"נעשינו חברים". כך פתח נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, את הצהרתו לכלי התקשורת הערב (שישי) כשלצדו בחדר הסגלגל יושב ראש הממשלה הישראלי החדש, נפתלי בנט. בישראל ידעו למה הם מתעקשים לקיים את הפגישה בין שני המנהיגים דווקא עכשיו. הם הבינו שאין תחליף לקשר ישיר ובלתי אמצעי שנרקם במהלך פגישה בארבע עיניים בין שני אנשים.
בנט יכול לרשום לעצמו שורת הישגים אחרי המפגש עם ביידן. הצוות שלו - על אף היותו חדש ופחות מנוסה - קיים הכנה מדוקדקת למפגש - ויכול לסמן וי על כל אחת ממטרותיו. בראשן, התחייבות ברורה מצד הנשיא האמריקני שאירן לא תהיה גרעינית - ולא רק במשמרת שלו, אלא בכלל. יתר על כן, חלחלה בקרב הצוות הישראלי ההבנה שאם השלב הדיפלומטי לא יספיק להשגת המטרה - ניתן יהיה לעשות זאת גם "בדרכים אחרות".
ולא רק בחזית האירנית בנט יכול להיות מרוצה. גם בגזרת "החיים עצמם", ראש הממשלה יכול לבוא לציבור בישראל עם הישג נוסף בדמות חימוש אמריקני בשווי מיליארד דולר למערכת כיפת ברזל שביידן הבטיח לחדש. ויש עוד הישג: ביידן ומזכיר המדינה בלינקן הבטיחו לקדם את נושא הפטור מוויזות בנסיעה לארצות הברית - סוגיה חשובה מאוד לציבור הישראלי.
ואם לא די בכל ההישגים הללו שבנט בהחלט יכול להתפאר בהם, לא פחות חשובה היא הסוגיה שנעדרה מהפגישה - זו שכלל לא הוזכרה במהלכה: הסוגיה הפלסטינית. זהו הישג לא מבוטל לבנט, ראש ממשלה שבהשקפותיו הוא ימני יותר מנתניהו ומתנגד למדינה פלסטינית - בטח בהתחשב בכך שהנשיא שישב מולו עומד בראש המפלגה הדמוקרטית, עם אגף שמאלי רדיקלי דומיננטי.
מאחורי הדברים של ביידן, לפיהם "בנט עומד בראש הקואליציה הכי מגוונת", קיימת גם איזושהי הבנה שאין מה לצפות מהממשלה הזו לגדולות ונצורות בנושא הפלסטיני, והסכמה שבשתיקה שלא להפתיע או לאתגר אותה בנושא. בהקשר הזה יש להזכיר גם את מי שדמותו ריחפה בחדר גם אם לא נכחה בו - ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. גם בנט וגם ביידן מבינים שדחיקת הממשלה הנוכחית לפינה יכולה להחזיר לתמונה את האלטרנטיבה שמחכה בצד.