לבנון, לאורך שנותיה, ידעה עימותים בלתי נגמרים, מלחמות וכיבושים, התערבויות זרות ושתי מלחמות אזרחים עקובות מדם. בכל זאת, בשנתיים האחרונות היא נמצאת בעיצומה של קטסטרופה כלכלית חסרת תקדים אפילו במונחים של ההיסטוריה העגומה שלה עצמה.
די להביט במספרים; מאז פרוץ המשבר הכלכלי באוקטובר 2019 צנח התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בכ-40%, בעוד ערכה של הלירה הלבנונית צנח בלא פחות מ-90%. הלוואות ענק שלקחה המדינה, בשילוב עם שחיתות בקרב גורמי השלטון, הביאו לכדי מצב בו החוב הממשלתי עומד על 155% מהתל"ג, וכיום יחס החוב-תוצר במדינה הוא הגבוה בעולם. חוסר האמון שמפגינים אזרחי המדינה ומשקיעים זרים כאחד מוביל לבריחת השקעות ולמחסור חמור במטבע חוץ. מגפת הקורונה בשילוב הפיצוץ ההרסני באוגוסט 2020 שהחריב את נמל ביירות החריפו את המצב עוד יותר.
המשמעות המעשית היא שלמעלה משני שלישים מאזרחי לבנון – "שוויץ של המזרח התיכון", כפי שכונתה בעבר – חיים מתחת לקו העוני. חשמל ודלק הפכו למותרות וגם הם זמינים רק לפרקים, ובכ-15% ממשקי הבית נאלצו בחודשים האחרונים הילדים להפסיק את לימודיהם בבתי הספר כדי לסייע בפרנסת המשפחה.
אם לא די בכל אלה, ממשלת הטכנוקרטים שהוקמה בספטמבר האחרון, לאחר משבר פוליטי בן למעלה משנה, נאלצת גם להתמודד עם מתיחות פנימית הולכת וגוברת בין חזבאללה לבין מתנגדיו, שגלשה לאחרונה לכדי תקריות ירי חמורות לאור יום בביירות.
הנה, כדי להוסיף עוד שמן למדורה, ניחתה עליה בימים אחרונים מכה נוספת כאשר ערב הסעודית הודיעה על גירוש השגריר הלבנוני מריאד ועל החזרת שגרירה מביירות להתייעצויות. חמור מכך – הסעודים גם הודיעו על הפסקה מוחלטת של ייבוא מוצרים מלבנון. זמן קצר לאחר מכן הלכו בעקבותיה גם בנות בריתה הקרובות בחריין, כווית ואיחוד האמירויות, והודיעו כולן על החזרת שגריריהן מבירת לבנון.
הצעד החריף התבצע בתגובה להצהרה של שר ההסברה הלבנוני, ג'ורג' קרדאחי, נגד המבצע הצבאי שמנהלת ערב הסעודית בתימן. הוא גם האשים אותה בפגיעה במורדים החות'ים, שלדבריו פועלים מתוך "הגנה עצמית". התבטאות זו הגדישה את הסאה בארמון המלך בריאד. המערכה המתמשכת בתימן אולי אינה תופסת תשומת לב רבה בישראל, אך בעבור הסעודים היא מהווה הסוגיה העיקרית שעל סדר היום ומלחמה של ממש על הבית, מול תוקפנותם של עושי דברה של אירן, יריבתה הגדולה, אשר תוקפים יעדים בשטחי הממלכה. העובדה שהתגובה הסעודית הקשה באה כחודשיים לאחר ההצהרה מלמדת כי היא חיפשה אמתלה להחריף את המאבק נגד חיזבאללה.
בביירות מנסים עתה למזער נזקים ופועלים להביא לסיום מהיר של המשבר. ערב הסעודית, ומדינות המפרץ הפרסי בכלל, הן בעלות חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה ללבנון. לשם המחשה, בשנת 2019 הגיע היקף הייצוא מלבנון אל ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכווית לבדן לכדי למעלה ממיליארד דולר. פירוש הדבר הוא שאם ברצונה לשקם את כלכלתה המרוסקת, לבנון פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד את הקשר למדינות המפרץ.
גם ראש הממשלה נג'יב מיקאתי מבין זאת היטב, וכבר מיהר להכריז על הקמתו של קבינט חירום מיוחד שמטרתו לבחון דרכים לסיום מהיר של המשבר. לשכתו אף מסרה כי הוא קיים שיחה עם שר ההסברה בה רמז לו כי מוטב שיודיע על התפטרותו באומרו כי עליו "לקחת את ההחלטה הנכונה" כדי שלא להעמיק עוד יותר את המשבר השורר בלבנון.
על אף הצעד החריף בו נקטה, לבנון חשובה מדי בעבור הסעודים מכדי שיוותרו עליה. הממלכה שואפת למצב עצמה כמעצמה אזורית וכמובילת העולם הסוני בפרט, ועולם האסלאם בכלל, ולא תוכל לאפשר לעצמה לאבד את מוקדי האחיזה שיש לה במדינת הארזים. יתרה מכך, נסיגה של הסעודים מלבנון תהפוך אותה לקרקע פורה עוד יותר משהיא עכשיו להשתלטות אירנית עליה.
גם בחיזבאללה מבינים היטב שספק אם המערכת הלבנונית תצליח להתקיים בלא נוכחותן של מדינות המפרץ במדינה, לא כל שכן להתגבר על המשבר הכלכלי החמור. נכון לרגע זה עדיין מביעים גורמים בחיזבאללה תמיכה בשר שחולל את הסערה ומצהירים כי התפטרותו אינה עומדת על הפרק, אך לא מן הנמנע שאם התפטרות שכזו תאפשר לסעודים ירידה מן העץ עליו טיפסו, נסראללה לא יתעקש למנוע זאת.
מי שמנסה לתווך בין הצדדים היא ארצות הברית. הממשל האמריקני מעוניין בשרידותה של הממשלה השברירית ובפתרון המשבר, עד כדי כך שכלי תקשורת בלבנון דיווחו כי בפגישת קבינט החירום שהקים ראש הממשלה נכח גם נציג משגרירות ארצות הברית בביירות.
לאור זאת, ולאור האינטרס המשותף של שני הצדדים, ניתן לשער כי גם המשבר הנוכחי יגיע במוקדם או במאוחר לפתרונו. יחד עם זאת, פתרון כולל לבעיות העמוקות מהן סובלת לבנון אינו נראה באופק. נראה כי מאזן הכוחות השברירי בין העדות אינו מאפשר טיפול בבעיות "הגדולות", אלא לכל היותר לטפל במשברים זמניים, וגם זה בקושי ובסיוע חיצוני. מה שהופך את המשבר הבא לשאלה של זמן בלבד.
>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית; איתן ישי הוא תלמיד דוקטורט באוניברסיטה העברית ומתמחה בלבנון