להגן על הילדים כמה שאפשר
מול מאמרים מלאים בשגיאות מדעיות, טענות מופרכות שעולות על ידי קבוצת רופאים ומדענים עם רזומה מכובד, אך כאלה שמייצגים את מיעוט הרופאים (ובוודאי שרופאי הילדים), ועמדות שעומדות בסתירה מוחלטת לקונצנזוס הרפואי בארץ ובעולם - צריך לעשות סדר. אין בנושא הזה שתי דעות שוות במשקלן, כמו שאין שוויון בין מדענים שטוענים שכדור הארץ מתחמם וכאלו שמכחישים את ההתחממות הגלובלית.
ישנם מומחים ורופאים שטוענים שהקורונה אינה מסוכנת כלל לילדים - טענה שהופרכה לחלוטין - לא בעזרת סיסמאות אלא בדיון מומחים ב-FDA - זה היה חלקו הראשון והחשוב של הדיון בן ה-8 שעות. טענה אחרת (שממש הוצגה בשני סרטונים שונים - מטעמם) - מבוגר מחוסן מוגן לחלוטין מקורונה ומחלה קשה, ולכן הוא אינו צריך להיזהר במגע עם ילד לא מחוסן. ברור היום לכולנו גם שטענה זו סיכנה מבוגרים מחוסנים. בנוסף הם טוענים שמחוסנים מדביקים כמו לא מחוסנים (שגיאה רפואית), מיטב המומחים הרפואיים בעולם חושבים אחרת וכך גם מראים המחקרים האחרים.
כעת, לאחר שהבהרנו את המצב, אפשר להתייחס לעיקר - חיסון ילדים:
- האם קורונה מסוכנת לילדים? התשובה הישירה, הכנה והמדעית איננה לא, כפי שטוענים חלק מהמתנגדים. הקורונה אלא מסוכנת פחות לילדים, אך עדיין מסוכנת, סיכוי של ילד לחלות במחלה קשה (גם בריא) במגע עם קורונה (ומגעים קיימים כל הזמן) – הוא יותר מ-1:3000. רואים זאת גם במצגת של ה-CDC בדיון אתמול. עד היום, במדינת ישראל, אין ילד אחד שחוסן ולקה ב-PIMS לדוגמה. זו עובדה מדעית נקודה.
- קורונה, ילדים ואיכות חיים: תופעות לונג-קוביד זה לא אגדה. הן קיימות בשכיחות של בין 2-10% בילדים. השפעתה על איכות החיים של הילד (כאבים כרוניים, עייפות ושאר ירקות) הרסנית.
- בידודים – אין צורך להכביר מילים על הפגיעה הבלתי נתפסת באיכות החיים. גישתם של המומחים המתנגדים היא לא לבודד ולא לבדוק. זו סכנה לבריאות הציבור לאור סעיף 1 – אין דרך אחרת לנסח זאת.
- החיסון עצמו – האם הוא בטוח? אין יעילות של 100% ואין בטיחות של 100%. זה לא קיים בשום חיסון או פרוצדורה רפואית אחרת. אז מה כן קיים? – סיכון לעומת רווח. אתמול ה-FDA קבע חד משמעית, בשאלה סגורה וברורה - אחרי דיון של 8 שעות – כי הרווח עולה על הסיכון. זו הקביעה החד משמעית של ה-FDA.
- הטיעון שמרגיז ביותר, ללא ספק, אותנו רופאי הילדים הוא הטיעון הבא: חישוב הסיכון של לכאורה ילד בריא להידבק לחלות ולחלות קשה ברגע נתון – כלומר, בואו נחכה, אולי לא יבוא עוד גל גדול. זה טיעון מגוחך בעולם החיסונים:
א. רפואה מונעת תפקידה למנוע מצב ולא לטפל במצב עכשווי (ראו את הגל האחרון: כמה מתים חסכנו כמה מתים יכולנו לחסוך).
ב. הטיעון הזה עקר, לא שמעתי אותו מעולם משום רופא. שמעתי אותו ממתנגדי חיסונים שניסו להסביר למה הם לא מתחסנים לטטנוס כשהסיכוי להיפצע לחטוף טטנוס ולחלות קשה הוא נמוך! אז למה להתחסן (אגב נכון ברגע נתון זה לחצבת פוליו ואדמת - אנחנו עדיין מחסנים את הילדים שלנו לזה).
ג. ספציפית בחיסון הקורונה יש 4 שבועות יותר מרגע החיסון עד הגעה להגנה של הילד. - מיוקרדיטיס – דווקא הדיון המאוד ארוך ב-FDA על התופעה הזו הראה מספר נקודות חשובות:
א. מיוקרידטיס לאחר חיסון הינה מחלת דלקת שריר הלב המוכרת לנו מהעבר. זו מחלה קלה, הרבה יותר קצרה ועם החלמה מלאה ברוב מוחלט של המקרים.
ב. מחלת הלב האפשרית מהקורונה קשה ממנה בהרבה ודורשת במרבית המקרים אישפוז בטיפול נמרץ ואישפוז ממושך – כך שלא ניתן להשוות בין שתי המחלות. - הטענה על סיכונים ארוכי טווח של החיסון שטרם ידועים:
א. אין שום תופעות ארוכת טווח לחיסון שניצפתה עד היום ולא ניצפתה בארבעת השבועות הראשונים ממתן החיסון.
ב. יש יותר מנגיף אחד שההשפעות הארוכות טווח ההרסניות שלו ידועות. חצבת - לאחר 7 שנים מהחלמה מלאה מופיעה דלקת מוחית שמסתיימת במווות, אבעבועות רוח – 50 ו-60 שנה לאחר החלמה יש מחלה שעשוייה להיות קשה בשם שלבקת חוגרת.
