בעוד העשן מתאבך מעל נמל לטקייה בסוריה - אפשר לומר בוודאות שמישהו מגביר את הלחץ על משטר אסד. זו הפעם השנייה בתוך שבועיים שבה מיוחסת לישראל תקיפה בנמל לטקיה, והפעם הופצצו מכולות נשק מתקדם שהגיעו מאירן. התקיפה מעידה על המודיעין המדויק שמשיגות סוכנויות המודיעין הישראליות, יחד מקבילותיהן במערב. מדובר בשיתוף פעולה קרוב מאוד ואינטימי של ישראל ובנות בריתה, שחולקות ביניהן מידע רגיש בלחימה נגד אירן על פני הגלובוס.
פיצוצי המשנה הגדולים שמתועדים בסרטונים שהופצו הבוקר ברשת מזירת התקיפה בלטקייה מצביעים על כמות חומרי הנפץ הרבה שהייתה במכולות. ישראל מתעקשת למנוע מסוריה וחיזבאללה להצטייד ברקטות וטילים מדויקים, מערכות נ"מ חדישות ומל"טים מתאבדי - נשק שמוגדר על ידה "שובר שוויון" שלא ניתן להסכים לכניסתו לזירה. מנגד, אירן מחפשת דרכים לפגוע ולאיים על ישראל ודוחפת קדימה את מאמצי החימוש של שלוחותיה במזרח התיכון – לבנון, סוריה תימן ועירק.
מי שתקף בלטקייה לא חשש מהעובדה שמדובר בנמל ימי שקרוב מאוד לבסיס רוסי גדול – דבר שמבריחי המכולות כנראה הסתמכו עליו. האירנים העריכו שישראל תהסס לתקוף בקרבת מתקנים השייכים לצבא רוסיה, ולכן לאחרונה העתיקו חלק ממחסני הנשק, מתקני משמרות המהפכה ובסיסי המיליציות השיעיות לקרבתם של בסיסי הצבא הרוסי בסוריה. אך זה לא עזר להם. הפגישה לפני חודשיים בין רה"מ בנט לנשיא פוטין בסוצ'י הייתה בין היתר בדיוק לשם כך: תיאום הדוק ומדויק יותר כדי למנוע טעיות וכדי לאפשר לישראל את המשך חופש הפעולה בשמי סוריה.
מנגנון הברחות הנשק האירני פעל בשנים האחרונות בכמה ערוצים – יבשה , אוויר וים. השניים הראשונים כמעט ונסגרו לגמרי, זאת בעקבות פעולות רבות שנקטה ישראל על פי דיווחים זרים: תקיפה של משלוחי נשק שנחתו במטוסים בנמל התעופה של דמשק ופגיעה במחסני נשק במעבר היבשתי בגבול סוריה-עירק, באזור אל-בוכמאל. ההברחות דרך הנתיב הימי באמצעות מכולות חודשו לאחרונה, מתוך תקווה שקשה הרבה יותר לעקוב אחר תנועת האוניות בים ובנמלי המוצא.
במערכת הביטחון הוקם לשם כך גוף שמשותף לאגף המודיעין, חיל הים והמוסד שעוקב בדיוק אחר תנועת המכולות והאוניות בים התיכון, האדום ובמפרץ הפרסי, תוך שימוש במקורות מודיעיניים מגוונים שמאפשרים לבנות תמונה מודיעינית ולאתר את נתיבי ההברחה החדשים. מדובר למעשה בקרב מוחות בין הישראלים למנהלי ההברחות האירניים, וכך המאמץ מופנה עכשיו גם לזירה הימית. כל תקיפה נשקלת בזהירות: מצד אחד לפגוע בנשק ולמנוע התעצמות של הצד השני, אך מצד שני תמיד להישאר מתחת לרף המלחמה - ששום תקיפה כזו לא תדרדר את האזור למערכה כוללת.
עבור ישראל יש כאן חלון הזדמנויות, וכבר אפשר לראות שהיא מגבירה על פי פרסומים זרים את תקיפותיה בסוריה וברחבי המזה"ת בניסיון למנוע העברות אמל"ח. כשברקע ישנה הסכמה שבשתיקה מסוריה, לצד ההחלטה של ארה"ב להשאיר את כוחותיה, גם אם הם מועטים, בנקודות מפתח במדבר הסורי בצפון המדינה - אפשר למנות בסוריה יותר מעשר תקיפות שמיוחסות לישראל בתוך פחות מחודשיים. אבל סוריה היא לא היעד היחיד.
לא מדובר כאן רק במאבק נגד התחמשות אויביה של ישראל, אלא גם במערכה על חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר בשמי האזור. הרוסים רוצים בעצמם לצמצם את הנוכחות האירנית בסוריה ולכן עוצמים עין למול הפעילות הישראלית, בעוד שלישראל יש רצון למנוע התחמשות ולהשפיע על האופן שבו עכשיו מתעצבת סוריה מחדש. נראה שמישהו לוחץ עכשיו על הגז, ואין לו כוונה לעצור.