כבר עם כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה, היה ברור וידוע לכל קברניטיה שד"ר יפעת שאשא-ביטון מחזיקה בעמדות מתונות יותר בכל הקשור לטיפול בקורונה. הרי היא זו שהייתה הסדין האדום מול מדיניות הסגרים שהנהיג נתניהו. הם, לפיד ובנט, חיבקו אותה.
סיקור N12:
- שאשא ביטון בריאיון ראשון מאז פיטורי מנכ"ל משרד החינוך
- השרה שאשא-ביטון פיטרה במפתיע את המנכ"ל: "חוסר שביעות רצון"
- עובדת שפוטרה ממשרד החינוך: "שאשא ביטון מנעה העברת מידע על התפרצויות קורונה"
- מנכ"ל משרד החינוך היוצא בריאיון
- בין גילת לשאשא ביטון: מחיר הטעויות של בנט
שאשא-ביטון שימשה כיושבת ראש ועדת קורונה דעתנית ולעומתית, ששאלה שאלות קשות והביעה לא פעם הסתייגות פומבית מההחלטות של ראש הממשלה דאז נתניהו, שאופיינו בקו מחמיר ושמרני. מי שהיה שותף קולני לעמדותיה וחיזק אותה אז היה לא אחר מאשר ראש הממשלה בנט, אז מהאופוזיציה.
הדומיננטיות האופוזיציונית שלה אז הקנתה לה אז כוח אלקטורלי לא מבוטל בסקרים, כזה שהפך אותה לאטרקציה פוליטית ולפיגורה מחוזרת. בסופו של דבר, היא בחרה להיענות לחיזוריו של גדעון סער והלכה איתו למהלך של הקמת מפלגת "תקווה חדשה".
עמדותיה היו חשופות לכל גם בזמן מינויה לתפקיד שרת החינוך, על כל המשתמע מכך. היה ברור שמדובר באשת חינוך מצוינת שמכירה היטב את המערכת, אבל גם בפוליטיקאית שמחזיקה בדעות ליברליות ומקלות יותר בכל הנוגע לטיפול במשבר הקורונה. עם זאת, משום מה, מהר מאוד הפכה שאשא-ביטון לסיוט של בנט. לא, לא בגלל שהפכה חברבורותיה, אלא בגלל שהוא זה שעמדותיו הקצינו, משום מה. כך מצאה את עצמה שאשא-ביטון שוב בעמדת האופוזיציה מתוך הממשלה.
זיגזוג אסטרטגי
כבר לפני כמה חודשים היא הפכה להיות "הבעיה" של בנט, ששלח אליה את התותח הכי כבד שלו, האיש לענייני אויבים מבית, מזכיר הממשלה שלום שלמה. הוא הגיע כדי "ליישר" אותה לתוך לשורה. באותו ערב הבינה השרה, אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, שחלמה על תפקיד שרת החינוך כל חייה, שכדי ליישם את ה"אני מאמין" שלה במערכת החינוך היא תצטרך לבלוע בתקופה הקרובה הרבה מאוד צפרדעים. היא גזרה על עצמה בתחום הקורונה משימה שכל אישה מכירה - תהיי יפה ותשתקי. צמצמי נוכחות, תוציאי משפטים שלא מרגיזים אף אחד. יישרי קו.
הבעיה היא שד"ר שאשא-ביטון לא כזאת. היא לא טיפוס שמסוגל כל כך להתיישר בניגוד למה שהיא שחושבת ומרגישה. הרי בגלל התכונות הללו היא הפכה לכוכבת פוליטית, אז כשכיהנה כיו"ר ועדת הקורונה ולא חששה לצאת נגד הקו שהנהיג נתניהו, מאחר ולא ראתה עין בעין עימו את הדברים.
כך קרה שפה ושם, מדי פעם, בעיקר סביב נושא חיסון הילדים, ברח לה.
ברח לה בעימות מול ד"ר שרון אלרעי-פרייס, שבו לפי הפרסומים דרשה לפטר אותה מתפקידה. ברח לה בריאיון לחדשות 12 ש"חיסון ילדים בבתי ספר זה פשע". ברח לה בריאיון שהעניקה בשבוע שעבר בכנס של אחד העיתונים הגדולים, שם אמרה שלא יהיו ניידות חיסון בתוך בתי הספר.
הזיגזוג האסטרטגי הזה של שאשא-ביטון עלול לעלות לה בקריירה הפוליטית שלה. כי מי שמזגזג - מפסיקים להאמין לו. משם, הדרך לקריסה פוליטית קרצה. תשאלו את בנט. החשיבה הפוליטית שמקדשת שרידות על פי הצורך להיות מי שאתה ולשלם מחירים לא מוכיחה את עצמה לאורך זמן. אפילו לנתניהו אף אחד כבר לא מאמין - וזה מה שמנע ממנו הקמת קואליציה ודחק אותו מראשות הממשלה.
