיצויים לעצמאים או מימוש של כל הבטחת בחירות אחרת של ראש הממשלה בנט בתחום הכלכלי. הצד השני, זה שבנט וליברמן לא התהדרו בו באותה מסיבת עיתונאים, כלל רשימת גזירות כלכליות שיפגעו דרמטית במגזר החרדי ובמגזר הערבי.
בפועל, לתוכנית שהוצגה בגאון על ידי ראש הממשלה בנט, שר האוצר ליברמן ושרת הכלכלה ברביבאי, אין כל קשר למלחמה ביוקר המחיה. מדובר נטו בתוכנית כלכלית שהיא חלק מכלכלת הבחירות של ליברמן ולפיד. בנט, ראש הממשלה, נשאר מחוץ למשחק וללא רווח פוליטי מהאירוע הזה. העצמאים, שעל כנפיהם במידה רבה נכנס בנט לתפקיד הנחשק, ננטשו בצד הדרך. המצביעים הדתיים-לאומיים הימניים שעוד נשארו בימינה לא חסידים של מדיניות שפוגעת במגזר החרדי. בנט, כפי שנוכחנו לראות השבוע, כמעט ולא קיים במגרש הכלכלי, ויש לזה משמעות דרמטית פוליטית מבחינתו, כשהוא מתקרב מאוד לאחוז החסימה.
השבוע היה נראה שליברמן מגשים חלום כשהוא יושב על הקופה הציבורית ופשוט מממש את מה שחלם לעשות כבר זמן רב. לליברמן יש תפיסת עולם מגובשת, חושים פוליטיים חדים וכפועל יוצא מזה תפיסה כלכלית-חברתית ברורה. עם כל הכבוד, אף ראש ממשלה עם שישה מנדטים לא יפריע לו לעשות את מה שהוא מתכנן כבר שנים. השבוע זה הסתדר ללפיד עם האינטרסים של הבייס, מעמד הביניים, וכך חברו שני הכוחות האלה, כשליברמן באוצר ולפיד, באמצעות אורנה ברביבאי, במשרד הכלכלה, ובעצם הפכו את ראש הממשלה בנט לחסר חשיבות בזירה הכלכלית.
בנט מיהר להימלט מגל הביקורת שצץ אחרי מסיבת העיתונאים. זאת שבה הוא פשוט טען בתגובה לאחת השאלות שהתוכנית הכלכלית היא בעצם תוכנית סינגפור שהבטיח. הוא עלה על המטוס הראשון לבחריין, למה שמכרו אנשיו כ"ביקור היסטורי", וניסה להסיט את סדר היום מהכלכלה חזרה לאזורים המדיניים. משם, מבחריין, תדרך כתבים בתדרוך ארוך בעילום שם, כשברור לכולם שזה הוא, ושחרר כותרת על הסרת הגבלות הקורונה.
עולה השאלה מדוע מביע ראש ממשלת ישראל את דעתו על שלל נושאים בוערים תחת הייחוס העלום "גורם מדיני בכיר"? מילא לומר איזה משפט או שניים על עניינים רגישים ולבחור לעשות זאת "לא לייחוס", מטעמים של ביטחון המדינה או רגישות בינלאומית. אבל ראש ממשלה שפורס את כל משנתו על מה שמתרחש בשלל נושאים שעל סדר היום כשהוא מסתתר, זה כבר מוזר.
כל צבר האירועים הזה מצייר תמונת מצב של ממשלה עם הנהגה תלת-ראשית לפחות. בכל הנושאים הכלכליים, כולל אג'נדה, אסטרטגיה וטקטיקה, ראש ממשלת ישראל הוא אביגדור ליברמן. בעוד בנט מנסה להלך בין הטיפות כדי לשמור על הרקמה העדינה בינו לבין שותפיו, ומסתתר מאחורי שמות כמו "גורם מדיני בכיר", את ליברמן כלום לא מעניין. האמת, נראה שהוא לא ממש סופר את בנט. גם לא את לפיד, שמיהר לצייץ השבוע שהוא תומך בליברמן ובמדיניות שלו, למרות אפס הסיוע לעצמאים. מעניין למה לפיד מיהר לתמוך בליברמן בצורה כל כך נמהרת. נראה קצת כאילו מישהו כופף לו את היד.
השורה התחתונה של כל הטריו הביזארי הפוליטי הזה, הוא שאין לממשלה הזאת שום תפיסת עולם סדורה. יש בראשה שלושה זכרי אלפא שכל אחד מהם נלחם על ליטרת הבשר האלקטורלית שלו. תחברו את זה עם חוסר יציבות פוליטי, רוטציה בדרך וקואליציות שבריריות, ותגיעו למסקנה שתוכניות משמעותיות וארוכות טווח לעולם לא נקבל פה.
האמת היא שבנט צדק. כדי להוריד את יוקר המחיה צריך לעשות בדיוק את מה שעשו בסינגפור. אם מעוניינים באמת לטפל בנושא הזה, צריך להיות אמיצים ולחזק את המגזר העסקי, זה שמרפד את קופת המדינה ומייצר מקומות עבודה. צריך להפסיק לפחד ולהוריד מסים. בעיקר מס חברות ומע"מ. להוריד את העומס מהעסקים הקטנים והבינוניים ולאפשר להם להרים את הראש ולהזרים כסף לתוך העסק ולתוך המשק, במקום לתוך הקופה של המדינה.
תורידו לבעל עסק מסים, הוא יפנה משאבים לעוד משרות, לעוד פרסום, לרכישה של רכוש קבוע, לפיתוח, למחקר. והנה לכם ירידת מחירים, יצירת מקומות תעסוקה, עידוד השקעות ומה לא. אז למה זה לא קורה גם פה אצלנו? בסינגפור זה לקח 20 שנה. בישראל, כל רגע יכולות לצוץ בחירות. ואז מה? למי יש זמן להתחיל תהליך. לקחת סיכונים, להעביר מסרים מורכבים. בשביל מה להתחיל את כל זה אם אפשר לעשות ספין בשמונה בערב?