ראש הממשלה נפתלי בנט פגש אתמול (שבת), לראשונה מאז נכנס לתפקידו, את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעיירת הנופש סוצ'י. לעומת הפגישה עם הנשיא ביידן, בה היה ברור מראש כי האמריקנים יצאו מגדרם על מנת להפגין את קורת רוחם מהממשלה החדשה, הרי שבפגישה בסוצ'י לא היה ברור באיזו אווירה הפגישה תסתיים, במיוחד על רקע היחסים הקרובים בין ראש הממשלה הקודם, נתניהו לעמיתו הרוסי. לכן, אנשי בנט דאגו להעביר לתקשורת את האווירה החמה ויוצאת הדופן ששררה בין שני המנהיגים.
עם שוך גלי ההתלהבות, יש עתה להביט קדימה על היחסים בין המדינות והאתגרים מולם המדינות מתמודדות על רקע האירועים האזוריים והגלובליים.
בראש הדברים חשוב להזכיר כי בחודש הבא נציין 30 שנה לחידוש היחסים בין שתי המדינות. זוהי הזדמנות להדק את היחסים בין המדינות. ראוי לציין שוב את את החוב המוסרי שיש לנו כמדינת היהודים לרוסיה (אז ברית המועצות) אשר נלחמה בחירוף נפש נגד החיה הנאצית במלחמת העולם השנייה, והצבא האדום הוא זה ששחרר רבים מן היהודים אשר שרדו ממחנות המוות בדרכו לברלין. יש להודות שברית המועצות גם הצביעה בעד הקמת מדינת ישראל באו"ם ב-1947 (בעיקר כדי לסלק את בריטניה מהאזור) וגם אפשרה העברת נשק מצ'כוסלובקיה לישראל בעת מלחמת העצמאות.
אלא שהעמדה האוהדת של ברית המועצות התחלפה באוריינטציה פרו-ערבית מובהקת מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת. ברית המועצות הפכה לספקית הנשק של רוב מדינות ערב, ואף אימנה את צבאותיהן כדי לזכות בהשפעה במזרח התיכון. בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967 רוסיה הובילה את רוב מדינות הגוש המזרחי לניתוק קשרים דיפלומטיים עם ישראל. בכל המוסדות הבינלאומיים הצביעה ברית המועצות בעד החלטות אנטי-ישראליות. רק לאחר סיום המלחמה הקרה חידשה את יחסיה הדיפלומטיים ושלחה שגריר לתל אביב.
חשוב לזכור כי לפוטין, בניגוד לחלק מבני ארצו, יש יחס חיובי ליהודים בגלל חוויות ילדות. יתר על כן, הוא מחשיב את היהודים הרבים יוצאי בריה"מ בארץ כתפוצה של רוסיה שיש לשמור על קשרים עימה. ישראל היא המקום היחיד במזה"ת שיש בו לשפה הרוסית ולתרבותה תהודה חיובית.
כיום רוסיה כבר אינה מעצמה כפי שהייתה בריה"מ, אבל היא עדיין מדינה חשובה מאוד בעלת נשק גרעיני רב, ואין היא מהססת להשתמש בצבאה, לדוגמה לכיבוש חצי האי קרים. מוסקבה עדיין מבקשת להיות שחקן עיקרי במערכת הבינלאומית. יתר על כן, יש לה נוכחות במזה"ת, אזור שהיא מחשיבה כ"חצר האחורית" שלה.
היא חזרה למכור נשק למצרים ולמדינות ערביות נוספות. מצרים קנתה שני כורי כוח גרעיניים רוסיים ההופכים אותה לתלויה בדלק גרעיני רוסי לכמה עשורים. שכירי חרב רוסיים משתתפים במלחמת האזרחים בלוב. בסוריה, חיל האוויר הרוסי ושכירי חרב רוסיים נלחמים לשמר את משטרו של אסד. בזה רוסיה מוכיחה לכולם שהיא אינה נוטשת את בעלי בריתה כאשר הם בצרות מבית, בניגוד לארצות הברית. אסד גמל למוסקבה בהעניקו לה בסיס ימי בטרטוס ובסיס חיל אוויר בחמימים, וחיל הים הרוסי הגביר את כוחו גם בים התיכון. באופן כללי, רוסיה מנסה לשמור על קשרים טובים עם כל הגורמים במזרח התיכון כולל אירן וישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס, טורקיה ועירק.
ההיגיון המסדר של רוסיה הוא הפריזמה הכוחנית ליחסים בינלאומיים. הנשיא פוטין רואה בישראל מדינה חזקה בעלת יכולות צבאיות מרשימות, שמוכנה להשתמש בכוחה למימוש אינטרסים מדינתיים. הוא גם מכיר בעובדה שישראל היא בעלת ברית אמריקנית חשובה באזור, ואף רואה בישראל כלי להשפעה אפשרית על ארצות הברית. השתקפות לעמדה זאת היא הפגישה המשולשת הראשונה של יועצים לביטחון לאומי של שלוש המדינות שהתקיימה בישראל (יוני 2019). השאיפה לסטטוס דומה לזה של ארה"ב גם התבטאה בפגישה בירושלים אשר דנה בנושאים אזוריים.
בנט השכיל להזכיר את הדברים שהרוסים אוהבים לשמוע. כמובן שהאינטרס הרוסי הוא הגורם החשוב בשקלול הסופי. ככל הנראה בנט נקט בשפת הריאל-פוליטיק בשיחתו עם עמיתו הרוסי. זו השפה שהרוסים מבינים היטב ומרגישים נוח איתה. ניסיון לדבר בקלישאות ליברליות אמריקניות נידון מראש לכישלון.
נקודת המפגש העיקרית בין האינטרסים הישראליים והרוסיים היא סוריה. כפי שעלה בתקשורת, וכצפוי, מוסקבה דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים שלה באזור אך היא גם רוצה בטובתו של הנשיא הסורי אסד ומבינה שיש בכוחה של ישראל לגרום קשיים לשרידותו. לכן, ישראל זכתה בהכרה רוסית בחופש פעולה בפעילות האווירית בסוריה נגד ניסיונות אירן להתבסס במדינה ולבנות בסיסים לשיגור טילים נגד ישראל.
כדאי להבין כי גם הרוסים אינם מעוניינים שסוריה תהפוך לבת חסות אירנית. זהו תמצית שיתוף הפעולה הישראלי-רוסי שבנט הדגיש בשיחותיו כדי לשמר את ההבנות בין ישראל ורוסיה. לעומת זאת, אין לצפות לתיאום בנושא הגרעין האירני כיוון שרוסיה רואה באירן גורם אשר מחליש את מעמדה האזורי של יריבתה ההיסטורית, ארצות הברית.
דומה שבנט צלח היטב את הפגישה הראשונה עם פוטין. טוב עשה שלקח עמו את זאב אלקין שנכח בפגישות רבות שהתקיימו בין נתניהו לבין הנשיא הרוסי. מעתה, בנט ימדד במוסקבה לא רק בהשוואה לנתניהו - שהוערך על ידי פוטין ושיחסי העבודה ביניהם היו טובים - אלא בעיקר ביכולת להפגין עוצמה ונחישות, מרכיבים אשר הרוסים מכבדים. קשה כמובן להיכנס לנעליים גדולות כשל נתניהו, אבל נראה שבנט למד משהו מאז שעבד בצמידות עם ראש הממשלה לשעבר.
>>> פרופ' אפרים ענבר משמש נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולבטחון (JISS)