בלתי אפשרי לפספס את הפרסומת החדשה שמשודרת מדי שעה ברדיו, ומזמינה, בקול שמח, את החקלאים שזרעו, קצרו והשקיעו לבוא ופשוט "לקבל כסף מהמדינה". האמת היא שניסיתי להימנע מלתקוף את הרפורמה של משרד האוצר בענפי החקלאות, שיש בה גם דברים טובים, אבל הציניות שבה מנוהלים הדברים מצד שרי הממשלה מחייבת התייחסות.
נתחיל מהפרסומת המדוברת: אין כרגע כסף שמחולק. התמיכה הישירה שהמדינה מציעה לחקלאים לא סוכמה עדיין, היא נמצאת בדיונים ורחוקה מהכרעה. למעשה, כמו בכל שלב ברפורמה הזאת, משרדי האוצר והחקלאות זורקים מספרים מופרכים, הם נענים על ידי ארגוני החקלאות בהשגות ושאלות, ובסוף, מחליטים מה שהם רוצים. אז כרגע אין סיכום על תמיכה ישירה, שאמורה להעביר כסף לכל חקלאי שעובד את האדמה.
נמשיך לגולת הכותרת של הרפורמה - ההחלטה לבטל את המכסים על פירות וירקות. כמו מנטרה, חוזרים בריאיונות בתקשורת שר החקלאות ומנכ"לית המשרד שלא הגיוני שאננס יעלה בישראל פי כמה וכמה מאירופה. האמת, בזה הם צודקים. עם זאת, ההחלטה להבליט את מחירם של "גידולי הבוטיק" בישראל כמו אננס, פירות יער, פטריות ותאנים היא לא יותר מזריית חול בעיני הציבור. אנשי המקצוע במשרד החקלאות מפרסמים השוואות במגוון גידולים, בהם ישראל זולה בהרבה ממדינות אחרות ב-OECD ואלו במוצרים שכולנו צורכים כמו גזר, מלפפון, תפוז, מנגו ואבוקדו.
לפני כשבועיים פורסם דוח ביניים של "הוועדה לבדיקת פערי התיווך של מחירי הפירות והירקות", לגיבושה היו שותפים משרד הכלכלה, משרד האוצר ורשות התחרות. בטח שמעתם שהם קבעו ש-64 אחוזים מכל שקל על תוצרת חקלאית הולכים לחקלאי, ורק 36 אחוזים הולכים לקמעונאים. אלו כמובן מספרים שכל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.
קריאה מעמיקה יותר של הדוח הבהירה שהוועדה לא חושבת שהחקלאי מקבל כל כך הרבה, אלא "הוסיפה" לחישוב את בית האריזה, הקירור, המשווק ועוד הרבה ידיים בדרך. אבל הכותרת ניצחה. בתזמון שאינו מקרי, כמובן, ושמוכיח שהוועדה לא הייתה ממש חופשית - פרסום ההודעה נדחה במשך שבועות עד לפגרת הכנסת ויום לפני מסיבת עיתונאים מתוכננת של משרד האוצר ומשרד החקלאות, שבה הודיעו באופן חד-צדדי על ביטול המכסים. כל זה לא איפשר דיון נרחב בנושא, אלא קביעת עובדות בשטח.
הפרסום של חברי הוועדה המכובדים על רווחי החקלאים כל כך "דרמטי", שהופתעתי לגלות השבוע שדווקא אחת הקמעונאיות הגדולות בישראל החליטה להקים זרוע נדל"ן, בזמן שקמעונאית אחרת רכשה השנה חברת תעופה. עם כל כך הרבה רווחים, איך דווקא החקלאים מחליטים להשקיע, לכל היותר, בבתי קירור או בשתילים וזרעים חדשים. ממש אנשי עסקים טובים, עם החלטות תמוהות.
כל הרפורמה, שמתבססת על כמה שיותר יבוא תוצרת מחו"ל, מגיעה בתקופה שממחישה יותר מכל למה אי אפשר להסתמך רק על יבוא. חברת מ. לסר, יבואנית הביצים הגדולה בישראל, כבר מתריעה כי צפוי בחג הפסח מחסור בביצים בשל שביתה של נהגי המשאיות בספרד, המלחמה באוקראינה והתפרצות שפעת העופות באירופה. הביצים שכבר מצליחים להביא, יקרות יותר ממחיר הביצה הישראלית המפוקחת.
ויש גם דברים חיוביים ברפורמה - השקעות במחקר ופיתוח (שטרם עוגנו בספר התקציב או בתוכנית מסודרת), חוק סימון ארץ המקור (שטרם חוקק), הפחתת מכסים על מוצרי דשן וזרעים (צעד מבורך שכבר בוצע), תוספת עובדים זרים.
החשוב מכל הוא שאת כל שלבי הרפורמה, גם החיוביים וגם הקשים צריך לעשות ברגישות מבלי לבטל חד-צדדית הסכמים קודמים, מבלי לפגוע ולזלזל באלפי חקלאים חרוצים שעובדים קשה ורוצים להתפרנס בכבוד. האקזיט של החקלאים הוא לא ברכישת חברות, גלגול מניות וצבירת נכסים. האמת הידועה היא שלא מתעשרים מחקלאות, מרכז החיים הוא ביישובי הפריפריה הרחוקה. שם הבית שהצלחת לבנות שווה פחות מדירת שלושה חדרים בגוש דן, שירותי הבריאות שלך ירודים ונחותים, החינוך שהילדים יזכו לקבל יהיה ברמה נמוכה יותר וגם פעילויות תרבות הן נדירות בהרבה. כל אלו הן עובדות שבהן המדינה מכירה ושואפת לתקן. עם זאת, אם ימשיכו לחפש חיסכון של שקלים בודדים לחודש בסל המשפחתי דווקא אצל האנשים האלה ולא במקומות נוספים, זה יעלה לכולנו ביוקר.