השיחה הארוכה, החמימות והתיאורים המלבבים של שר השיכון זאב אלקין אחרי המפגש הראשון בין הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לראש הממשלה נפתלי בנט הסבו תשומת הלב של רבים מהשאלה העיקרית: האם בנט הצליח להגיע להישגים מדיניים מול רוסיה בסוגיה האירנית?
- אחרי פגישת פוטין-בנט: ישראל תתיר כניסת מחוסנים בספוטניק
- פגישת בנט ופוטין הסתיימה לאחר 5 שעות: "פגישה חמה וחיובית"
רוסיה היא בין המדינות הבודדות שמקיימות יחסים טובים גם עם ירושלים וגם עם טהרן. עד כדי כאן עקרון השוויון חשוב לרוסים, שבאותו שבוע כשפוטין פגש את בנט, שר ההגנה שלו, סרגיי שויגו, פגש את הרמטכ"ל האירני מחמד באגרי וחתם עימו על כמה עסקאות נשק חשובות. השניים גם הכריזו על "מעבר לשלב חדש של היחסים הבילטרליים" ועל הקמה של ועדה צבאית-טכנולוגית שתיפגש בקרוב בטהרן.
האם הנשיא פוטין יכול להיות במקביל "ידיד גדול של העם היהודי", כפי שכינה אותו נפתלי בנט, ולמכור באותה נשימה נשק משוכלל ומודרני תוצרת רוסיה לאירן, אויבת מושבעת של ישראל - כאשר המתח בין ישראל לאירן מגיע לשיאים חדשים וההתנגשות נראית יותר מאשר תסריט תאורטי? מבחינתו של פוטין, אין כל סתירה בין הדברים. הוא מנהל יחסים אסטרטגיים עם הטורקים ועם הכורדים, עם אירן ועם המדינות הערביות במפרץ, עם פת"ח וחמאס, עם חיזבאללה ועם ישראל. כל עוד הקשרים הללו מועילים במלאכת היישום של המדיניות הרוסית – הרחבת ההשפעה ונטיעת יסודות עמוקים במזרח התיכון – רוסיה נחושה לשחק בלוח השחמט הזה כאשר היא מפעילה את כל הפיגורות, קטנות וגדולות, שחורות ולבנות.
המשחק הזה הינו משחק מורכב, וכך גם היחסים בין מוסקבה לשלל השחקניות באזור, כולל אירן. רוסיה מעוניינת להמשיך ולשווק את הנשק המתקדם שלה לאירנים, אך חוששת מהתגרענות של אירן ואינה רוצה להיות מופתעת ממהלך אירני נועז במישור הזה. במקביל, היא גם מעוניינת בהמשך של שיתוף פעולה עם האירנים בסוריה על מנת לשמר את המשטר של בשאר אסד, שמאפשר לה לעשות בשטחה של סוריה כבשלה. יש גם לא מעט ניגודי עניינים אחרים בין רוסיה לטהרן – במיוחד סביב הים הכספי, וספציפית באזרבייג'ן. למרות מה שנהוג לחשוב, היחסים עם אירן מעולם לא היו חלקים בגלל העוינות של האייתולות למשטר הסובייטי, ובגלל החשש של האירנים שהם בסופו של דבר יהפכו לקלף מיקוח בדרך לשיפור היחסים בין רוסיה לארצות הברית.
בסבך האינטרסים המנוגדים הללו יש גם את ישראל. במשך מספר שנים אישים שונים בתוך הממסד הפוליטי-ביטחוני טיפחו תקוות שווא ביחס לברית בין רוסיה, ארצות הברית וישראל בסוריה – נגד אירן. עם זאת, היחסים בין מוסקבה ווושינגטון רק המשיכו להידרדר, ולמרות ההבטחות של הרוסים למנוע מאירנים להתקרב לגבול עם ישראל. האירנים ממשיכים לפעול גם באזור דרעא, ואפילו בקרבת הגבול עם ישראל ממש. לעת עתה רוסיה מוכנה לאפשר לישראל להמשיך ולפעול בשמי סוריה, כל עוד החיילים הרוסים לא נפגעים. במקרה של תאונה, אמיתית או מבוימת על ידי אירן, או במקרה של התפתחות מואצת של קשרי מוסקבה-טהרן – הנכונות של הרוסים לשתף פעולה יכולה להשתנות מהותית.
יחד עם זאת, ייתכן שפוטין ובנט מצאו נקודות משותפות דווקא ביחד לעסקת הגרעין והמשך של פיתוח תוכנית הגרעין האירנית. רוסיה מסוגלת להפוך לשחקנית ראשית בדרמה שמתחוללת בחודשים האחרונים במשא ומתן בין אירן לארצות הברית, אם תבחר בכך. היא תשיג בעת ובעונה אחת שתי מטרות – יוקרה בינלאומית (אין ספק שרוסיה המבודדת והנאנקת תחת סנקציות לא תתנגד לכך) וגם סיכול של התנגשות אפשרית בין ישראל לאירן במידה והרפובליקה האיסלאמית תנסה לפרוץ קדימה ולהפוך למדינת סף, או תציג לפתע פתאום את הפצצה המוכנה.
בעוד שהמצב בסוריה נראה כרגע סטטי וקשה לשינוי, דווקא בשדה הזה לישראל יש אפשרות להפוך לחוליה המקשרת בין ארצות הברית לרוסיה על בסיס ההבנה ששתיהן חוששות מאיראן גרעינית. אם חמש השעות של שיחות בין בנט לפוטין הוקדשו לאפשרות הזאת – סוף השבוע בסוצ'י השתלם מאוד.
>>> הכותבת היא מנהלת התוכנית ליחסי ישראל-המזה"ת במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית