לפני שלושה שבועות עצרה הקהילה היהודית בארצות הברית את נשימתה וכאיש אחד עקבה בחרדה אחר גורלם של הרב צ'ארלי סיטרון-ווקר ומתפללי קהילת בית-ישראל בקוליוול טקסס, שהוחזקו באיומי נשק על ידי הטרוריסט מאליק פייסל אקרם. בזכות תושייתם של המתפללים ופעולתה הנחושה של המשטרה המקומית האירוע נגמר ללא נפגעים בנפש.

גם בישראל דיווחו כלי התקשורת בהרחבה על הדרמה.ישראלים רבים עקבו יחד עם אחיהם האמריקנים אחר השידור החי של התפילה, שהמשיך להציג את התמונות, ויחד התפללו לשלומם של בני הערובה. מי שרצה הוכחה נוספת ללב היהודי הקולקטיבי שלנו, הפועם יחד בעתות משבר, קיבל גם אותה בשידור חי. הלוואי ויכולנו לשמר את מאגרי הרצון הטוב והערבות ההדדית גם לימי שגרה ולמנפם להתמודדות עם האתגרים המשותפים העומדים בפנינו, שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.

עבור יהודי ארצות הברית, האירוע בקוליוול פתח מחדש את הפצע הטרי של הטבח הנורא בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג פנסילבניה, שבו נרצחו 11 מתפללים. לצערנו, שני האירועים הנפשעים, במרחק שלוש שנים אחד מהשני, אינם אירועים מבודדים אלה חלק מגל מתמשך, עכור ואלים שעובר על הקהילה היהודית בארצות הברית.

אדם חמוש מחזיק בני ערובה בבית כנסת בטקסס (צילום: לפי סעיף 27 א')
הזירה בבית כנסת בטקסס | צילום: לפי סעיף 27 א'

מאליק פייסל אקרם מהאירוע האחרון ורוברט באוורס, הרוצח מ"עץ החיים", ניזונו מסביבה מאפשרת ואף מעודדת שנאה ופגיעה ביהודים. יש קו ישר וברור בין השיח האנטישמי ברשתות החברתיות מימין ומשמאל, דרך ריסוס צלבי קרס על בתי כנסת ומוסדות חינוך יהודים, עבור בקללות ויריקות על יהודים ברחוב ועד התקפות אלימות על יהודים ברכבת התחתית רק בגלל שהם יהודים. לפי מחקרים שפורסמו, ארבעה מכל עשרה יהודים נוקטים צעדים להסתרת סממנים מזהים, כמו שרשראות עם מגן דוד. יותר מ-50 אחוז מיהודי ארצות הברית מעידים שאינם מרגישים בטוחים. היהודים הם 2 אחוזים מהאוכלוסייה האמריקנית, אבל כ-60 אחוזים מפשעי השנאה על רקע דתי ביבשת הם כלפיהם וטרם הגענו לתחתית המדרון החלקלק.

המאבק באנטישמיות מאחד את כולנו: דמוקרטים ורפובליקנים, צעירים ומבוגרים, אורתודוכסים, רפורמים וקונסרבטיבים. לראיה, 51 מהארגונים היהודים המובילים בארצות הברית החברים בוועידת הנשיאים, כבר אימצו את הגדרת ה-IHRA. מעבר לחשיבות ההתכנסות סביב הגדרה אופרטיבית של אנטישמיות, ה-IHRA מכליל גילוי שנאה מסוימים כלפי ישראל כאינדיקציה פוטנציאלית לאנטישמיות. כשבמסדרונות חברת הייטק מכנים יהודי 'ציוני מטונף', זו אנטישמיות. כשלבנה נזרקת לחלון בית כנסת במהלך ימי מבצע "שומר החומות" זו אינה הבעת דעה פוליטית, זו אנטישמיות. הארגונים היהודיים המרכזיים בקהילה היהודית בארצות הברית נחושים להילחם בגל השנאה האנטישמית ששוטף את ארצות הברית. לשמחתנו, אנחנו לא לבד. רשויות החוק, כמו גם המחוקקים והציבור האמריקני, עומדים לצדנו; תפקידנו הוא לחנך, להרחיב ולהעמיק את קואליציית האנטי-שנאה בארצות הברית כדי ליישם מדיניות של אפס סובלנות כלפי שנאת יהודים, לבודד ולהוקיע את השונאים ולהשיב ליהודים את ביטחונם.

ישראל מצידה יכולה לתמוך במאבק ולהביע את קולה המוסרי כמדינת העם היהודי. במקביל היא יכולה להיות מקור לנחמה וביטחון בלתי מעורער שליהודים לעולם יהיה בית ומקלט. לכן, יחד עם רבים אחרים, הבעתי דאגה עמוקה כאשר באחרונה נסגרו שערי ישראל לכניסת יהודים. כיניתי זאת השעיית ההסכם הבלתי כתוב בין ישראל ליהודי העולם.

ב-2022 ברור לנו יותר מתמיד שהאנטישמיות מרימה שוב ראשה המכוער. היא תופסת צורות חדשות ומתוחכמות לרבות כסות אנטי-ציונית; היא מופיעה מימין ומשמאל ופוגשת את הדור הצעיר ברשתות החברתיות ובאמירות של משפיענים שלעיתים לא מודעים לכך שהם מבטאים נרטיבים חשוכים שכבר עלו בחייהם של יהודים רבים לאורך ההיסטוריה. כעת היא חודרת לתקשורת המרכזית ולמאמרי מערכת בעיתונים מרכזיים. החדשות הטובות הן: אנחנו לא ב-1938; יש לנו את היכולת ואת העוצמה להילחם ולא פחות חשוב שכנים ומקבלי החלטות לא-יהודים שמוכנים לעמוד לימיננו למיגור מגפת האנטישמיות. אני אופטימי, אין לנו אופציה אחרת מלבד ניצחון.

>>> הכותב מכהן כמנכ״ל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בצפון אמריקה