איך תיראה עוד שנה בשכונה הקשה שלנו? מערכת N12 פנתה ל-6 מומחיות לענייני המזרח התיכון כדי לנסות להבין בעזרתן מה חושבים עלינו ומה מצפה לנו מכיוונן של אירן, סוריה, לבנון, ירדן, מצרים ובזירה הפלסטינית. את הטורים שכתבו תוכלו לקרוא כאן:
האירנים - מטרה ברורה ומיידית: איום תמידי על מדינת ישראל | סימה שיין
הלבנונים: סיר הלחץ ברחובות דוחק את חיזבאללה לפינה | אורנה מזרחי
הירדנים: התקוות שנעלמה, האכזבה מישראל והחשש לקריסה | רות מלכי-ירון
המצרים: העוינות, ההסתה – וההחלטה להדק איתנו את הקשרים | קסניה סבטלובה
הפלסטינים: לא מוצאים את האור בקצה המנהרה | נועה שוסטרמן
עשור למלחמה בסוריה, ועל אף "היבחרותו" מחדש של אסד כנשיא בבחירות האחרונות, המדינה נמצאת בקיפאון צבאי ודיפלומטי. סוריה מתמודדת עם משבר כלכלי חסר תקדים, באופן שמגביר את התלות של המדינה ברוסיה ובאירן, ומקבעת את סוריה כמדינה שמחולקת לאזורי השפעה. בשאר אל-אסד, בסיוע צבאי של רוסיה ושל אירן ושלוחיה, שולט בשני שליש מהמדינה. שליטתו ניכרת בעיקר בעמוד השדרה המחבר בין הערים הגדולות: חלב, חומס ודמשק, ובמידה פחותה בדרום. מרחב אידליב שבצפון מערב סוריה הוא מובלעת מורדים בחסות טורקיה. לאורך גבול סוריה-טורקיה נמצאים שטחים בשליטת טורקיה. מרבית שטחה הצפון-מזרחי של המדינה, המכיל את רוב משאבי הטבע שלה, נתון לשליטה כורדית בחסות ארצות הברית. במרכז סוריה ובמזרח פעילים תאים של דאעש.
ההתבססות האירנית בסוריה - סיקור N12:
- רוסיה: סוריה יירטה את רוב הטילים במתקפה שיוחסה לישראל
- חיל האוויר השמיד את סוללת נ"מ סמוך לדמשק
- אהוד יערי: הגולן הסורי עובר לידי אירן
בעשר שנות המלחמה בסוריה איבדו את חייהם יותר מחצי מיליון בני אדם. בשלב מסוים הפסיקו גורמי האו"ם למנות את הקורבנות. כ-12 מיליון איש איבדו את בתיהם והם כיום פליטים או עקורים. למרות הרגיעה בלחימה ביחס לשנים קודמות, המצב הכלכלי דווקא מחמיר: יותר מ-90% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני, לרבות אלו שנמצאים באזורים שבשליטת אסד; הלירה הסורית נמצאת בשפל חסר תקדים; מוצרי היסוד, כמו דלק, לחם, אורז וסוכר התייקרו במעל ל-250 אחוזים ואספקת החשמל מוזרמת בין שעתיים לארבע שעות ביום. נוסף על כך, מגפת הקורונה החריפה את המשבר ההומניטרי ששורר ממילא במדינה.
שתי השחקניות הדומיננטיות בסוריה הן אירן ורוסיה, שבזכות לחימתן משוללת הרסן במורדים נותר אסד על כס השלטון. בעקבות זאת הן החלו להתבסס במדינה ולצבור השפעה בשלל תחומים.
אירן מתבססת, ולא רק ברמה הצבאית
התבססות אירנית בסוריה מהווה למעשה את האיום הביטחוני המשמעותי ביותר עבור ישראל. גם אם לא באופן מיידי, טהרן פועלת בנחישות ובסבלנות כדי להפוך את סוריה לחזית נוספת נגד ישראל לכשיידרש. ההתבססות האירנית היא רב-ממדית ועוטה מאפיינים המשתנים בהתאם לנסיבות. לאחר שנים, במהלכן גורמים אירנים או שיעים זרים הם שהובילו וניהלו את הלחימה על הקרקע (למשל, מיליציות אפגניות או עירקיות), לאחרונה טהרן חותרת לגיוס כוח אדם סורי-מקומי שיפעל מטעמה תמורת פיתויים כספיים.
ניכר גם כי לצד פעילותה הענפה בדרום סוריה, שצומצמה לפחות בהשוואה לחזונה המקורי, בין היתר נוכח התקיפות הישראליות, החלה אירן לבסס את מרכז הכובד של פעילותה בצפון-מזרח סוריה, שם נוכחותה היא רבת פנים: מעבר להיבט הצבאי היא כוללת גם רכישות נדל"ן, הקמת מוסדות חינוך, תרבות, דת ומסחר.
למרות זאת, אזור דרום סוריה נותר שטח הפקר הנתון למאבקי דמים בין אוכלוסיות מקומיות, כוחות מורדים, חיזבאללה, מיליציות הנתונות להשפעת אירן, גורמי משטר וכוחות רוסים. דוח שחובר על ידי מכון "ג'סור" למחקרים היושב באיסטנבול חושף כי מאז שהמשטר הסורי השיב לעצמו את השליטה על הדרום בשנת 2018, הנוכחות הצבאית האירנית, בהובלת חיזבאללה, יותר מהכפילה את עצמה והיא פרוסה בהכנה לעימות עתידי עם ישראל.
בדוח מוצגים שני מיקומים עיקריים של בסיסים: אחד בסמיכות לגבול הישראלי והשני כ-30 קילומטרים מזרחה ונועד לספק סיוע, אתרי שיגור טילים וארטילריה עבור כוחות הקו הראשון. עוד נטען כי הכוחות הנאמנים לאירן משמשים גם את צבא המשטר לדיכוי האוכלוסייה המקומית, כפי שארע בסבב הצבאי האחרון בדרעא.
לבסוף, אירן ממשיכה במאמציה להסב את הגולן הסורי והחוראן לזירת לחימה נוספת, בדמות לבנון או אפילו עירק. לאסד יכולת מוגבלת להצר את צעדיהם של אלו שהושיעו אותו מפני התקוממות שהחלה לפני יותר מעשור. באופן דומה, רוסיה אף היא נעדרת יכולת ממשית להגביל את האירנים, בין אם מבחירה מודעת להבליג משיקולים מקומיים או אזוריים, ובין אם מנקיטת צעדים חסרי תועלת ומוגבלים נגדם.
הכיסא של אסד יציב, המדינה מתנדנדת
רוסיה היא השחקן הדומיננטי בסוריה מהבחינה הפוליטית והצבאית. עם זאת, לאחר שש שנות מעורבות, מוסקבה אינה מצליחה לייצב את המצב ולקדם תהליך פוליטי ושיקום. המשך כהונתו של אסד הוא אמנם ערובה לשמירת הנכסים הצבאיים והכלכליים של רוסיה במדינה, אך נראה כי המחויבות לאסד נובעת מהיעדר חלופה רלוונטית. על אף התיאום האסטרטגי בין ירושלים למוסקבה, נוכחותה ובעיקר הגיבוי הצבאי שרוסיה מעניקה סוריה סביב מערכות ההגנה האוויריות מאתגרים את חופש הפעילות הישראלית במדינה.
רק לאחרונה עסקה התקשורת באפשרות שרוסיה מבקשת להגביל את חופש הפעולה הישראלי בשמי סוריה. זאת לאחר שקצין רוסי בכיר הצהיר בפומבי כי מערך ההגנה האווירי, תוצרת רוסיה, הצליח ליירט חלק גדול מהתקיפות הישראליות שאירעו בחודש יולי באזור חלב וחומס. הרוסים היו מעדיפים אמנם שישראל תימנע מהתקיפות בסוריה, אולם הם מבינים את האינטרס הישראלי למנוע את התבססות אירן וחיזבאללה המאיימים על ביטחונה. לבסוף, נראה שאין שינוי של ממש במדיניות הרוסית כלפי ישראל, וכי רוסיה אינה מעוניינת לייצר מתיחות מול ירושלים. נראה שרוסיה מודעת לעוצמתה הצבאית של ישראל, ליחסיה הקרובים עם ארצות הברית ובעיקר לפוטנציאל שלה לערער את היציבות בסוריה.
בכל הנוגע למדיניות האמריקנית ברוסיה, ארצות הברית תחת ממשל ביידן עודנה מגבשת את האסטרטגיה הרצויה. עם זאת, ברור כי היא אינה ממקמת את הזירה הסורית בראש סדר העדיפויות המדיני שלה. בעת הנוכחית, הממשל מכווין מאמצים לשני כיוונים - הלחימה בטרור והמשך העברת סיוע הומניטרי מטעם האו"ם לאזור אידליב שבצפון.
וושינגטון אינה מתכננת להוציא את כוחותיה (כאלפיים חיילים) ממזרח סוריה, אשר בולמים השתלטות אירנית על האזור ומתקפה טורקית אפשרית נגד הכוחות הכורדים. עם זאת, הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן מעלה שאלות לגבי המשך ההישארות בסוריה. העניין המוגבל שוושינגטון מגלה בסוריה או באיום האירני משטחה מגבירים את האתגר לישראל ובעיקר מחייבים אותה לדאוג לאינטרסים הביטחוניים שלה באופן אקטיבי יותר.
הדילמה הישראלית
ככלל, צמצום האיום האירני הנשקף מסוריה מחייב את ישראל לאמץ גישה יוזמת ופרו-אקטיבית, ולעבור מדפוס פעולה יחידני לשיתופי פעולה עם חלק מהשחקנים הפועלים בזירה. למעשה, הפיכתה של סוריה למדינה מפורקת ומחולקת לאזורי השפעה מלמת יתרונות פוטנציאליים עבור ישראל, שניתן יהיה לממשם על ידי אימוץ מדיניות דיפרנציאלית, שמותאמת למרחבים שונים במדינה.
מקומית, לצד האפקטיביות של התקיפות הצבאיות נגד יעדים אירניים בסוריה, ישראל יכולה להרחיב את מגוון האמצעים שהיא נוקטת ולחזק את הקשרים עם הקהילות המקומיות המתנגדות למשטר אסד ולהשפעה אירנית, בעיקר מול גורמים סונים ודרוזים הכמהים לשיח עם ישראל ולתמיכה ממנה. חיזוק הקשר יכול להתבטא גם בסיוע הומניטרי - אספקת מזון, דלק, שירותי בריאות ועוד. מהלך כזה יגביר את השפעתה של ישראל במרחב, ובעיקר יפחית את תלותם של מקומיים בחיזבאללה ובאירן, המנצלות היטב את המצוקה האזרחית. באופן דומה, ישראל יכולה לפתח ערוצי שיתופי פעולה עם הכורדים בצפון-מזרח בפרופיל נמוך.
ברמה האזורית, ישראל יכולה בהמשך לרתום את המדינות הערביות, בדגש על מדינות המפרץ, להשקעה וסיוע כלכלי לשיקום סוריה בתמורה לצמצום הנוכחות האירנית.
בזירה הבינלאומית, ישראל יכולה לעודד ולתמוך ביוזמה דיפלומטית בהובלת רוסיה וארצות הברית, ובשיתוף פעולה אירופי, שתגבש מתווה לסוריה ללא אירן ואסד, מהלך שיעלה את סוריה למסלול של רפורמות פוליטיות, שיקום כלכלי וחזרת פליטים.
בשורה התחתונה, כשמדובר בזירת עימות סבוכה ומורכבת הכוללת מאמצים צבאיים, כלכליים ואזרחיים שמפעיל הצד השני כדי לייצר יתרון בשטח, ראוי שגם ישראל תעשה שימוש בכלים מגוונים - צבאיים ואזרחיים, ותאמץ אסטרטגיה מעצבת ולא רק מגיבה בסוריה. זאת, בראש ובראשונה, על מנת לא להותיר את הזירה בידי אירן ושלוחותיה.
>>> ד"ר כרמית ולנסי הינה עמיתת מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מנהלת תוכנית המחקר סוריה ומומחית למזרח התיכון