גנץ ובנט נאמו אתמול והתייחסו להסכם הגרעין. הם שידרו על אותו הגל – הזהירו את העולם מפני ה"חורים" שבו, והביעו את החשש מתוקפו הקצר. שר הביטחון מצידו אמר שההסכם "אינו סוף פסוק", ונראה שמאחורי הביטוי הזה מסתתרות אותן דלתות שישראל רוצה להשאיר פתוחות מחשש להפרה שלו בידי האירנים.
הדלתות הללו הן גם אפשרויות פעולה שישראל ממשיכה להיערך אליהן, וגם היערכות בציר הדיפלומטי. באשר לאפשרויות הפעולה, ישראל תמשיך להכין אופציה של תקיפה אמיתית ואפקטיבית באירן גם אחרי שיוסרו הסנקציות. בכל יום שעובר, ישראל מוכנה יותר – רוכשת מערכות מתקדמות נוספות, אוספת מודיעין, מדייקת מטרות ומפתחת עוד ועוד יכולות.
לפי פרסומים זרים, ישראל מבצעת מתקפות סייבר על מטרות אירניות, חיסלה מדענים ועושה פעולות שתכליתן לפגוע ביכולות ובידע בשל האירנים. נראה שה"אינו סוף פסוק" של גנץ מתייחס גם לאפשרויות הפעולה האלה, שישראל מתכוונת לא להוריד אותן מהפרק, גם אם ייחתם הסכם.
באשר לציר הדיפלומטי, המאמץ של ישראל מתרכז כרגע בעיקר בעניין תוקף ההסכם. ישראל חוששת ששנתיים וחצי אחרי החתימה, נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה, והאירנים יחלו בכל הכוח לפתח גרעין כשמצבם הכלכלי השתפר בעקבות הסרת הסנקציות הכלכליות.
ישראל מתכוונת להפעיל לחץ על האמריקנים והאירופאים לחדש את ההבנות בתום השנתיים וחצי, ולחתום על מעין הארכה, או הסכם נוסף. צריך להדגיש בכל אופן, שכל עוד החוזה בין המערב לאירן בתוקף, ישראל לא תתקוף בפעולה גלויה באירן.
זאת, מכיוון שאחרי החתימה, על כל פעולה דרמטית של ישראל נגד האירנים האמריקנים ידרשו הסבר. אם לא יתחדש ההסכם אחרי שנתיים וחצי, ישראל כבר תרגיש חופשייה יותר לפעול כאוות נפשה, אך כל עוד הוא קיים – ישראל לא תוכל לפעול, אלא בהפרה בוטה שלו בידי האירנים.
חשוב לציין נדבך נוסף בהסכם הגרעין. המאבק בהתעצמות האירנית במזרח התיכון, ובפרט בסוריה, עלול להיפגע. ברגע שייחתם ההסכם, אירן תוכל להזרים למקומות שהיא משפיעה בהם הרבה מזומנים בזכות הסרת הסנקציות, וכך היא תתדלק את השלוחות שלה במזרח התיכון.