השנה יציינו ארצות הברית ובעלות בריתה 80 שנים לתקיפת האימפריה היפנית את בסיס הצי הימי באוקיאנוס השקט בפרל הארבור, הוואי. באותה תקופה יפן חרטה על דגלה את הסיסמה: "מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי".
על מנת להבטיח את הצלחת האימפריה העולה, טוקיו הרחיבה את הצבא ואת הצי שלה במיוחד, כאשר המטרה שעמדה לנגד עיניה של יפן היא מאמצי ההשתלטות שלה במנצ'וריה, דרום אסיה, אינדונזיה והפיליפינים. המפתח לשליטה על העמדות הללו היה לסלק את הנוכחות הצבאית של ארצות הברית בפסיפיק והפיכתה של יפן לשליטה הבלתי מעורערת של אסיה.
הדוקטרינה השלטת בשנות ה-30 המאוחרות של המאה הקודמת בארצות הברית הייתה של בדלנות, מדיניות שללא ספק עודדה את טוקיו למסקנה כי ניתן לכפות על ארצות הברית נסיגה גם עם 6 נושאות מטוסים בלבד בצי היפני. הפיקוד הצבאי של יפן העריך כי התקפה על פרל הארבור תוביל לפגיעה בביטחון העצמי של ארצות הברית ולפגיעה אנושה ביכולת להשתקם ממנה.
חשוב לשקף את הנקודה היסטורית הזו גם כיום, בעוד הרפובליקה האיסלאמית של אירן מבקשת להוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מהמזרח התיכון במטרה לקבע הגמוניה אירנית באזור כולו. למעשה, המנהיג העליון של אירן, האייתולה עלי ח'מינאי, הצהיר במהלך תפילות יום השישי ב-17 לינואר 2020 כי העונש האמיתי של ארצות הברית יהיה "סילוקה מן האזור".
התכנית של טהרן החלה לרקום עור וגידים מעט אחרי נפילת משטר השאה ב-1979. אירן בחרה בלבנון כבר בראשית הדרך כקרקע לניסוי שלה בפריסת כוחות משמרות המהפכה בעמק הבקעה הלבנונית. היא עשתה מאמצים להביא לסילוקם של כוחות המארינס של ארצות הברית מביירות, בעזרת חיזבאללה, ארגון הפועל תחת חסות אירנית.
אירן לא תפעיל מטוסי קמיקזה בדומה לאימפריה היפנית. לוחמי טרור שיעים הפכו להיות הכלי העיקרי ברחבי המזרח התיכון, בין אם במתחם מגורי חיל האוויר של ארצות הברית בח'ובאר בערב הסעודית, בהובלת הכאוס בעירק או בבחריין, שם נמצאת מפקדת כוחות הצי האמריקני במזרח התיכון. היא אפילו גייסה לוחמים סונים, כמו חמאס והפוליסריו, בסהרה המערבית, למען מטרתה.
אירן מפתחת את מיומנותה הגוברת בהטסת כלי טיס בלתי מאוישים, במיוחד בתימן, ותקפה אינטרסים אמריקנים בסעודיה ובסוריה. אבל הרעיון שמניע את טהרן נשאר זהה – החלשת הנחישות האמריקני תוביל בהכרח לנסיגה של וושינגטון מהאזור במטרה להשתלט עליו.
ניתן למנוע מאירן את הניצחון שלדעתה נמצא כבר בהישג ידה. בטהרן מאמינים שרוחות ההיסטוריה נושבות לכיוונם. פרל הארבור נתפסה על ידי מומחים בשנים שלאחר מכן ככישלון מודיעיני. המידע שאמריקה הייתה זקוקה לו היה בידה. דעות קדומות עיוורו את מקבלי ההחלטות באותה תקופה, בדומה לדעות קדומות לגבי אירן היום, המעיבות על שיקול הדעת של קובעי המדיניות.
לפחות כיום, ארצות הברית פועלת בקואליציה רחבה במזרח התיכון הכוללת את בריטניה, מדינות ערב וישראל. לאירן אולי יש שאיפות אימפריאליות, אבל אם נקשיב האחד לשני הפעם הזו, פרל הארבור לא תחזור שנית.
>>> הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכמנכ"ל משרד החוץ