"אני מריח שקרנים כמו שאני מריח כוסברה", התגאה מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך בריאיון ב"עובדה". חוש הריח שלו התברר כמפותח מדי: אל כהונתו בתפקיד מפכ"ל המשטרה הוא הביא פרקטיקות חסרות מעצורים מהשב"כ, שרק חלקן נחשפות בתחקירי "כלכליסט". רובן היו פזורות כאן, אבל בגלל פוזיציה פוליטית או סתם חוסר תשומת לב, לא התעורר סביבן דיון ציבורי מספיק.
משטרת אלשיך, כך נטען בימים האחרונים, שאבה את תכולת הטלפון הסלולרי של "פעיל חברתי" ואספה עליו מידע אישי לא רלוונטי על מנת לסחוט אותו. זה לא אמור להפתיע איש: אותה משטרה, של אותו אלשיך, השתמשה בכלי אחר שלה – מעצר – כדי לאסוף מידע אישי רגיש על ניר חפץ, והכול כדי לסחוט אותו. סליחה, "להגיע לחקר האמת". אלשיך התפאר שהוא "קורא כל מילה בתיקי נתניהו", אך הפלא ופלא – דווקא המילים המחרידות שהוטחו בנחקר נעלמו ממנו.
מוקדם יותר, אותו אלשיך הכפיש אזרח ישראלי חף מפשע, יעקוב אבו-אלקיעאן, שנורה למוות בידי שוטרים, ועל סמך ראיות שלא היו מצדיקות אפילו עיכוב לחקירה כינה אותו "מחבל בן מוות". השב"כ קבע שאין ראיות שהנ"ל ניסה לבצע פיגוע דריסה, ואפילו שי ניצן נאלץ להודות שלא היה להאשמה בסיס, אבל הכל טואטא "כדי לא לתת נשק למי שרוצה לפגוע במערכת, ודי לחכימא". במדינת אלשיך, כמו אצל הקלינגונים ב"מסע בין כוכבים", אדם הוא אשם עד שתוכח חפותו, וגם אז לא בטוח.
מי ששוחח עם אלשיך בשלהי העשור שעבר שמע ממנו, למשל, שמרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, הסתבכה קשות והראיות נגדה למעשי שוחד מוצקות. הזמן חלף, התיק התאדה. מהפרשה נותר רק נזק אישי כבד לראש עיר מצטיינת.
מתיקי נתניהו ועד תיקי נתניהו וכל מה שבאמצע, מה שיישאר מכהונת אלשיך הוא משטרה שהופכת לשור פראי שרומס כל מה שעומד בדרכו, ללא הבדל דעה, השקפה או לאום. תישאר ממנה גם החלשה דרמטית של אלה שאמורים לשמור על השומרים: אלשיך החריב את המחלקה לחקירת שוטרים וקידם בובה חלושה לתפקיד. במקביל, הפיקוח על הפרקליטות נותר נכה ושדוף. המינימום האזרחי שיכול לעשות עכשיו היועמ"ש הפורש אביחי מנדלבליט הוא להרחיב את החקירה בדחיפות לשנות כהונתו של אלשיך.
מאז התפוצצה פרשת NSO, המפכ"לים דנינו ושבתאי אומרים בכל מקום שלא ידוע להם דבר על המעשים, ורק אלשיך לא התבטא מאז התפוצצה הפרשה. לא במקרה הוא ברח. גם אתם מריחים כוסברה?