משה איבגי השתחרר אתמול (שני) מהכלא לאחר שישה חודשי מאסר בלבד, זאת לאחר שפרקליטות המדינה החליטה שלא לערער על החלטת וועדת השחרורים בעניינו. שחרורו של איבגי מגיע זמן קצר בלבד לאחר שהפרקליטות החליטה שלא להתנגד לקיצור מאסרו ולשחרורו של עבריין מין אחר, רונן ביטי. שתי הפרשות הן רק קצה הקרחון למה שנראה לעיתים כמדיניות שיטתית של סלחנות כלפי עברייני מין מורשעים – שוו בדמיונכם עוד כמה עברייני מין משתחררים, לכאורה, הרבה לפני שסיימו את תקופת מאסרם, עבריינים שאינם מוכרים לציבור הרחב ושבאופן טבעי העיסוק הציבורי בהם כמעט ואינו קיים. יש לקוות שזהו לא המצב.
אני מנסה בכל כוחי להיכנס למוחם של הגורמים בפרקליטות, אשר נראה שהחליטו שלא להילחם בשחרור המוקדם של הטורפים המיניים האלו – הרי יושבים שם אנשים אינטליגנטים, הם יודעים שהמשטרה השקיעה משאבים רבים בחקירות ועשתה עבודתה נאמנה, שכן בית משפט הרשיע את אותם עברייני מין על סמך החומרים שנאספו. גם בפרקליטות עבדו קשה על התיקים האלו ואין לי ספק שעשו זאת מהמקום הערכי והנכון של עשיית צדק. האם הם יכולים ביום הזה להישיר מבטם לקורבנות ולהסביר מדוע החליטו שלא להילחם על צדקתן, קל וחומר לאחר שגזר הדין כבר ניתן ושבית המשפט השתכנע באמיתות הדברים?
המדיניות הזאת, שמעלה חשש כבד לסלחנות כלפי עברייני מין, היא תעודת עניות לפרקליטות ומעבירה מסר נוראי לקורבנות, אותן נשים אמיצות שהחליטו להפסיק לשתוק, אזרו אומץ וסיפרו את שעבר עליהן. הן עשו זאת למרות שמדובר באחד השחקנים האהובים ביותר בישראל, במקרה של משה איבגי, ביודען על פי ניסיון העבר, שתהפוכנה מטרה קלה לנאצות והסתה ברשתות החברתיות. אבל המסר הזה נוראי גם לחברה הישראלית כולה – ההוכחה הטובה ביותר לכך היא מה שקרה זמן קצר בלבד לאחר שחרורו של איבגי מהכלא.
חברת "יונייטד קינג" הודיעה, ממש במקביל לשחרורו, שבכוונתה לשחרר סרט חדש בכיכובו. בחוצפתם, הם אף הוציאו הודעה רשמית שמחבקת את עבריין המין המורשע וקוראת לחברה הישראלית ולעולם התרבות לקבל אותו בחזרה לחיקם. מדובר בניסיון עלוב לסיבוב יחסי ציבור על גב הקורבנות – שפשפתי את עיניי כאשר קראתי את הודעתם הרשמית אשר יצאה במקביל לשחרורו.
ברצוני להדגיש, שיקום עברייני מין הוא עניין קריטי, חשוב ויש לתת עליו את הדעת. אבל הדרך לשיקום ארוכה ובוודאי שיש גם משקל לנראות, לאטימות הלב שמופגנת כאן כלפי הקורבנות שנאלצות לראות את מי שתקף אותן משתחרר וקופץ ישר לצילומי סרט. יש להזכיר גם שהעבירות שביצע משה איבגי נעשו על סט הצילומים, אותו סט אליו הוא חוזר לפני שהספיק לעבור מסע שיקום כלשהו עם יציאתו מהכלא, שיקום שכאמור נדרש וחשוב שיקרה. האמירות לפיהן העבריין שילם את חובו לחברה אינן מנקות את הנוהגים באופן הזה – ישנו חוב חברתי אדיר גם כלפי אותן קורבנות, נדמה שמישהו קצת שכח את זה. בסוף, יש כאן תוקף ויש קורבנות. אסור שנתבלבל בנושא.
>>> הכותבת היא יו"ר נעמת