השבוע פרסם העיתון "כלכליסט" תגובה נרחבת לטענות על תחקיר השימוש ברוגלות במשטרה, והבהיר כי תחקירי "כלכליסט" נשענו על עדויות ומידעים מתוך היחידה המשטרתית שהפעילה את הרוגלות, ושהמקורות של העיתון העבירו למשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד עמית מררי, מידע מפורט הרבה לפני פרסום דוח הביניים. כמו כן, בתגובה צוין שהעיתון אף הציע לספק הבהרות כדי לסייע בבדיקה - ונענה ריקם, הגם שמי שחשף את החשדות הם גם גורמים מהיחידה הרלוונטית.

סיקור פרשת הריגול המשטרתי ב-N12:

בין אם נפלו טעויות ברשימה, ובין אם לאו, אין כל ספק כי התחקיר חשוב ביותר ויש לתת אפשרות לעדות בתנאי חסיון מפני הפללה עצמית, שאחרת - כל אדם שירצה לחשוף את העבירות שבוצעו, עלול למצוא את עצמו מואשם בעבירות חמורות.

הלוואי שתוצאות הבדיקה הסופיות יראו שאין כל שימוש ברוגלה באופן בלתי חוקי. עם זאת, מספיק היה לראות את ההכחשות המגוכחות של המשטרה, ובהמשך של הפרקליטות, את הטחת ההאשמות ביניהן, כדי להבין שיש שימוש נרחב ברוגלה על ידי משטרת ישראל והדבר אינו נמצא תחת פיקוח ראוי.

לא נבדק השימוש הכולל שעשתה המשטרה ברוגלות פולשניות, בניגוד לדין. זה בדיוק היה המנדט שקיבלה עו"ד מררי. היה צורך לבדוק מפעילי רוגלות, ובנוסף להבין כיצד פריטי מידע אישיים מסוימים, שנמסרו על ידי המקורות כדי להראות שהמידע אינו שקרי, נמצאים בטלפונים הניידים שלהם. מכאן, אין כל מנוס ממהקמת ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט/ת, שהינה בלתי תלויה ולא מגמתית, לבדיקת הפרשייה.

באופן מסוים, פעל "כלכליסט" באופן אמיץ בכך שאישר שחלק ממקורותיו נמצאים בתוך היחידה עצמה, אם כי קיים חשש ממשי, שכעת ירדפו אותם במקום לבדוק באופן ממשי את המצב.

יותר מכך, רק לאחרונה, לאחר שהכחישה את השימוש בתוכנה, ביקשה משטרת ישראל אפשרות לקבל בחזרה את השימוש בה, בדיון בכנסת. השרה מרב מיכאלי סיפרה בריאיונותיה שנפגשה עם השוטרים והתובעים, והיא  סומכת עליהם. האומנם? כיצד אפשר לסמוך על גורם בעל עניין, שלפי טענת "כלכליסט" סירב לבחון את הפרטים לעומקם? כיצד אפשר לסמוך על השוטרים שיחקרו את עצמם? מדוע לא לקבוע כללים ברורים, חוקתיים וחוקיים, לשימוש במנגנון? מדוע בחרה המשטרה לעקוף את חוק האזנת סתר ואת פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) ולפעול באופן שונה? מי הסמיך את השוטרים לעשות כן, האם היה גם גורם מהפרקליטות מעורב? כל אלו שאלות שחייבות להיבדק באופן אוטונומי ומנותק מהפרקליטות והמשטרה, שאחרת אנחנו נותנים לחתול לשמור על השמנת.

התחקיר כשלעצמו חשוב, השמות פחות. התוכן חשוב - והבדיקה חשובה. בתקופה שבה האמון הציבורי בפרקליטות, במשטרה ובמערכת המשפט נמצא בשפל, דווקא בדיקה שכזו יכולה להוביל להחזרת האמון אם תראה שלא הייתה פגיעה בפרטיות. הדרך שבה פעלו, עד עתה, בניסיון לבדוק את הטענות, היא דרך שמראה חקירת מנהרה, שמטרתה ברורה מראש: הפרכת התחקיר ואי בדיקת הטענות החשובות שבו.

היועמ"שית גלי בהרב מיארה בטקס הכניסה לתפקיד (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בשביל האמון: ועדת חקירה ממלכתית, היועמ"שית גלי בהרב-מיארה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יותר מהכול, דומה שאין אירוני מכך, שמפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך הכריז על שני דברים אשר סותרים אחד את השני במקביל. בגלי צה"ל אמר: "יש אחריות ציבורית לחשוף מי הגורם שהונה את "כלכליסט" והטריל את מדינת ישראל במשך חודש". בד בבד טען במקום אחר כי "היה ניסיון להדביק את הטלפון שלי ברוגלה אחרי שסיימתי את התפקיד. בלמתי את הניסיון ואיתרתי את הגורם שעמד מאחוריו".

אולי כדאי שהצוות של הפרקליטה מררי יבדוק גם את זה. אני משוכנע שלאחר הבדיקה שתיעשה, יודיעו שגם בעניין זה - לא נפל כל פגם.

דווקא היועמ"שית גלי בהרב-מיארה יכולה להראות אוטונומיה ולפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה ובעלת סמכויות חקירה של ועדת חקירה, שתבדוק את הנושא. כל מי שחרד לשלטון החוק, ולפרטיותו, לא יכול להסכים לטיוח הבדיקה, או לכך שהפרקליטות והמשטרה יבדקו את עצמם. שלטון החוק כולל גם מניעת ביצוע עבירות על ידי רשויות אכיפת החוק. רק כך ניתן יהיה לדעת בתקווה את האמת, ולמנוע מקרים עתידיים.

>>> הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן וחוקתי, ומכהן כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין