קמה על רגל ימין: לפנות בוקר סיימה עידית סילמן לנסח את הודעת הפרישה שלה, והלכה לישון. חודשים של לחצים בבית הכנסת, מהחברים, של כאבי בטן, הסתיימו בהכרעה לעזוב. מהאדם השנוא ביותר בימין ואחד האהודים בשמאל, התהפכו ברגע היוצרות.
בנט, לעומתה, התעורר לתוך סיוט. קואליציה בת שישים חברים, בלי רוב, היא הגרסה הפוליטית לזומבי: לא ממש מת, לא ממש חי. היא איננה מסוגלת עוד להעביר אף חוק בכנסת, בוודאי לא את חוקי נתניהו ואת הגבלת הכהונה, בוודאי לא תקציב.
אבל מה כן? האפשרות הסבירה ביותר היא שהימין ימצא עוד נוטש אחד: גם כאשר הממשלה עוד נראתה מתפקדת יחסית, רבו ההרהורים בקרב חברי ימינה על עריקה אפשרית לטובת שריון בליכוד. כעת, לאחר שהקרחון פגע בספינת הקואליציה, והיא נוטה קלות על צידה (הימני), הפיתוי גובר: נתניהו יציע בוודאי שיריון, כפי ששריין את יברקן, לוי-אבוקסיס ואת פליטי כולנו. את ההבטחות האלה הוא מקפיד לקיים, תמיד בשביל העריק הבא.
העניין הוא שהרבה יותר קל לפזר את הכנסת הזו מאשר להקים ממשלה חלופית. כדי לפזר יש צורך בעוד ח"כ אחד, בגלל שגם הרשימה המשותפת מעוניינת בבחירות. אבל טיבי וחבריו לא יתמכו בממשלה של ביבי וחבריו. ולכן יש צורך בעוד שישה חברי כנסת עבור מה שנקרא "אי אמון קונסטרוקטיבי". וזה כבר הרבה יותר קשה. ייתכן, לא בטוח, שזה יהיה יותר קל כשחרב הבחירות תהיה על הצוואר: ח"כים רבים בימינה, תקווה חדשה ואולי כחול לבן חוששים שלא ישובו. אולי יאמרו גם הפעם, כמו אשתקד, שעדיפה כל ממשלה על פני בחירות חמישיות?
בנט, שביקר שלשום בבסיס מודיעין, התגלה כנטול מודיעין: הוא גילה מהחשיפה בחדשות 12 על פרישתה של סילמן. רק מאוחר יותר הגיע למשרדו המכתב. כעת הוא זקוק נואשות לעוד אצבע. מאין יבוא עזרו? בקואליציה רוצים רשת ביטחון מהרשימה המשותפת. העניין הוא שהשמיכה קצרה: יש רבים בתקווה חדשה וימינה שלא יסכימו לכך.
דבר אחד ברור: אם מישהו שגה באשליות שהמשבר הפוליטי תם, גם בחסות סיקור מלטף לממשלה, הוא התעורר הבוקר וגילה: הפטריה שלנו חזרה. המשבר הפוליטי נכנס לשנתו השלישית, והוא לא הולך לשום מקום.