מכל הקולות וההצעות שעלו בימים האחרונים מדיוני הממשלה, שווה לשים לב במיוחד לעמדה של שר המשפטים גדעון סער. סער הוא איש שקול ועקבי בדרך כלל, שלא הצליח להבין מה קרה למדיניות של הממשלה ובעיקר מה קרה לעומד בראשה. לאן נעלם אותו נפתלי בנט שידע לעמוד בקור רוח מול הדלתא, לקח סיכונים מחושבים, פרץ דרך עם הבוסטר והשאיר את המשק פתוח.
איפה ראש הממשלה של קיץ 2021, שידע לעמוד מול התחזיות האפוקליפטיות ונמנע מסגר, לעומת ראש הממשלה של חורף 2021, שטלפון אחד שקיבל באחת בלילה שלח אותו לעמוד מול הציבור ולהכריז שאנחנו בפתחו של "מצב חירום", לא פחות. צמד מילים הזה לא נשמע במהלך מבצע בעזה, גם לא בזמן מלחמה בלבנון. זו קריאה ששמורה באמת למצבי קיצון, יום כיפור או בגרסתו המעודכנת - איום קיומי שאחריו תגיע הקריאה לפתוח את המקלטים האטומים.
הנה, זה קרה דווקא על רקע ידיעה שמגיע וריאנט חדש מדרום אפריקה עם כמה מאות חולים, כשיש חיסון ותרופה, מערכת בריאות מתפקדת וגל תחת שליטה. מצב מדאיג? ללא ספק. מחייב היערכות ודריכות? בוודאי. קבלת החלטות מהירה? בדיוק בשביל זה יש ממשלה. אבל מה לזה ולהכרזה על פתחו של מצב חירום?
לא לחינם נימק סער את ההצבעה שלו נגד ההגבלות בכך שכבר ידענו לקחת סיכונים גדולים מאלה עם פתיחת שנת הלימודים. הוא גם הרים כמה טלפונים והבין שאם הייתה כאן קטסטרופה, היינו כבר רואים אותה ברחובות דרום אפריקה. אפשר גם להניח שהוא הבין היטב את הפער שבין תרגיל יבש ורטוב. רק לפני כמה ימים סיים ראש הממשלה לתרגל מצב חירום בו ישראל תתמודד עם וריאנט עוקף חיסון שממית ילדים ברחובות. לא מן הנמנע שהאומיקרון פגש את בנט תחת אותו רושם, כמו אדם שבדיוק מתעורר מחלום בלהות ופוגש אותו במציאות.
אולי זאת ההזדמנות להבין את חשיבות המעטפת שמקיפה ראש ממשלה בישראל. בגזרה הביטחונית תמיד יש לצידו אנשים עם ניסיון רב, שראו כבר דבר אחד או שניים והיו בעצמם במצבי קיצון: רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ וגם שר ביטחון. אנשים שיודעים לאזן, להרגיע ולעיתים גם להכניס לפרופורציות. עם זאת, בחזית הקורונה אנשי המקצוע הם דווקא החוליה היותר לחוצה. כמו שבנט בעצמו העיד מעל בימת האו"ם - לא תמיד הם רואים את התמונה כולה ומנהלים את המערכה מתוך מחשבה של קורונה תחילה. לראיה, בימים אלה מי שנמצאת לימינו של בנט, קרוב-קרוב, היא לא אחרת מד"ר שרון אלרעי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור. זו אותה ד"ר אלרעי-פרייס שזכתה לביקורת מסביבתו של ראש הממשלה בגל הקודם.
כך קרה כשבמהלך אותו סוף שבוע, מרגע ההכרזה של בנט על מצב החירום ועד לישיבת הקבינט, ראש הממשלה היה הניצי ביותר, הלחוץ ביותר. הוא היה זה שדרש פעולות חריגות כמו לסגור לאלתר את השמיים כאילו היו ברז מים בכיור, בעוד השרים, בהם אפילו שר הבריאות, דחפו לקו קצת יותר מתון, אם כי בסופו של דבר איכוני השב"כ הבעייתיים חזרו לחיינו וכך גם בידוד למחוסנים בחזרה מחו"ל.
צריך לציין, לזכותו של בנט, שבדרך כלל הוא נותן לעובדות לשנות את דעתו. אפשר לקוות שעם צפירות ההרגעה שעושות את דרכן לעברנו, ראש הממשלה ידע להשתחרר מהפוזיציה החדשה באותה מהירות ויחזור להנהיג כאן את מדיניות החיים לצד הקורונה, כזאת שהוכיחה את עצמה עם חנוכה שמח, וכמעט רגיל. במילים אחרות, במקום להיגרר להחלטות פזיזות ופופוליזם סביב נמל התעופה, אפשר פשוט להיות עקבי וסוף סוף להסתער במלוא הכוח והמעשים על הדבר היחיד שאיתו מנצחים מגפה - החיסונים.