שנת הלימודים השנה נפתחה, אך לא כסדרה. כל האמירות שנשמעות בימים האחרונים, מהן משתמע שילדי ישראל חוזרים לשגרה חינוכית מלאה, לא עולות בקנה אחד עם המציאות בשטח. ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים בזמן היא החלטה נכונה וראויה להערכה - בזמן שהקניונים, המסעדות ואולמות האירועים פתוחים, אין שום הצדקה לא לפתוח את מערכת החינוך.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מנתוני התחלואה הקשים, גם אם קיימת בלימה מסוימת - המספרים עודם גבוהים, מטרידים ומחייבים היערכות שונה. מכיוון שהקורונה תמשיך ללוות אותנו לפחות לאורך שנת הלימודים הקרובה, אין להשלות את ההורים והילדים שהשגרה תחזור לזו המוכרת טרם הופעת הנגיף. בכל זאת, ישנן מספר דרכים לשמר שגרת הלימודים גם בצל הקורונה.
קביעת רמזור חינוכי ונקיטת מדיניות דיפרנציאלית
גם בשיא התחלואה, ובוודאי באם אנו אכן לפני בלימת הגל הנוכחי, ישראל אינה מקשה אחת. השוני הוא לא רק בין הרשויות השונות, אלא לעיתים אף בין אזורים שונים באותה העיר. לכן, שם המשחק הוא דיפרנציאליות. אזורים ירוקים יוכלו לקיים שגרת לימודים כמעט רגילה עם לימודים פרונטליים בכיתות הלימוד, אזורים עם תחלואה גבוהה יותר ישלבו למידה מרחוק, למידה בקפסולות או מגוון פתרונות אחרים שכבר נוסו בגלים הקודמים.
האצלת סמכויות לראשי הרשויות ולמנהלי בתי הספר
משרד החינוך צריך להאציל סמכויות ולהעניק אוטונומיה לגורמי השטח בקביעה איזה בית ספר ייפתח ובאיזו צורה. לראשי הרשויות ולמנהלי בתי הספר יש המידע, הניסיון והיכולות המוכחות להציג פתרונות לכל מצב תחלואה - משימוש במתקנים של העירייה לצרכי חינוך ובכך הקלת העומס והורדת הצפיפות בכיתות הלימוד, דרך לימודים בחיק הטבע ועד שימוש ממוקד בקפסולות באזורים עם תחלואה גבוהה. על משרד החינוך לאפשר לרשויות שמסוגלות לפעול בעצמאות, ולרכז משאבים בסיוע לאותן רשויות שזקוקות לו.
תמיכה רגשית על חשבון הפדגוגיה
את הפערים הלימודיים במקצועות הלימוד תלמידי ישראל יוכלו להשלים. מה שצריך להטריד את כולנו לא פחות, אם לא יותר, אלו אותן השלכות נפשיות של התקופה האחרונה - ילדים שלא ידעו שגרה מהי, שלאורך תקופות ארוכות של סגרים פגשו את חבריהם רק דרך הזום, שחלקם נחשף למציאות כלכלית קשה בבית ועוד. משרד החינוך צריך לתגבר את מערך הייעוץ הפסיכולוגי והמדינה צריכה להקצות לכך משאבים. תפקידם של המחנכות והמחנכים בבתי הספר לשים דגש מיוחד בנושא הרגשי והחברתי.
צמצום פערים בין תלמידים במרכז לאלו בפריפריה החברתית בישראל
ההנחה היא שהקורונה תמשיך ללוות אותנו עוד תקופת זמן לא מבוטלת, ייתכן שזה לא יהיה גל התחלואה האחרון. המשבר העמיק עוד יותר את הפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם בין היתר, גם בהיבטים הנוגעים למערכת החינוך. גם היום, בשנת 2021, ישנם בישראל יישובים להם אין תשתית אינטרנט ראויה. ילדים רבים לא יכולים להתחבר ללמידה מרחוק באם יאלצו ללמוד מהבית. הוריהם של אותם ילדים מתקשים להרשות לעצמם, פעמים רבות, השלמות לימודיות, שלא לדבר על תמיכה נפשית רגשית של גורמי מקצוע, חוגי העשרה ועוד. מדינת ישראל חייבת לנצל את התקופה הקרובה לצמצום פערים, להנגשת התשתיות והטכנולוגיות לפריפריה ולהרחבת המערך הסוציאלי והפסיכולוגי בדיוק באותם מקומות.
בניית אמון ציבורי מחודש - המורים מחויבים בחיסון
החיסון הוא הדרך היחידה לבלום את המגפה. כיום יש כ-200 אלף מורים ועובדי הוראה, כ-85% מהם כבר מחוסנים. יחד עם זאת, בדומה להתנהלות המשק כיום, יש להחיל על צוותי ההוראה שלא התחסנו את הצגת הבדיקות בכניסה לבית הספר. במקביל, יש למנוע כניסתם של צוותי הוראה שאינם מחוסנים ומסרבים להיבדק לשערי בית הספר. מעבר לכך, מדובר בהעברת מסר ערכי וחינוכי ליתר השוהים בבית הספר. אנשי חינוך צריכים לשמש דוגמא אישית בדבר חשיבות ויעילות החיסון. הוא יעיל, הוא בטוח, הוא מציל חיים. מדובר בצעד בסיסי ופשוט ליצירת אמון וערבות הדדית. צאו להתחסן.
>>> הכותבת היא מנכ״לית משרד החינוך לשעבר, חברה בוועדה הציבורית המייעצת לפרויקטור הקורונה ומנכ״לית קרן רש״י