למרות כל הצהרות החגיגיות, מסיבת העיתונאים שבה הציגו אתמול (רביעי) ראש הממשלה ושר האוצר את התוכנית להקלה ביוקר המחיה נועדה בעיקר לשחרר לחץ ולהפחית את הזעם הציבורי בעקבות גל ההתייקרויות. בנט וליברמן הבינו שקשה להילחם באופן מיידי בעליות המחירים, לכן העדיפו להגדיל את ההכנסה הפנויה של מי שעובד. לכאורה זה רעיון טוב, במיוחד כשהוא מכוון למעמד הביניים שנושא בעיקר הנטל הכלכלי, אבל שימו לב לאותיות הקטנות.
- המשפחות שיקבלו - ואלה שלא: מאחורי התוכנית הכלכלית
- ביקורת בקואליציה על התוכנית הכלכלית: "הכסף צריך להגיע לחלשים"
הסעיף המרכזי של תוספת לנטו להורים לילדים בני 12-6 יסייע קודם כל לבעלי משכורות בינוניות וגבוהות. כך למשל, אישה עובדת עם ילד בן 9 צריכה להשתכר 9,500 שקלים ומעלה כדי ליהנות מהתוספת החדשה שהובטחה של 223 שקלים. צריך גם לזכור שההטבה הזאת ניתנת ללא מבחן הכנסה - הטבת נקודות הזיכוי לגילי 6-12 תינתן למי שמרוויח 10,000 שקלים, אבל גם למי שמרוויח 50,000 שקלים.
הצעד הנוסף שהובטח - מענק מיוחד למי שמשתכר משכורת נמוכה (מס הכנסה שלילי), המענק הזה יינתן רק בחודש יולי, כך שלא ישפיע באופן מיידי על מצבם של העובדים במעמד הנמוך.
גם הורדת מכסים הוא צעד בכיוון הנכון, אבל ההיסטוריה מלמדת שלוקח זמן עד שהוא משפיע על המחירים, אם בכלל. אלו לא הצעדים שיורידו את יוקר המחיה. כדי לעשות זאת צריך לנקוט בשורה של צעדים, ארוכים וקשים להעברה, שכוללים המון מלחמות ומאבקי כוח מול היצרנים והיבואנים הגדולים – וכל הממשלות נכשלו בזה עד כה.
למלחמה אמיתית ביוקר המחיה צריך נחישות ועבודה סיזיפית ומאומצת לאורך זמן. בכל פעם לשבור עוד לבנה בחומת המונופולים ולייצר סביבה שתאפשר תחרות אמיתית במשק. זה הרבה יותר קשה, זה דורש אומץ פוליטי, התמדה ויכולת להילחם בגופים החזקים במשק, הרבה יותר קל לעשות מסיבות עיתונאים עם כותרות בומבסטיות והצהרות חגיגיות בשמונה בערב.