בתוך כל זה, אי אפשר שלא להודות: שאשא-ביטון עשתה טעות כשמינתה את יגאל סלוביק למנכ"ל משרדה. לא כל כך ברור למה מונה איש צבא לשעבר לתפקיד מנכ"ל משרד החינוך, כשיש כל כך הרבה אנשי, ובעיקר נשות חינוך מצוינות ועתירות ניסיון בישראל. שווה לבדוק מי היה האדריכל של המינוי הזה.
הדיסוננס בינו לבינה היה מובנה כבר בעצם היותו איש צבא ובהיותה אשת חינוך. זה לא עבד טוב עם גלנט, למה שזה יעבוד טוב עם סלוביק? ייתכן שמדובר באיש מצוין, גנרל עם תעודות ורשימת הישגים מפוארת. אבל אם כבר ללמוד מאנשי צבא, שאשא-ביטון הייתה צריכה לדעת שכשאת מתכננת להסתער על הגבעה, הקמב"ץ שלך חייב להיות נאמן לך. שאשא-ביטון הגיעה לנקודה שבה הבינה שסלוביק נאמן כנראה למישהו אחר שהוא לא היא.
להכיר במציאות
נכון לעכשיו, שאשא-ביטון מצטיירת כאחת הגיבורות הטרגיות של הפוליטיקה הישראלית. משבר הקורונה, שהפך אותה לאטרקציה פוליטית, מסתמן כרגע גם כאירוע שעלול לעלות לה בקריירה הפוליטית שלה. מי שבכל זמן שגרה הייתה יכולה להיות שרת חינוך מצוינת, נפלה על העיתוי הגרוע ביותר, מבחינה פוליטית, להגשים את החלום. במקום שהזרקור יופנה לעשייה החינוכית שלה, ועל זה היא תימדד פוליטית וציבורית, כל העיניים מופנות לנושא חיסוני הקורונה בבתי הספר. שם, מה לעשות, היא לא נמצאת באותו קו כמו הממשלה שלה.
באופן כללי, ובניגוד לתפיסה הצבאית החד-ערכית שמקדשת ציות לפקודות, יש משהו מאוד מרענן ומעודד בשרת חינוך שמחזיקה תפיסה יותר סובלנית, מכילה והוליסטית. כזאת ששמה דגש גם על הנזקים הרגשיים-נפשיים ופדגוגיים, שהם נספח למשבר הקורונה. נזקים אלו מורגשים בכל בית בישראל שיש בו ילדים. מי מאיתנו לא היה רוצה שבנו או ביתו ילמדו במערכת חינוך שבה הם מתקבלים באהבה, לא משנה מי הם ומה הם, ממה הם מפחדים ובמה הם מתקשים. זאת מבלי להתייחס לעובדה הדי פשוטה, שלמורת רוחה של הממשלה, ההתנגדות של שאשא-ביטון לחסן בבתי הספר מייצגת את מה שמרגישים וחושבים רוב ההורים לילדים בגילי בית ספר יסודי. ההוכחה היא שרק אחוזים מעטים מהם בחרו לחסן את ילדיהם עד כה. תאהבו את זה או לא. זאת המציאות.
בסביבת ראש הממשלה מתקשים מאוד לעכל את הכישלון בחיסוני הילדים. שאשא-ביטון, שהיא אימא בעצמה לילדים במערכת החינוך, כנראה הריחה את זה מגיע ובחרה להרחיק את עצמה מהאירוע. פיטורי המנכ"ל ומחול השדים סביבם יצרו הזדמנות לנסות ולהפיל את הכישלון עליה.
אם מסתכלים על המציאו נכוחה, מבינים ששרת החינוך לא רוצה ניידות חיסונים בבתי הספר. איך שלא ינסו, כולל היא בעצמה, להפוך את זה, זאת עמדתה. מאחר והעמדה הזאת לא מתיישבת עם משאלת הלב של ראש הממשלה לראות המוני ילדים מתחסנים במוסדות החינוך, נותרו לו שתי ברירות: לפטר אותה, או לשחרר. בניגוד לנתניהו, בנט לא יכול להרשות לעצמו פיטורים של שר בכיר בממשלתו. זה כדור שלג מסוכן שעלול להיגמר בהתפרקות הקואליציה. לכן, אולי, כדאי לבנט להסתכל למציאות בעיניים, להודות שמבצע החיסון הילדים נכשל, ולחפש דרכים אחרות להילחם בנגיף - כאלו שיתקבלו בשיתוף פעולה טוב ביותר גם במערכת החינוך.
בינתיים, לטובת כולנו, אולי ננסה משהו חדש? במקום מסיבות עיתונאים על מצבי חירום בגלל הקורונה, נערוך מסיבות עיתונאים בגלל מצב החירום בחינוך. נדבר שם על מעל חצי מיליון ילדים בסיכון, על משבר הגננות והסייעות, על האלימות המשתוללת, על המשבר בחינוך המיוחד ועל עוד הרבה מאוד בעיות שהן מצדיקות לא פחות מהכרזה על מצב חירום. ואם אפשר, שזה יקרה בשמונה בערב.
>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין הבחירות ב-2013, מומחית להסברה ומנכ"לית קבוצת EVVA ישראל