ברכות לנבחרת ישראל על הניצחון הגדול אמש על אוסטריה. ההופעות הישראליות באירופה החלו לפני כמעט 30 שנה בתבוסה בתוצאה זהה לאותה מדינה – נחמד לראות שהתקדמנו.
כעת להתרחשויות מחוץ למגרש: שחקן נבחרת ישראל מונס דאבור שב להרכב לאחר שעזב את הסגל במאי האחרון. אז, כאשר כוחותינו נאבקו במתפרעים בהר הבית ובשכונת שיח ג'ראח, פרסם השחקן פוסט עם פסוק מהקוראן שבו ציין: "אלוהים רואה את מעשי העושקים". העושקים הם כמובן הישראלים, שבנבחרתם הוא משחק.
אמש, בזמן שכבש שער לזכות הנבחרת, נתקל דאבור בשריקות בוז מצד חלק מהקהל ביציע. והרי תזכורת: חופש הביטוי נתון לכולם ובכל פורמט. לא רק לשחקני כדורגל ערבים בפייסבוק, אלא גם לאוהדי כדורגל יהודים ביציע. אם לדאבור מותר לכתוב נגד מדינת ישראל, לאוהדים מותר לשרוק בוז לשחקן נבחרת ישראל. זו לא "גזענות" כמו שירו באוטומטיות חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי. הוכחה? איש לא שרק בוז לשחקני הנבחרת האחרים; לא למוחמד אבו פאני, לא לחאתם עבד אל-חמיד ולא לקפטן הנבחרת ביברס נאתכו. ככל הידוע לי, הם אינם יהודים.
הגזענות, אם כבר, היא בעמדה של שני חברי הכנסת עודה וטיבי נגד עליית יהודים להר הבית ונגד מגורי יהודים בשייח ג'ראח. אנא, אל תטיפו לנו. דרך אגב, שניהם טרם בירכו על ניצחון הנבחרת – האם גם בכדורגל הם מתנגדים לכיבוש הישראלי?
זכותו של דאבור לשחק בנבחרת, למרות הפוסט המכוער שלו. ההחלטה את מי לכלול בסגל נתונה למאמן הנבחרת. עם הזכות באה גם החובה להשלים עם קריאות בוז. אם מותר לכלול אותו, אפשר גם לכלול בהרכב את אצילי, שהסתבך בפרשת הקטינות. לכולם מותר לשרוק בוז – תתרגלו, שריקות הבוז הן חלק מחופש הביטוי, וחופש הביטוי אינו גזענות.
נ"ב: כששחקן הנבחרת איתי שכטר התבטא נגד הקמת ממשלה עם הרשימה המשותפת, עיתונאים בישראל המייבבים כעת על גזענות וחופש הביטוי קראו לקבוצת מכבי תל אביב להשעות אותו. היה גם שחקן אחד שתקף אותו בבוטות וכתב: "מסתבר שמערכת ה־VAR (שיפוט בווידאו) עוד לא הגיעה לאינסטגרם, השחקנים יכולים להתחזות לפוליטיקאים". שם הכותב: מונס דאבור.