הדברים שאמר ניצב בדימוס אמנון אלקלעי, ראש אג"ם לשעבר במשטרה, בעדותו בפני ועדת החקירה לאסון מירון, לחלוטין לא מפתיעים. זה לא הפתיע את הקצינים בסגל הפיקוד וגם לא המפכ"ל קובי שבתאי. היחסים המעורערים בין אמנון אלקלעי למפכ"ל היו סוד גלוי כבר לפני חודשים. מה שהוביל את אלקלעי לפרוש מהמשטרה זו בדיוק הסיבה הזאת - היעדר אמון במפכ"ל קובי שבתאי.
אלקלעי שירת במשטרה משנת 1989, ובחודש מרץ הודיע על כוונתו לפרוש מהשירות ולצאת לגמלאות. בתפקידו האחרון עמד בראש אגף המבצעים של הארגון וכחלק מתפקידו נכח בדיונים שקדמו להילולה במירון. הוא התייצב ביום חמישי בפני חברי ועדת החקירה וסיפר להם על ההיערכות לאירוע – ועל המחלוקת עם המפכ"ל. לדבריו, הוא קרא בדיונים המקדימים להגביל את ההתקהלות במירון. לטענתו, המפכ"ל קובי שבתאי סירב להצעה.
אתגרים מבית
המצב הנוכחי שמשתקף מהאמירות הללו מוביל אותי לאמירה יותר חמורה, לטעמי. יש היום משבר מנהיגות בצמרת המשטרה. ישנם ניצבים בסגל הפיקוד של המשטרה שמערערים על המנהיגות של המפכ"ל קובי שבתאי, שלא חוששים למתוח עליו ביקורת נוקבת - ולא רק בחדרי-חדרים. לא מדובר בניצב אחד, גם לא מדובר בשני ניצבים. העדות של אמנון אלקלעי בוועדה חושפת וממחישה את משבר המנהיגות הזה.
המפכ"ל קובי שבתאי ניצב כעת בפני שני אתגרים, שני מבחנים מכוננים מבחינתו. קודם כל ישנו האתגר המבצעי שהוא ההתמודדות עם הפשיעה בחברה הערבית. עם זאת, לא פחות חשוב מזה הוא אתגר המנהיגות הפנים-ארגוני שמולו הוא ניצב.
נדרשים מהמפכ"ל קובי שבתאי, כבר עכשיו, כמה מהלכים שהוא חייב לבצע אם הוא לא רוצה שמשבר המנהיגות הזה יחלחל למטה. זה לגמרי לא פשוט כשוועדת החקירה ועננת המסקנות שאמורה לצאת מטעם אותה ועדה מרחפת לך מעל הראש.