הפרלמנט הירדני גועש ומאות מפגינים ירדנים יוצאים לרחובות בתביעה לבטלה. אף על פי כן, ההסכמה בין ירדן וישראל לניצול יתרונותיהן היחסיים - ירדן בשטחים המדבריים מוצפי השמש וישראל ביכולת התפלת מי הים התיכון - היא מהלך אסטרטגי חשוב. היא מייצבת שלום, מקדמת פתרונות למצוקות מים אזוריות ומעבר לשימוש במקורות אנרגיה מתחדשים. אולם, המורכבות הפוליטית, המשפטית והפיננסית של הפרויקט מחייבת זיהוי של המוקשים בדרך ופירוקם כבר בשלב מוקדם.
המענה האסטרטגי לצרכי המים של ירדן מורכב ובעייתי. גרעון המים בירדן עולה על 400 מיליון מטר מעוקב בשנה, מתוכם מספקת ישראל 100 מלמ"ק המוזרמים מהכנרת. ההגדלה הנדרשת של אספקת מים לירדן תחייב הקמת מתקני ההתפלה ייעודים בחוף הים התיכון והשקעות התאמה במוביל הארצי. גם בצד הירדני, העברת המים בכמות המוגדלת ממפלס הכנרת למרכזי האוכלוסייה של ירדן, תחייב הרחבת התשתית. פיתוח יכולות כאלה מצריך תכנון, התגברות על קשיים בירוקרטיים והתנגדויות של גורמים שונים, מימון ובעיקר אורך רוח.
אין לשכוח את הפלשתינים. כמו בירדן, כמויות המים ממקורות מקומיים אינה מספקת את הביקוש, גם כשרמות הצריכה נמוכות משמעותית מהקיים בישראל. בתנאים המדיניים והכלכליים הנוכחיים במזרח התיכון אין פתרון טוב יותר למצוקת המים של הירדנים והפלשתינים מאשר התפלתם של מי הים התיכון והובלתם לצרכנים אלו. פתרון אסטרטגי נכון של סוגיות המים במשולש הירדני-פלשתיני-ישראלי צריך לתת מענה משולב שמייצר יציבות אזורית המבוסס על אינטרס משותף, ניטרול של פוטנציאל למאבק אזורי – קיומי ומעורבות בינלאומית. אספקת מים לצפון השומרון, ומשם למרכזי האוכלוסייה הפלשתינית של המים המותפלים מהים התיכון, עשויה לפתור את הבעיה.
כשחתמו ירדן וישראל ב-2015 על מזכר הבנות לפיו תקנה ישראל מים שיותפלו במתקן ירדני בעקבה, על חוף ים סוף, נוצר אחד ממשברי האמון החריפים ביניהן. כל אחד מהצדדים פירש אחרת את ההסכמה - וזה הביא לפיצוצה. בהמשך, בקשה ירדנית להגדלת הכמות שמוזרמת מהכנרת נענתה תחילה בשלילה וכך נגרם נתק מוחלט בדרג הבכיר ביותר בשתי המדינות, עד לכינון הממשלה החדשה בישראל. חשוב ללמוד מפרשיה זו כדי למנוע התרחשות דומה ונזק לשיפור היחסים.
להצהרת הכוונות שנחתמה בשבוע שעבר צריכים להוסיף שני נספחים. האחד, שיבהיר את התהליכים המתבקשים ליישום הכוונות עם לוחות זמנים מוערכים. השני, שיבהיר כיצד ניתן לשלב את הפלשתינים בפרויקט האזורי. שאלת המימון של תוכנית המים אינה פשוטה, שכן גם לירדנים וגם לפלשתינים, אם יצורפו, יהיה קושי לגבות מהצרכנים את העלות הריאלית של המים שיצרכו. מי יסבסד את הצרכנים האלו?
ההיבט הפלשתיני מצוי גם בחלקו השני של הפרויקט, הזרמת חשמל סולארי מירדן לישראל. במסגרת התוכנית ניתן להזרים חשמל מירדן אל שטחי הרשות הפלשתינית ולתת מענה לצרכי האנרגיה שלהם, במיוחד ממקורות ירוקים.
החשמל הסולארי מעלה את שאלת מעורבותו של האיחוד האירופי בפרויקט המתגבש. ספינת הדגל של אירופה היא החזון הירוק של רשת חשמל סולארי, שראשיתה במדבריות מרוקו, מצרים וירדן ונמתחת דרך בית לחם ותל אביב עד לרומא וברלין. היא יכולה לקדם את הפתרון לבעיות האקלים הגלובליות. הפוטנציאל של החשמל הירוק שייווצר בירדן אינו מוגבל לישראל וירדן, ניתן להזרימו במוביל חשמל תת-ימי לקפריסין ובהמשך לכרתים וליבשת אירופה. פרויקט מוביל החשמל מקודם על ידי יזמים בינלאומיים, נחתמו הסכמים בין המדינות והחל גיוס מימון. הביקוש לחשמל ירוק באירופה כולל קפריסין, הוא עצום, והעלויות הצפויות של ייצור החשמל בחוות סולאריות והובלתו הינן תחרותיות מול העלויות של מקורות אחרים.
שיתוף הפעולה והסחר ההדדי בתחומי מים וחשמל בין ירדן לישראל הינו קפיצת מדרגה ביחסי השלום בין המדינות. הוספת אספקת חשמל מירדן לקפריסין ואירופה, בשיתוף ישראל, היא נדבך חשוב נוסף ליצירת מציאות חדשה.
הפרלמנט הירדני ידון מחר במזכר הכוונות, כשמחוץ לכותלי הבניין תתקיים הפגנה, בהמשך לאלו שנערכות כמעט מדי יום. יש להניח ששרי המים והאנרגיה שיציגו את עמדת הממשלה יזיעו קמעה כדי לשכנע את הפרלמנט, הלעומתי גם בנושאים אחרים, שלירדן אין אופציות כלכליות ומעשיות לפתרון ארוך טווח למצוקת המים - זולת השענות על העברת מים מותפלים מהים התיכון. יש להניח שהממשלה תענה לשוללי ההתקשרות עם ישראל שהיא תשקול ותעודד פתרונות נוספים עד למימוש התכנית והיא תעודד ותזרז את הפרויקט של התפלת מי ים סוף. גם השוללים וגם התומכים יודעים כי לא קיים פתרון ללא ישראל.
>>>ד"ר עודד ערן היה שגריר ישראל בירדן והאיחוד האירופי, כיום חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי שבאוניברסיטת תל אביב. מיכה אבנימלך הוא בנקאי השקעות והיה בעבר רכז מים וחשמל באגף התקציבים באוצר