לסיכום – אני אב ל-3 ילדים, שתיים מהם בגיל החיסון (אחת מהן מחלימה). אינני רץ אחריהן עם מזרק, אינני מחסן אותם בסתר. אני ממתין להחלטה ולדיון של הצט"מ, של המומחים ומשרד הבריאות בישראל. בהינתן הרגע, במידה והנתונים ולא הרגשות ימשיכו להראות בטיחות ויעילות – אני אחסנם. לא כי אני גורו של חיסונים, כי אני רופא, כי אני רואה את המידע וכי אני רוצה להגן עליהן כמה שאפשר. זה תפקידי בעולם הזה.
>>> ד"ר מאיר עזרא-אליה הוא רופא מומחה ברפואת ילדים בקופ"ח מכבי, יו"ר עמותת "מחוסגן", חבר בצוות המייעץ ל"מגן ישראל"
לא חייב להתחסן, אפשר
לפני כמעט שנתיים התפרצה לחיינו מגפת הקורונה.
בתחילה דווח על נגיף עלום במחוז נידח בסין, דיווח אחד מני רבים שלא הטריד במיוחד את העולם המערבי. אולם מספר חודשים לאחר מכן, הכתה הקורונה בצורה קשה במדינות מערביות ובראשן איטליה. העולם עמד משתאה ונחרד אל מול קצב הדבקה חסר תקדים, מספר מתים מאמיר ומערכת בריאות קורסת. חוסר האונים והחרדה מהנגיף הלא מוכר בא לידי ביטוי בהגבלות מרחיקות לכת ובסגרים שעוד שנים רבות יעברו בטרם נבין את ההשלכות ההרסניות שלהם. אבל אז הגיעה הישועה בדמותו של חיסון חדשני שהוריד את התחלואה והתמותה בצורה דרמטית.
החיסון ניתן תחילה לאוכלוסיות הרגישות (מבוגרים וחולים במחלות כרוניות), ועם הזמן ניתן החיסון גם לאוכלוסיות צעירות יותר ובריאות. אכן, ישנם מקרים בהם אנשים צעירים ובריאים חלו בצורה קשה ואף מתו מקורונה, אך מקרים אלו אינם מייצגים את רובו המכריע של חולי הקורונה המפתחים מחלה קשה. אלו היו, ונותרו, מבוגרים וחולים כרוניים. אז מדוע בכל זאת הוצע החיסון לאוכלוסיות בסיכון נמוך? כדי למנוע את המקרים הקיצוניים של תחלואה קשה באוכלוסיות אלו ובעיקר על מנת להגן על האוכלוסיות הרגישות.
מערכת הבריאות, במיומנות רבה לחצה על הנקודה הכי רגישה בחברה שלנו - "ערבות הדדית". בשם אותה הערבות שאפנו לחסינות עדר ובדרך אליה נרמסו זכויות בסיסיות במדינת ישראל, הזכות להתפרנס, זכויות מעבר ועוד.
אבל עד היכן מגיעה הערבות ההדדית שלנו? האם נמנע זכויות בסיסיות ממי שלא התחסן? האם נשלול צינתור למי שאוכל רק ג׳אנק פוד? האם נגזול מכונת הנשמה ממעשנים? עד לאיזה תרחיש קיצון נמתח את הערבות ההדדית?
כשמדובר בנכס היקר לנו ביותר, הילדים שלנו, האם הם צריכים לשלם את מחיר הערבות ההדדית ולהתחסן נגד מחלה שלא פוגעת בהם? בשבילנו, שאנחנו אמורים להגן עליהם? האם חזרנו שנים רבות אחורה לתקופה שבה הילדות לא הייתה קיימת והילדים נוצלו כדי לפרנס את הוריהם?
היום אנחנו קצת יותר חכמים. מכירים את הקורונה קצת יותר טוב. על אף שישנה מגמה של הבלטת מקרי קיצון אצל ילדים, אנחנו יודעים שזו מחלה של מבוגרים ולא של ילדים. על אף העובדה שישנו חיסון, אנחנו יודעים שמחוסנים, גם במנה שלישית, יכולים להידבק ולהדביק. על אף העובדה שילדים הואשמו בהפצת הקורונה, אנחנו יודעים ש"הגלים" באים והולכים ללא שום קשר לעובדה שהילדים טרם חוסנו. זה אופייה של מגפה ויראלית.
עכשיו, משקיבלנו אישור מה-FDA שאפשר לחסן ילדים, התעמולה של מערכת הבריאות נכנסה להילוך גבוה ומותירה את ההורים בחוסר אונים מוחלט. מציגים את הילד בתור זה שמסכן את חייו של סבא וסבתא. מציגים את הילד בתור מפיץ מחלות. מאשימים את הילד בהמשך התפרצות הקורונה. דבר זה מפורר את המרקם החברתי בישראל ומציג בפני ההורים דילמה בלתי אפשרית.
חיסונים הצילו את האנושות מצרות צרורות. חיסונים הם דבר טוב ומגנים על מי שמתחסן. בבואכם לשקול האם לחסן את ילדכם או לא, אני מבקש שתשקלו את טובת הילד. האם הוא באמת זקוק לחיסון או שמא לחצים זרים מנחים אתכם בבחירה. תו ירוק אינו סיבה לרוץ להתחסן. סבא וסבתא כבר התחסנו שלוש פעמים, הם לא צריכים שתחסנו את ילדכם למענם. יש לבטל את התו הירוק לאלתר.
אתמול העניק ה-FDA אישור למתן חיסון לילדים בני 5-11. המשמעות של זה היא שאפשר לחסן ילדים. לא חובה לחסן ולא צריך לחסן. אפשר.
>>> צביקה גרנות הוא פרופסור לאימונולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, חבר מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה