לאחרונה הטשטשו הגבולות בין בהלה לאדישות, כתגובה לגל האומיקרון המתפשט באוכלוסייה. אין זה פלא, היות ואנחנו חווים כבר למעלה משנתיים מגפה כלל-עולמית, שמשנה את חוקיה ללא הכר ובקצב גבוה. עם זאת, אני מרגישה צורך לשקף את הפעילות המתרחשת בשטח, דווקא משום שקרוב לוודאי האומיקרון גורם למחלת קורונה קלה, ועל רקע ממדי ההדבקה באוכלוסייה שכמותם לא ראינו בגלים הקודמים.
גל האומיקרון - סיקור N12:
- כל מה שצריך לדעת על המתווה הבידודים החדש במערכת החינוך
- פרסום ראשון: בדיקות ה-PCR יצומצמו
- 200 חיילים מתגברים את מחלקות הקורונה
- משרד הבריאות מזהיר: נשבור את שיא החולים קשה מפרוץ המגפה
ישנה אופטימיות זהירה שמאפיינת את קבלת ההחלטות בתקופה זו. עם זאת, המצב בבתי החולים ובקהילה מהווה אתגר משמעותי לאנשי ונשות הצוות. גם בשעה זו ישנם עומסים כבדים במערכת הבריאות כולה, בין היתר משום שחסרים אלפי אנשי ונשות צוות שבעצמם מאומתים. למזלנו, מחלת הקורונה הנגרמת מהאומיקרון מתבטאת באחוז נמוך יותר של מאושפזים במצב קשה. זאת בשונה מהגלים הקודמים, כשאז רוב החולים המאושפזים פיתחו דלקת ריאות והרבה מהם קרסו עם אי-ספיקה נשימתית. בגל הזה יש לצוות, בכל זאת, יותר מרווח נשימה להעניק טיפול רפואי מיטבי.
חשוב להזכיר שמדובר בצוותים רפואיים שכבר עובדים שנים תחת עומסים כבדים, עוד לפני שהחלה מגפת הקורונה. מי זוכר שפעם היינו מרימים קול זעקה לגבי עומסים ותחלואת חורף שהביאו לאשפוזים של מטופלות ומטופלים במסדרונות המחלקות הפנימיות ולזמני המתנה של שעות רבות במחלקות לרפואה דחופה? ואלו קיימים גם בתקופה הזו. כשמוסיפים לכך את רמת השחיקה הגבוהה בעקבות מגפת הקורונה, התמונה רק מתחדדת - יש צורך לתת מענה בדמות תוספת תקינה של אנשי ונשות צוות, על מנת להפחית את העומסים, וזאת דווקא בתקופות של שגרה.
תסמונת PIMS, תסמיני Long Covid
למרות תמונת המצב של שיא חדש בהיקף מאומתי קורונה, שלא ראינו בגלים הקודמים, אני בהחלט מבינה את הדיון לגבי הסרת המגבלות בארץ, זאת בעקבות מדינות אחרות בעולם כמו אנגליה. במקביל לדיון על מדיניות התו הירוק והבידודים, אנחנו שוקלים את צעדינו בתוך בית החולים וולפסון על בסיס יומיומי. לאור התחלואה הנצפית עד עתה מהאומיקרון, אנו בוחנים את מדיניות האשפוז במחלקות קורונה ייעודיות, לגבי חולים שיש להם מחלה אחרת ומתגלים עם קורונה בבית החולים.
יתרה מכך, אני יכולה לשתף שבזמן האחרון אפילו עולה השאלה האם נדרש להמשיך באחזקה של מחלקות קוורנה שלמות, עם המאפיינים הייחודיים שלהן - מערכות מיזוג נפרדות, דלתות כפולות ומסלולי כניסה ויציאה שונים ועוד. כרגע הרושם שלנו הוא שמרבית ההדבקה הנרחבת מתרחשת בקהילה, והמחלה קלה בלמעלה מ-50% מהנדבקים המאושפזים. המשמעות היא שייתכן וקרוב מאוד הזמן שנתייחס לקורונה כמחלה נוספת ברפואה, שמטפלים בחולים קשה בה באמצעי מיגון דומים למחלות נשימתיות מדבקות אחרות.
הצעד הנשקל כעת של הסרת המגבלות על נחשפים וביטול התו הירוק הינו צעד שיש לשקול בכובד ראש. כיום אנחנו מכניסים אנשים לבידוד על פי בדיקות, כלומר - אנחנו מנחים מטופלים כיצד לנהוג על פי תוצאות הבדיקות שלהם ולא על פי מצבם הקליני. עם זאת, כלל בסיסי ברפואה הינו שמטפלים בחולה עצמו ולא בתוצאות הבדיקות. במילים אחרות, אם מישהו הוא א-סימפטומטי, אין סיבה להתייחס אליו כמו אל חולה שיש לו סימפטומים, גם אם תוצאת הבדיקה שלהם זהה. כולי תקווה שבקרוב יגיע הזמן שננהג כך גם עם האומיקרון, והקורונה תהפוך לעוד מחלה זיהומית ורק זיכרון של מגפה עולמית.
כרגע, בטווח המיידי, הדבר החשוב ביותר הוא סבלנות. עוד לא הגיעה העת להוריד לגמרי את המסכות. כך, למשל, אשפוז הילדים נמצא במגמה יציבה, אך בימים האחרונים הגיעו לבית החולים וולפסון שני ילדים במצב קריטי שעברו הנשמה. אנחנו מקווים שזה לא סימן לבאות. בנוסף, ישנם דיווחים ראשוניים מהעולם על עלייה בתסמונת PIMS בילדים בעקבות האומיקרון. לזאת יש להוסיף את העובדה שאנחנו עדיין לא יודעים לחלוטין את השפעות הקורונה לטווח הארוך, שכן המחלה הינה מחלה חדשה בת שנתיים והדיווחים על תסמיני Long Covid מטרידים.
למרות "תשישות הקורונה", שקיימת אצל כולנו, אנו כציבור צריכים לקחת אחריות אישית ולהמשיך ולפעול לפי ההנחיות שמתעדכנות, וללכת להתחסן בהקדם. אנחנו רואים את ההשפעות החיוביות של שלושת מנות החיסון שמונעות אשפוזים, מחלה קשה ותמותה. החיסון, לצד הטיפולים התרופתיים המגוונים שקיימים, וחיזוק מתמשך של מערכת הבריאות עם משאבים, מאפשרים את המשך החיים כאן לצד הקורונה. כשירד מהפרק השיח האם להתחסן או לא, אני מניחה שגם השיח לגבי התו הירוק יתייתר.
>>> ד"ר ענת אנגל משמשת כמנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון בחולון