הממשלה הזו היא ממשלת הקואופרטיב הישראלית הראשונה. מדובר על אגודה שיתופית, קואופרציה, שקמה כדי למנוע את ניתוץ הדמוקרטיה, לבלום את דרדור המדינה לסבבי בחירות אינסופיים, להגן על כללי המשחק. נפתלי בנט איננו ראש ממשלה במובן השגור - הוא מנכ"ל קואופרטיב. מנכ"ל זמני. חברי האגודה - לפיד וגנץ, ליברמן וסער, מיכאלי, הורוביץ ועבאס - גילו בגרות אישית ואחריות פוליטית ומינו שני מנכ"לים חלופיים, בנט ולפיד. לפי שעה בנט ממלא היטב את תפקידו. אני לא בטוח שהוא יתפתח למנהיג - אני כמעט משוכנע שהוא יסיים את כהונתו כאדם הגון. ככל שהדבר יהיה תלוי בו - הוא יקיים את הרוטציה עם לפיד. מדובר בממשלה קטנה שנועדה למנוע נזקים גדולים. ממשלת אמצעי מניעה קראנו לה.
העברת התקציב, לאחר שלוש שנים מופקרות נטולות תקציב - היא משימת העל של הממשלה. אחר-כך נכונו לה מבחנים, מבחני משנה, מעניינים אך לא שוברי שוויון: חוק גדעון סער האוסר על נאשם בעבירה מסוג פשע להרכיב ממשלה וועדת חקירה לפרשת הצוללות וכלי השיט, החשובה בהרבה, מנקודת מבט לאומית-ביטחונית מהוועדות לחקירת אסון מירון ולבריחת האסירים מהכלא. האתגר המרכזי של הממשלה יהיה יכולתה לייסד תשתית יעילה ומיידית למלחמה בפשיעה המאורגנת במגזר הערבי.
אנחנו, בתקשורת, קודחים ברעש גדול בדברים שאמרו שרות ושרים על שרים ושרות. בתקשורת של פעם זה היה מופיע במדורי רכילות. היום זה פותח מהדורות ומקשט עמודים ראשונים. לא בזה ייבחן הקואופרטיב הנקרא ממשלת ישראל ה-36. לא על זה יתקיים או ייפול. כתבי ספורט מלינים על התשובות הבנאליות, השחוקות, של ספורטאים. תראו את השאלות שלכם, אמר פעם כדורגלן אחד, ותבינו את התשובות שלנו.
מקלט בככר הבימה
בשולי המחנה המכנה עצמו "לאומי" התקבצו בשנים האחרונות טיפוסים מסובבים בראש וצווחניים. פעם כינו אותם סהרוריים, היום הזויים. הרשתות החברתיות משמשות להם רמקול. הם מארגנים הפגנות לא גדולות - למזלנו אין להם הרבה קליינטים - אך נחותות ובזויות, כמו הפגנה שהתקיימה מול בית הורים שכולים שלא תמכו במפלגה הנכונה. השבוע הם קראו לקיים עצרת נגד הממשלה ב"ככר מלכי ישראל". בעצרת המוחקת במפגיע את השם "ככר רבין", אמורים היו להשתתף בצוותא חברי כנסת מהליכוד ומהציונות הדתית, זו שבגללה הליכוד לא בשלטון.
חברי הכנסת אופיר אקוניס וצחי הנגבי, מהליכוד של פעם, התנו את השתתפותם במחיקת "ככר מלכי ישראל" וכתיבת "ככר רבין". המארגנים הוסיפו בסוגריים את השם "ככר רבין". אקוניס והנגבי לא קנו את התרגיל. אתמול הוחלט להעביר את ההפגנה לכיכר הבימה. לא בגלל מחלוקת על שם הכיכר אלא משום, שבהפגנות המוזרות הללו אין משתתפים רבים. מעניין מי מחברי וחברות הליכוד יגיעו לשם ללקט אשפה מהרצפה.
פרץ נפסל
הוועדה למינוי בכירים בשרות הממשלתי פסלה את עמיר פרץ לדירקטוריון התעשייה האווירית. ישנן סיבות טובות לאהוד את פרץ המוקדם וסיבות טובות לגנות את פרץ המאוחר. הוא דבק באורלי לוי וכפה אותה על מחנה השמאל. לו היה מקשיב לחברי ולחברות כנסת, מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, היו אומרים לו, עזוב אותך ממנה, מדובר באוויר חם ובבוגדנות. אחר-כך, כשברחה לו לליכוד, הוא חיפש אחריה ימים רבים והתלונן שאיננה משיבה לטלפונים שלו. הוא נכנס לממשלת נתניהו ללא תכלית ותוחלת, בלי שפם, בלי מלת כבוד ובלי כבוד.
אבל מכאן ועד פסילתו לתעשייה האווירית? בקשתי הסבר לפסילה. הפנו אותי לחוות הדעת המלומדת של הוועדה. בסעיף 17 נכתב: "המועמד עומד בתנאי הכשירות לכהן כיושב ראש החברה". ברור, איך לא, המועמד היה שר בטחון ושר כלכלה. המועמד היה יו"ר ההסתדרות. בתקופתו התבצעה הרפורמה הגדולה בקרנות הפנסיה. בתקופתו הופרטו, הונפקו, חברות גדולות ובנקים גדולים. אין כמוהו מנוסה בקשרי הגומלין בין בטחון, כלכלה וועדי עובדים.
בהמשך מדובר על זיקה פוליטית שרק כישורי על, כישורי אלים כמעט, יכולים לרפא אותה. איזו זיקה פוליטית יש לפרץ ממפלגת העבודה לבני גנץ מכחול-לבן? למשל, זיקה הדוקה יותר מאשר הייתה ליגאל עמדי, חבר ליכוד מרכזי ומשפיע, שמונה על-ידי מירי רגב ליו"ר "נתיבי ישראל"? אילו כישורי-על עילאיים ריפאו שם את הזיקה המפלגתית? מינוי שאושר אך לפני כשנה על-ידי אותה ועדה.