במדינת ישראל ילדים נולדים בגיל 3. כן, מדינת הסטארט-אפ מציגה לעולם אקזיט שכולו כחול לבן - מאות אלפי הפעוטות שחיים בה הם בעצם אוויר, רואים ואינם נראים, וכך גם הצוותים החינוכיים שאינם חלק משום מתווה חינוך ושתנאיהם ירודים, כך שאת שכר המינימום הם רואים מלמטה. גם בתחום האחריות על הגיל הרך ישראל מציגה קו מקורי - אין משרד ממשלתי אחד שמתכלל ואחראי על שגרת יומם החינוכית של מאות אלפי הפעוטות.
מצד אחד, אגף מעונות היום הוא חלק ממשרד הכלכלה, מצד שני המעונות לאורך השנים היו תחת אחריות משרד הרווחה. כעת, מבטיחים שהאחריות על מעונות היום תעבור בחודשים הקרובים למשרד החינוך. בינתיים, הבעיה היא לא בריבוי האחראיים אלא בכך שאף משרד לא מעוניין לטפל אחת ולתמיד במחדל הזה. עם כל ה"טוב" הזה נאלצים להתמודד ההורים בישראל - אם במדינות ה-OECD מטפלת אחת אחראית בממוצע לטיפול בארבעה פעוטות הרי שבישראל מטפלת יחידה מתבקשת לטפל בשישה, שבעה ושמונה פעוטות במקביל.
מי שחושב שהיחס לילדים במציאות הזו הוא מיטבי - שיחשוב שוב. יתאר לעצמו כל קורא האם היה מסוגל לחנך ולטפל בצרכיהם של שישה ויותר תינוקות במקביל. אותם הורים, שמפקידים את היקר להם מכל לשעות ארוכות בידי הצוותים החינוכיים המסורים, מתמודדים עם תחלופה של מטפלות אחת לכמה חודשים, עם סגירה של מעונות באזור מגוריהם עקב מצוקת כוח אדם ועם הידיעה שהמדינה לא באמת משקיעה או מגלה אכפתיות לילדיהם.
על היחס המזלזל והמשפיל של מדינת ישראל לדור העתיד שלה ניתן ללמוד מהטיפול שלה, או נכון יותר חוסר הטיפול שלה, בגיל הרך לאורך משבר הקורונה. מאז ומעולם לא השקיעה המדינה את המשאבים הנדרשים בגילאים הללו, שאינסוף מחקרים הוכיחו שהם הקריטיים ביותר בהתפתחותו של הילד כאדם בוגר, אך לאורך משבר הקורונה הפערים רק הועמקו והתחדדו.
כך למשל, לאורך המשבר כולו וגם במהלך הגל הרביעי - ממשלת ישראל, שהקדישה שעות וימים ושבועות לדיונים על מתווה החינוך, החריגה את הגיל הרך ממנו. אתם קוראים נכון - בזמן שניתנו הנחיות ברורות ל"עשה" ו"אל תעשה" למערכת החינוך כולה, מהגיל הרך שכחו. מאות אלפי פעוטות והורים נותרו ללא שום מענה במקרה של בידודים, גם לא ברור מי יחזיר ומתי יוחזר להם הכסף עבור הימים בהם המעונות היו מושבתים בעקבות אותם בידודים.
ואיך אמורה להיראות שגרת היום במעונות? בזמן שהנחיות ברורות ניתנו לגילאים הבוגרים יותר, ההנחיה היחידה שקיבלו הצוותים החינוכיים במעונות היא לטפל בפעוטות עם מגן פנים. אין גבול לניתוק ולחוסר ההבנה. כיצד ניתן לטפל ולחנך תינוק בן יומו ללא הבעות פנים, ללא מגע אנושי - מפליא שלא הנחו להחליף לתינוקות חיתולים בזום. והצוותים החינוכיים שלנו שכוללים נשים רבות באוכלוסיות סיכון? מי אמור להגן עליהן כאשר בניגוד לגילאים המבוגרים יותר, אין פרויקט בדיקות אנטיגן לתינוקות בני יומם ובוודאי שאין חיסוני קורונה עבורם.
למרות התנערותה של המדינה, הצוותים החינוכיים המשיכו במלאכת הקודש שלהם, לעיתים תוך סיכון בריאותם, וזאת תמורת שכר מינימום במקרה הטוב (חלק מהמטפלות עובדות בחלקיות משרה ולכן גם לא מגיעות לשכר המינימום). הן המשיכו להגיע מדי בוקר באהבה גדולה בכדי לטפל ביקר לנו מכול.
הבעיה היא שמספרן הולך וקטן. מספרן של אותן נשים מדהימות שמוכנות לעבודה הסזיפית הזאת, בתנאים הבלתי אפשריים האלו ובשכר הלא מתגמל הזה - הולך ופחות. במשך חודשים ארוכים פנו הארגונים החברתיים המפעילים את מעונות היום המפוקחים לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, לכל השרים והשרות בבקשה, כמעט בתחינה, לבוא במו"מ, להציל את הענף הסוציאלי הכל כך חשוב הזה - פשוט כי עוד רגע לא יהיו מטפלות, לא יהיה מי שיעבוד, לא יהיו מעונות.
עד כה לא נוצר שום שיח רציני שכזה. אולי משום שמי שצפויים להיפגע מקריסת המפעל הזה הן לא השכבות החזקות בישראל אלא אותן קבוצות באוכלוסייה שהן הראשונות להיפגע פעם אחר פעם. הורים בעלי אמצעים, שמסוגלים לשלם 4,000 שקל בחודש למעון פרטי, יסתדרו כנראה גם ללא מעונות מפוקחים. אך מה יעשו אותם הורים רבים שאין להם את הסכומים האלו? כיצד יבטיחו חינוך איכותי לילדיהם ובמקביל את המשך יכולתם לצאת לעבוד ולא להישאר בעצמם בבית לטפל בילדים? זאת מעבר לעובדה שאין ולא יהיה תחליף למעונות המפוקחים שמאפשרים תחושת רוגע נוספת להורים בישראל, מעונות שלא נופלים משום גוף פרטי.
דרישתנו מהממשלה פשוטה - תכבדו את ההורים, הפעוטות והצוותים החינוכיים. אדוני ראש הממשלה, כפי שידעת לדפוק על השולחן לא פעם בעניין מערכת החינוך, אתה נדרש לעשות זאת כעת בהקשר הגיל הרך. תוביל את החלפת הדיסקט ביחס לגיל הרך בישראל, אתה מבין דבר או שניים בכלכלה, אתה הרי יודע שכל שקל שיושקע בילד בן יומו יחזיר עצמו בריבית דריבית בהמשך. הפסק את היחס המבזה לצוותים החינוכיים שלנו, בזמן שבגני הילדים הבוגרים יותר השכר גבוה בהרבה וגם אושרה סייעת נוספת, המטפלות שלנו נותרו אחרונות בשרשרת המזון. איזו מוטיבציה יש למישהי להגיע לעבוד במעון מפוקח היום? למה שאותה עובדת לא תלך לגן ילדים, תעבוד בתקינה נורמלית יותר ותרוויח יותר?
להורים אני רוצה לכתוב - זהו מאבק שאתם חלק בלתי נפרד ממנו. לא נאפשר עוד את היחס הזה ליקר לכם מכול, לא נמשיך לאפשר את היחס הזה לצוותים החינוכיים שמטפלים ביקר לכם מכל ושבצדק אתם דורשים שיהיו הטובים ביותר. זו שביתה של אין ברירה. זעקנו, הפגנו, הזהרנו - אם לא נלך עד הסוף עכשיו, נישאר כולנו בלי מעונות – לא ליום, לא לשבוע אלא לתמיד.
הכותבת היא יו"ר ארגון נעמ"ת.