זה היה השבוע הדרמטי ביותר שידעה ממשלת בנט במאבק בקורונה. אחרי ימים ארוכים שבמהלכם התלבטה הממשלה באיזה קו לנקוט, בתקווה שהתמונה תתבהר, השבוע נפל הפור. ראש הממשלה החליט לחיות לצד הקורונה עד שיחול איום ממשי על מערכת הבריאות. המשמעות היא שעד שמערכת הבריאות לא תגיע לקצה גבול היכולת שלה, כ-1,800 חולים קשה, המשק ימשיך לפעול כרגיל למעט התו הירוק. לא מדובר בעניין של מה בכך: רק בשלושת השבועות האחרונים מתו 31 אנשים מהמגפה, אחרי שבמשך תקופה ארוכה כבר כמעט לא ספרנו נפטרים.
אלא שהמדיניות של הממשלה איננה לשבת בחיבוק ידיים ולראות את מערכת הבריאות נאנקת. ממשלת בנט החליטה שמדיניותה תהיה עידוד ההתחסנות, בניסיון להפוך את המגפה למסוכנת פחות. הנגיף אומנם יתפשט בלי הכרה, אבל פחות אנשים יחוו מחלה קשה וכך יוסר האיום על מערכת האשפוז. המהלך המשמעותי הראשון בכיוון היה התו הירוק, שנכנס לתוקף הבוקר (חמישי), בזמן כתיבת שורות אלה.
לא מדובר בזבנג וגמרנו: בממשלה מקווים שעם הזמן עוד ועוד אנשים יגיעו למסקנה שההתחסנות מחויבת המציאות, שכן אחרת יצטרכו להיבדק על חשבונם לעיתים קרובות כדי להיכנס לאירועים המוניים. זה בהחלט צעד משמעותי בעידוד התחסנות, אבל הוא צפוי להיות איטי למדי ובוודאי לא מספק, כשזו למעשה שכבת ההגנה היחידה של המדינה מפני המגפה.
המשמעות היא שבממשלה מבינים שבלי הגדלה משמעותית של מספר המתחסנים, מדינת ישראל תשלם פעמיים- גם בחיי אדם, ובסופו של דבר אולי גם בסגרים שיפגעו במשק. מכאן שהממשלה מכוונת לתנועת מלקחיים - המבוגרים יקבלו בוסט נוסף שיחזק את המערכת החיסונית, ואילו הצעירים יילכו להתחסן בהמוניהם. אלא שהימים עוברים וגרף ההתחסנות לא עולה בקצב הנדרש. כשבנט רצה לעבור לצעדים אקטיביים, הוא גילה שלא כל החיילים מאחוריו. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון הודיעה שתסרב להכניס חיסונים למערכת החינוך ואף הגדירה את היוזמה "פשע", בריאיון ל"מהדורה המרכזית".
שרת החינוך יפעת שאשא ביטון נחרצת בהתנגדותה. לדבריה, מכיוון שסוגיית החיסונים שנויה במחלוקת, לא ייתכן שהקרב על החיסונים ייכנס לתוך בתי הספר. שאשא ביטון חוששת ממצב שבו ילדים לא מחוסנים יתויגו כמסוכנים, וישלמו מחיר חברתי על ההתנגדות של הוריהם. מעבר לכך, בסביבתה חושבים שהמהלך לא אפקטיבי, שכן חיסון בתוך מערכת החינוך דורש אישור מהבית, והורים שממילא תומכים בחיסונים כבר ייקחו את ילדיהם לקופת החולים.
עמדתה של שאשא ביטון ראויה להישמע, וריבוי דעות סביב השולחן הוא דבר מבורך וחשוב. לשרת החינוך יש נקודת מבט ייחודית שאמורה לעזור לממשלה לראות את מכלול השיקולים, אבל נשאלת השאלה מי אומר את המילה האחרונה. עם כל הכבוד לשאשא ביטון, שמופקדת על החינוך, בנט אחראי לניהול הכולל של המגפה, ויצטרך לתת דין וחשבון על מצבה של מערכת הבריאות.
עד היום שידר בנט שאין שום משמעות לכך שהוא ראש ממשלה עם 6 מנדטים. בעוד שנתניהו היה ריכוזי וכוחני, בנט מכיל ומשתף. אלא שרגע המבחן שלו הגיע. ראש הממשלה צריך להיות מסוגל לכפות את מרותו, גם מול התנגדות של שר ממונה. בנט, שתומך בהתחסנות במערכת החינוך, אולי יצליח לחיות בלי חיסונים בבתי הספר - אבל הוא לא יוכל להשלים עם הסאבטקסט שחיסוני הקורונה אינם בטוחים כמו חיסונים אחרים. משהחליט לשים את כל יהבו על החיסונים, הוא לא יכול לאפשר שזו תהפוך לעוד סוגיה שנויה במחלוקת כמו עתיד ההתנחלויות או חוקי נתניהו.
חשוב לציין שגם חיסונים בבתי הספר אינם חזות הכול. הממשלה הייתה צריכה לפרוס מזמן ניידות התחסנות בכל אירוע המוני, להגיע אקטיבית לקבוצות באוכלוסיה שמתנגדות לחיסונים ולמצוא את הדרכים לעודד ולתמרץ אותן. אפשר גם לעשות פיילוט בבתי הספר החרדים שנפתחים בחודש הבא, לבדוק עד כמה זה אפקטיבי. המלחמה בקורונה הייתה עד היום מלחמה בכמה חזיתות - קטיעת שרשראות הדבקה, אכיפת בידודים, קנסות על מסכות ועוד. אם החליטה הממשלה שהיא ממקדת את כל המאמצים בעיקר בחזית אחת - החיסונים - היא לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד בה, גם במחיר של קרבות פנימיים.
