הצעת החוק שאושרה לקידום חקיקה בממשלה השבוע ונועדה להרחיב את סמכות החיפוש בלא צו הניתנת לשוטרים מעוררת קשיים לא מבוטלים. ככלל, במדינה דמוקרטית, מקובל כי חיפושים משטרתיים בבתים פרטיים או בבתי עסק נערכים על בסיס צו שיפוטי, לאחר ששופט בחן את נחיצות החיפוש והגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי שבהוצאת הצו גובר על זכותו לפרטיות של בעל הנכס. אחרת, קיים חשש כי שוטרים ינצלו לרעה את הכוח השלטוני הרב המופקד בידם ויפגעו בזכויות הפרט באופן שרירותי ולא מידתי.
עם זאת, ברור כי מאבק אפקטיבי בפשיעה מחייב לעיתים פעולה דחופה, ולכן כבר היום פקודת סדר הדין הפלילי מקנה לשוטרים, במקרים מסוימים, סמכות להיכנס למבנים פרטיים, בלא צו שיפוטי, על מנת למנוע פשע או להגיב אליו ״בזמן אמת״ וללכוד עבריין נמלט. כעת מבקשת הממשלה מהכנסת להוסיף עילות נוספות לחיפוש ללא צו שיפוטי – ובראשן צורך מידי בתפיסת ראיה לביצוע פשע חמור. החשש של מציעי התיקון לחוק הוא כי בלי פעולה דחופה בשטח – אם שוטרים יצטרכו לחכות עד אשר שופט יאשר את החיפוש - הראיה תושמד או תועלם. חידוש נוסף של ההצעה הוא מתן סמכות לשוטר לבצע חיפוש ללא צו, במקום בו נמצא חשוד בפשע חמור שבוצע ״זה מקרוב״.
ההצעה החדשה מבוססת על הצעת חוק מקיפה יותר שמשרד המשפטים מקדם בשנים האחרונות לעדכון והסדרה של סמכויות החיפוש הניתנות למשטרה. היוזמה לקדם חלקים ממנה עכשיו נולדה על רקע החלטת הממשלה לנקוט בצעדים נמרצים יותר מבעבר על מנת להביא למיגור הפשיעה החמורה בחברה הערבית, שהיקפיה ונזקיה גדלים והולכים משנה לשנה.
לשיטת הממשלה, הרחבת סמכויות החיפוש היא חיונית כדי לשפר את יכולתה של המשטרה לפענח פשעים המתבצעים ביישובים הערבים. אחוזי הפיענוח הנמוכים של פשעים אלו מוסברים, בין היתר, בחשש מצד האוכלוסיה הערבית לשתף פעולה עם המשטרה, עקב הפחד מגורמים עבריינים, חוסר אמון מתמשך במשטרה ופרקטיקה של השמדת ראיות בלחץ ארגוני פשיעה. הסמכות החדשה תסייע למשטרה, כך נטען, לשים ידה במהירות על ראיות, כמו סרטי וידאו ממצלמות אבטחה, שיסייעו בתורם לאתר חשודים בביצוע פשעים ולהגדיל את סיכויי הרשעתם בדין.
רע הכרחי מול החלופות
אין ספק בעינינו כי מצב ביטחונם האישי של אזרחי ישראל הערבים הוא מחפיר ומחייב תיקון מידי, וכן כי המצב הקיים הוא פרי של הזנחה ארוכת שנים מצד המדינה של החברה הערבית וצרכיה. אין לנו ספק גם כי לאורך זמן, רק טיפול רב-מערכתי, תוך דיאלוג עם האזרחים הערבים והנהגתם, יוביל לתיקון בר-קיימא. ברוח זו, ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, אשר הגישה את המלצותיה עוד ביולי 2020, הצביעה על צעדים מגוונים שיש לנקוט לרבות פעולות לחיזוק תשתיות כלכליות-חברתיות-קהילתיות ולהגברת האמון של האזרחים הערבים בשירותים ממשלתיים.
יחד עם זאת, אסור להזניח, בשם הצורך בנקיטת צעדים ארוכי-טווח, את הצורך בנקיטת צעדים קצרי-טווח, ובראשם חיזוק דחוף של יכולתה של המשטרה למנוע פשיעה, לפענח פשעים ולהעמיד לדין פלילי את המבצעים. בנסיבות אלו, אם אכן כטענת הממשלה אין בסמכויות החיפוש הקיימות כדי לאפשר למשטרה לפעול באופן הזה, הצעת החוק החדשה עשויה להיות בגדר רע הכרחי, במיוחד כאשר שוקלים אותה אל מול חלופות אחרות, פוגעניות עוד יותר, שהוצעו לאחרונה, כמו שימוש במעצרים מנהליים או הכנסת חוקרי שב״כ לזירות פשע אזרחיות. בצד פגיעתן הקשה בזכויות האדם, חלופות קיצוניות יותר אלה הלקוחות מעולם הלוחמה בטרור, גם בעלות משמעות סמלית קשה בכל הקשור לאופן בו המדינה מתייחסת לאזרחיה הערבים.
גם אם הצעת החוק החדשה הנה רע הכרחי, עדיין יש מקום לבחון בקפידה את מידתיות האמצעים החדשים שהממשלה מבקשת להעניק למשטרה ולנסות למנוע זליגה של האמצעים המיוחדים לתחומים רגילים של שיטור. מבחינה זו, ניתן לציין לחיוב את הדרישה המופיעה בהצעה לקבלת אישור קצין משטרה לפני ביצוע חיפוש בלא צו, על מנת שדרג פיקודי בכיר יותר יוודא כי אכן נתקיימו הנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, וכן את הדרישה כי החיפוש יתועד, במטרה להקטין את הסיכוי להפעלת סמכות בלתי חוקית. אנו סבורים כי יש מקום לשקול הסדר דומה גם ביחס לסמכות החיפוש בכל מקום בו נלכד חשוד בפשע חמור שבוצע זה מקרוב. גם הבחירה לחוקק את החוק החדש כהוראת שעה לשלוש שנים נראית לנו נכונה.
בסופו של יום, המאבק בפשיעה בחברה הערבית לא יקום או ייפול רק על דבר קיומה של סמכות כזו או אחרת בידי המשטרה, אלא גם על המאמצים והמשאבים המוקצים בפועל לטובת המאבק, ועל האופן בו המאבק נתפס בעיני האוכלוסיה הערבית עצמה. מאבק זה נועד בראש ובראשונה על מנת להציל חיים, אולם לא יצליח בלי חיזוק האמון של הציבור במשטרה. הפעלת כוח שלטוני עודף עלולה להוביל לתוצאה ההפוכה במישור הזה. לכן, חשוב כי את הסמכויות החדשות המשטרה תפעיל בזהירות ובמתינות – רק כשאין ברירה אחרת - תוך הפנמה של האופי החריג שלהן במשטר דמוקרטי.
>>> פרופ' יובל שני הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית
>>> עו"ד לילה מרגלית היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה